יום שלישי, 4 ביוני 2013

הטיפול בסחרחורות ולחץ דם גבוה וההיגיון שמאחורי הרכב הפורמולה להרגעת הרוח בכבד

מעטים המקרים, כאשר אנו לומדים וחוקרים פורמולת צמחי מרפא, בהם אנו יודעים מדוע באמת בחר הרופא שכתב את הפורמולה דווקא בצמחים אלו. רב הספרים המכילים פורמולות מתארים לנו מקרה על סמך סימפטומים ומצרפים פורמולת צמחים מתאימה למקרה זה. ספרים מעטים מציינים בנוסף גם את הפתוגנזה שגרמה למחלה ובודדים טורחים להסביר גם את משמעות הרכב הצמחים והשילובים השונים. למעשה, רב הספרים המודרנים המנתחים את הרכבי הפורמולות ותפקודי הצמחים מבססים את טיעוניהם על פרשנויות של רופאים שונים ולא של הרופא שחיבר את הפורמולה. הסיבה לכך היא שרב הרופאים פשוט לא טרחו להסביר מדוע שילבו את הצמחים לכדי פורמולה. כתוצאה מכך אפשר לראות שפרשנים שונים הבינו את הרכב הפורמולה באופן שונה והסיקו מסקנות שונות בנוגע לתפקודי הצמחים בפורמולה או לתפקוד הפורמולה כולה. לראיה אפשר לקחת את האסכולות הרבות שהתפתחו בעקבות הפרשנויות השונות לדיון על פגיעת פתוגן, שם כל פרשן הסביר את תפקוד הפורמולה באופן אחר מכיוון שהמחבר של הספר לא הסביר את בחירותיו. במקרים מעטים ביותר אפשר למצוא כתבים בהם הרופא שניתח את המחלה וסממניה וקבע אסטרטגית טיפול ומרשם צמחים, טרח גם להסביר את בחירתו בצמחים, כאלו הם ספריו של גַ'אנג שִֹי-צ'וּן.

בספרו מאמרים על רפואה עם הערכה לסין וכבוד למערב, מפרט גַ'אנג שִֹי-צ'וּן על פורמולות שונות לטיפול במגוון מחלות. אחת הפורמולות, Zhen Gan Xi Feng Tang, נועדה לטפל בסחרחורות, כאבי ראש, צפצופי אוזניים, לחץ דם גבוה, סטייה של זווית העין או הפה ואף איבוד הכרה ואירוע מוחי. בראיה סינית מדובר על תופעות הנגרמות עקב רוח פנימית העולה מעלה אל הראש. מה שמיוחד אצל גַ'אנג שִֹי-צ'וּן הוא ההסבר המפורט והברור מדוע בחר בשילוב הצמחים הספציפי המרכיב פורמולה זו על סמך התיאוריה של הרפואה הסינית והפתולוגיה הספציפית שגרמה להופעת הסימפטומים המצוינים למעלה.

הטיפול ברוח ממקור פנימי

"נֶאֱמַר שרוח המכונה "התקפה פנימית" הינה רוח הנוצרת מבפנים ואינה רוח המגיעה מבחוץ. בקאנון הפנימי נאמר לרב סימני רוח כגון רעידות וסחרחורות קשורים בכבד. הכבד הוא איבר העץ, מבחינת טריגרמה הינו שֹוּן שבמקור אחראית על רוח. כמו כן בתוכו משתכנת אש השר, אלו עובדות מוכחות, כאשר עץ ואש לוהטים ושופעים, גם כן יש בהם רוח. זה נובע מכך שכבד עץ מאבד שלווה והרוח מתחילה מן הכבד. נוסיף לכך שצ'י הריאות אינו יורד, צ׳י הכליות אינו קולט, כמו כן צ׳י (ערוץ) צ׳ונג וצ׳י הקיבה מורדים מעלה, ואז התמרת הצ׳י של איברי הדזאנג פו עולה מעלה יתר על המידה ומכיוון שכך יש חריגה יתר על המידה בעליה וחדירה של הדם אל המח דבר המביא להלעטה ופקיקה של כלי הדם של המח ומערב אף את העצבים. במקרים חמורים גורם לכך שהעצבים מאבדים יכולתם לנהל ונגרם עילפון איבוד הכרה. ברפואה המערבית זה מכונה סינדרום אנצפלמציה, וזה מבוסס על חקירה אנטומית."

הקשר של הרוח לכבד והגורמים להופעתה
ברפואה הסינית יש שימוש כפול במושג "התקפת רוח". השימוש הראשון מדבר  על פלישת רוח חיצונית אל החיצון וגרימת סממני התקררות. במקרה השני מדובר בביטוי של רוח פנימית הגורמת לאירוע מוחי. גַ'אנג שִֹי-צ'וּן מדגיש שהתקפת רוח פנימית אינה חדירה של פתוגן צ'י רוח חיצון הפולש אל תוך הגוף אלא רוח שמקורה פנימי. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מתוארת פתוגנזה המתארת את הקשר בין סממנים של רוח פנימית, כגון רעידות וסחרחורות, אל הכבד. הקשר של הרוח לכבד נובע מכמה סיבות, הראשונה היא השיוך של הכבד אל טריגרמת שון המתארת את הרוח על פי ספר התמורות. סיבה נוספת היא שבתוך הכבד שוכנת אש השר וכאשר מחברים בין איבר עץ ואיכות אש הם מבעירים ומלהיטים האחד את השני ונוצרת רוח. כאשר האש בוערת בעץ הכבד מאבד את ההרמוניה שלו ונוצרת תנועה המשולה לרוח פנימית. אפשר לראות שגַ'אנג שִֹי-צ'וּן מקפיד לציין את הפאזה המתאימה לכל איבר כבר בשמו, למשל כבד-עץ וריאות-מתכת. על פי התנועה המעגלית, צ'י הכבד אמור לנוע מעלה וצ'י הריאות אמור לנוע מטה. כאשר צ'י הריאות אינו יורד וצ'י הכליות אינו אוצר ומכנס נפגע האיזון של התנועה המעגלית בגוף. כאשר האיזון בין התנועה מטה והתנועה מעלה מופר עקב חולשה של התנועה מטה, נעלמת ההגבלה על התנועה מעלה ולכן עוצמתה גדלה. כל זה מתייחס לתנועה במעגל החיצון, אבל כאשר גם התנועה בציר המרכזי אינה מאוזנת וכאשר צ'י הקיבה אינו יורד ומוריד מחמירה התנועה מעלה והתנועה המעגלית כבר אינה עגולה. גם על פי חמש הפאזות אנו יודעים שריאות-מתכת אמורות לרסן את כבד-עץ וכאשר הריאות אינן יכולות לרסן את הכבד הוא עשוי לחרוג מתפקידו. כתוצאה מעליה מוגזמת מעלה של הצ'י נגרמת גם עליה של דם רב יחד עם הצ'י והחדירה אל המח גדולה מדי. עורקי המח מתמלאים בכמות גדולה של דם שבסופו של דבר מביאה לפריצה שלהם ולחץ על רקמות המח ומערכת העצבים. מכיוון שגַ'אנג שִֹי-צ'וּן היה בין החלוצים של השילוב בין רפואה סינית ומודרנית אפשר לראות כאן שהוא מנסה ליצור הקבלה בין רעיונות מסורתיים מהרפואה הסינית ובין רעיונות חדשים שזלגו אל סין מהרפואה המודרנית המערבית.
"Zhen Gan Xi Feng Tang
במרשם זה משתמשים בכמות גדולה של Niu Xi להנחות את הדם לנוע מטה, זה הצמח העיקרי המטפל בענף. ואז על סמך חקירה לעומק של שורש ומקור המחלה, נשתמש ב Long Gu, Mu Li, Gui Ban, Shao Yao להרגיע את הכבד ולכלות את הרוח. Dai Zhe Shi יוריד את הקיבה, יוריד את (ערוץ) חודר. Xuan Shen ו-Tian Dong יצלילו את צ'י הריאות, כאשר הצ'י שבריאות צלול ומטוהר ונע מטה הוא יכול להרגיע ולרסן את כבד עץ בעצמו."

מרתח הרגעת הכבד והפסקת הרוח Zhen Gan Xi Feng Tang
למרות שהטיפול בשורש המחלה חשוב ביותר, אסור לנו להתעלם מהענף במיוחד במקרים קריטיים כגון הרוח הפנימית המתוארת כאן ולכן גַ'אנג שִֹי-צ'וּן מדגיש ראשית שחשוב להשתמש בצמח Niu Xi על מנת להנחות את הדם הרב שעלה מעלה בחזרה למטה. צמח זה ייחודי באיכותו בכך שאינו רק מניע דם ומנחה אותו לנוע מטה אלא דם תומך במקביל גם בשורש המחלה, הכבד והכליות. אבל הדם אינו עולה לבדו מעלה, למעשה הוא עולה עקב תנועה חסרת מעצורים של יאנג הכבד חסר העוגן. מכיוון שהיאנג מאבד את העוגן וצף בעוצמה מעלה עלינו לשלב מרכיבים כבדים הלוחצים מטה על הצ'י היאנגי ומנחיתים אותו חזרה מטה ובכך בעצם מסייעים בהפסקת הרוח. הוספה של צמחים המשיבים את הצלילות הקרירה והירידה מטה של תנועת ריאות מתכת מאפשרת לסובב את הגלגל בהיקפו ולאזן את התנועה הנגדית לעליית צ'י הכבד. כך צ'י הריאות והמתכת חזק מספיק לרסן את צ'י הכבד והעץ. מכיוון שלא מספיק להסדיר את התנועה המעגלית שבהיקף המעגל ועלינו גם להסדיר את תנועת הצ'י שבמרכז, על כן יש להתייחס גם למרידה של הקיבה בעזרת צמח המוריד עליה זו.

"בנוגע לכך שהדופק בשתי עמדות Chi ריק יש לקשר זאת לכך שהיין האמיתי של איבר הכליות ניזוק וריק ואינו יכול לשמר הקשר ההדדי עם היאנג האמיתי. היאנג האמיתי מתנתק ואץ מעלה ואיתו נושא צ'י ודם השועטים מעלה אל אזור המח, על כן הוספתי גם Shu Di, Shan Yu Rou לשם מילוי הכליות וכינוס הכליות."
שורש המחלה
אחד הסממנים המסייעים לנו לזהות ששורש המחלה הוא חוסר של יין הכליות הוא הדופק. למרות שהדופק במחלה זו מתואר כארוך ומייתרי המצביעים על היאנג הרב והדם השועטים מעלה, מעשית בעמדות של הכליות אפשר לחוש בהעדר של הדופק. שילוב זה של הדפקים מבהיר שמדובר בחולשה של יין הכליות המביאה להעדר ריסון ואחיזה של היאנג בכבד ועלייתו מעלה ואיתו הצ'י והדם. על מנת לטפל בכך הוא מוסיף צמחים המזינים ומכנסים את יין הכליות.

"בעבר כאשר הרכבתי את המרשם הפסקתי במקור במספר צמחים אלו בלבד. לאחר מכן מכיוון שכאשר השתמשתי במרשם זה יעילותו הייתה רבה מאד ומדי פעם היו מקרים בהם בלקיחה ראשונה של התרופה התחלפה התחושה (של המטופל) לכך שיש התקפה מעלה של הצ'י והדם והמחלה החמירה. אז הוספתי את Sheng Mai Ya, Yin Chen, Chuan Lian Zi ומאז אין נזק זה. הסיבה לכך התוצאה שהכבד משול לפקיד הגנרל ואופיו הטבעי נוקשה. במידה ומשתמשים רק בצמחים מרסנים חזקים אולי יביא הדבר לגירוי כח ההתנגדות שלו. Yin Chen הוא החלק העדין של Qing Hao (זה לא נכון,נ.א), מקבל את היצירה וההפצה של צ'י השאו יאנג שבתחילת האביב, בעל משיכה הדדית לצ'י כבד עץ הדומה לו באיכותו, מנקז את החום בכבד ובו-בזמן פורש את הדיכוי של הכבד, מעשית יכול להחליק את אופיו האמיתי של כבד עץ."

הטיפול בגנרל הסורר
אז מדוע למרות שכל הצמחים שנבחרו מתאימים לאבחון ולאסטרטגית הטיפול, עדיין הופיעו מקרים בהם הייתה דווקא החמרה? התשובה לכך נעוצה עומק ההבנה שלנו את הפיזיולוגיה של הגוף על פי הרפואה הסינית. הסיבה לכך שבמקום שתופיע הקלה הופיעה דווקא החמרה היא אופיו של הכבד כגנרל. לא בכדי הוקבל הכבד לגנרל הצבא, אופיו נוקשה, יאנגי, התקפי ולוחמני וכאשר אנו דוחקים אותו לפינה הוא מתנגד על ידי הפעלת כח. עקב השימוש במרכיבים כבדים שדוחקים את יאנג הכבד בכח למקומו נוצרת בכבד התנגדות לתנועה המנוגדת לאופיו. הכבד אוהב להיפרש כמו העץ בחופשיות וגמישות אך היום הוא חרג ולכן דוכא בכח ועל כך הוא מגיב במאבק עיקש. אי אפשר לדחוק את הגנרל אל הפינה ולצפות שלא יגיב, רצוי להשאיר לו פתח יציאה או לפייס אותו בדרך כלשהי וכן לאפשר לו להתפרש מעט. כיצד נבחר בצמחים שמצד אחד ישחררו את הכבד וישיבו לו את אופיו בהרמוניה אבל לא יחמירו את חריגתו? כאן מסביר גַ'אנג שִֹי-צ'וּן כיצד אופיים של הצמחים מושפעים מהטבע ועונות השנה, דבר שלצערי נעלם מתיאורי ספרי הרפואה המודרנים המסתפקים רק בתיאור לקוני יבש לפעולת הצמחים. למרות שהקישור שעשה בין Yin Chen ל-Qing Hao כאילו היו אותו הצמח אינו נכון, תיאור אופיו נשאר נאמן למקור. לטענתו, החלק שבשימוש, גדל בתקופת האביב בה היאנג מתחיל לגדול (יאנג צעיר) ולעלות ולכן הוא מקבל איכות של יאנג צעיר המפיץ קלות. מכיוון שאיכות זו דומה לאיכות של צ'י הכבד, על כן מעבר לאיכותו מנקזת החום הוא יכול לסייע לפרוש את תנועת הכבד המדוכאת על ידי הצמחים הכבדים ולהחליק את תנועתה לכיוון הנכון.
"Mai Ya הוא ניצן הדגן, כאשר משתמשים באחד טרי הוא גם כן יעיל בהחלקת האופי של כבד עץ ומביא לכך שאינו מדוכא ומוגבל. Chuan Lian Zi יעיל בהנחיית צ'י הכבד להגיע למטה, כמו כן יכול לגדוע את כח ההתנגדות שלו. כאשר יש את שלושת הצמחים במרשם זה, ולאחר מכן משתמשים בו אין עוד מה לחשוש. במקרים של חום עז בתוך הלב, כנראה שהייתה הידבקות מבחוץ, צ'י חבוי הותמר לחום ולכן נוסיף Shi Gao. אם יש ליחה, קיים חשש שהליחה תחסום את העליה והירידה של התמרת הצ'י ולכן נוסיף Dan Nan Xing."

בדומה לאיכות של Yin Chen בפרישה של הצ'י על סמך מועד גדילתו, כך קיימת איכות של גדילה והיפרשות גם בניצן הצעיר של הדגן ולכן כאשר משתמשים בדגן טרי הוא יכול לסייע להחליק את תנועת הצ'י של הכבד בפרישה החוצה. לעומת שני הצמחים הקודמים, אשר עוצמת הפצת הצ'י שלהם אינה רבה ומבוססת על היותם בראשית התנועה המעגלית של חייהם (השלב הראשון - אביב) ואינם שייכים לקטגוריה של מניעי צ'י, הצמח Chuan Lian Zi הוא צמח מניע צ'י בשיוכו המתמקד בהפצת צ'י הכבד אך איכותו קרה ואופיו מאפשר לצ'י הכבד לנוע ולהגיע מטה ולכן למרות שהוא מפיץ את צ'י הכבד הוא אינו מעודד אותו לעלות מעלה ואינו מחמיר את האש בכבד.

אחת התחושות שתלמידים באים איתה ללימודי פורמולות היא שמדובר בשיעור העוסק בשינון של נוסחאות צמחים וכמויותיהם ופשוט צריכים לעבור את הקורס הזה כמו כל מכשול בחיים. לדעתי, קורס העוסק בפורמולות צריך להיות אחד הקורסים היותר מעניינים ברפואה הסינית, מכיוון שמעבר לעובדה שהפורמולות הן הדרך שלנו לבצע הנדסה הפוכה ולהגיע מהרכב הצמחים בפורמולה אל הלך המחשבה של הרופא שחיבר אותה ואל האסטרטגיה, בה בחר לנקוט על מנת לנטרל את חוסר האיזון המתבטא במחלה, על פי התיאוריה של הרפואה הסינית. על ידי התבוננות בפורמולה והרכבה אפשר להבין טוב יותר את התיאוריה של הרפואה הסינית ואת פיזיולוגית האדם. על אחת כמה וכמה כאשר חוקרים את פרשנותם של הרופאים השונים בנוגע למהות הרכב הפורמולה.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.
                                                                                                                                                                

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

  1. מאמרים על רפואה עם הערכה לסין וכבוד למערב - 医学衷中参西录
  2. גַ'אנג שִֹי-צ'וּן - Zhang Xi Chun 张锡纯
  3. פרק נוסף מספריו של ג'אנג שי-צ'ון - על אש השר ואש הקיסר

יום שני, 20 במאי 2013

המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - חלק שני

מלאות בבטן, פתיחות בחזה
כאשר אנו נחים, גופנו רפוי ומשוחרר, בזמן פעולה גופנו כבר אינו רפוי או משוחרר. ישנן שתי סיבות לדבר,  הראשונה, על מנת שיהיה ניתן להניע את הגוף יש להאריך ולקצר את השרירים. השנייה, על מנת שניתן יהיה להפיק כח יש לשנות את מתח השרירים ועוצמת כיווצם. אם כן מתח בשרירים מחויב במציאות.

בדומה למה שתואר עד כה כמתח חיצוני, כך גם בחלק הפנימי אמור להתקיים מתח כלשהו. ניתן לחוש בקיומו של מתח זה בקלות יתרה, כאשר אנו מוציאים אגרוף מופיע לרגע מתח באזור החזה ומפתח הלב. קיימות ארבע סיבות להופעתו של מתח פנימי זה:
  1. רתע או כח נגדי לתנועה. בזמן שאנו מפעילים כח עם היד או הרגל לכיוון חוץ (הרחק מהגוף), על הגוף פועל כח נגדי כתגובה. כלומר, בזמן הפעלת כח באוויר, האוויר מפעיל כח מזערי כהתנגדות. לדוגמא כאשר יורים בתותח, גוף התותח נדחף חזרה בכיוון ההפוך. רתע זה מופעל על האיברים הפנימיים וטבעי שיביא להיווצרות מתח לשם התנגדות.
  2. הקשר שבין כל העצבים. למרות שהגפיים והאיברים הפנימיים מעוצבבים ע"י עצבים שונים (סמפטטים ופאראסימפטטים) , פקודה הניתנת בעצב אחד לא אחת משפיעה על עצב אחר. כך שכאשר אנו פוקדים על הוצאת אגרוף, עצבי חוט השדרה פוקדים על שרירי הזרוע להתכווץ, דבר המשפיע על העצבים הסימפטטים וגורם להופעת מתח באיברים הפנימיים.
  3. תנועת הריאות. כאשר הגפיים מפעילות כח כלפי חוץ הריאות מגורות לנשוף אוויר דבר המסייע ליצר כח כלפי חוץ. מכיוון שהריאות נושפות אוויר החוצה נוצר מתח בחזה.
  4. מתח בשרירים שבין הצלעות. מתח זה מושפע ישירות מהופעת מתח בזרועת, מכיוון שהזרועות ושרירי הצלעות מעוצבבים ע"י עצבי חוט השדרה דבר המביא להשפעה הדדית. מתח בשרירים שבין הצלעות מביא להקטנת חלל כלוב החזה כך שנוצרת תחושת לחץ בריאות והלב.
אצל רב האנשים, סוג זה של מתח נמצא באזור החזה. אצל אנשים רבים מתח זה בחזה הינו בלתי נמנע גם בזמן חוסר מעש, וברגע שמשתמשים בכח כלפי חוץ מופיע מתח רב.

איחוד בין מודעות ותנועה
מודעות כלפי פנים ומודעות כלפי חוץ  בזמן פעילות, המתח מגיע לגפיים. בגלל אופי תנועות שונה, לפעמים צד ימין מכווץ וצד שמאל משוחרר, לפעמים צד שמאל מכווץ וצד ימן משוחרר, ולפעמים שני הצדדים מכווצים. כיווץ משמעו מלאות, או מה שכונה יאנג בתרבות הסינית העתיקה. משוחרר משמעו חוסר, או יין. היחס ההדדי בין מכווץ למשוחרר, בין מלאות לחוסר זהה למה שנהוג היה לכנות בסין העתיקה כ"יחסיות הדדית בין יין ליאנג" - אחד מחמשת הכללים המסבירים את עקרון הטאי ג'י.

חוסר אחידות בין תנועה לכוונה יכול להצביע על מצב בו הכוונה מקדימה את הגוף בתנועה, אך גם מצב בו הגוף מקדים את הכוונה בתנועה. לא אחת ניתן להבחין במצב זה, בו הגוף מקדים את הכוונה בתנועה, כאשר אנו מתרגלים ברצף במשך זמןרב חזרה על תנועה אחת. לדוגמא, אצל מתרגל שינג אי צ'ואן, כאשר הינו מתרגל אחד מהאגרופים כמו פִּי צ'וּאֱן (劈拳 Pi Quan) או בְּנג צ'וּאֱן (崩拳 Beng Quan), כעבור זמן ממושך, יחל להופיע מצב בו הגוף מקדים את הכוונה בתנועה. קורה שעוד לפני הופעתה של הוראה במודעות להוציא אגרוף, האגרוף כבר יצא. נוצר מצב בו הכוונה רודפת אחרי הגפיים במקום שהכוונה תפקד על התנועה. במצב בו הכוונה מבחינה בתנועת הגפיים רק לאחר שכבר החלה התנועה, הכוונה מאבדת את יכולת הפיקוד על הגוף והופכת למבצעת פקודות הגוף. כאשר ישנה חתירה לעבר מטרה כלשהי, מצב של הכוונה מקדימה את הגוף בתנועה בולט מאד. עקב חוסר סבלנות, נוצר מצב בו הגוף עדיין בחצי הדרך אך הכוונה כבר טסה אל המטרה. אין זה אומר כי הכוונה אכן יכולה לעוף לבדה אלא שבדמיוננו הכוונה כבר הגיעה אל המטרה. בתוך הגוף ישנה תחושה של נטייה ומומנטום לתנועה קדימה, כאילו רוצה לפרוץ את קליפת הגוף ולצאת.

בפרקים קודמים הסברתי כי יש לתת תשומת לב למצבה של הבטן ולהיות מודע למתחים באזור זה. כמו כן כבר הסברתי כי בזמן תנועה יש לשים לב ליד ולכוחה המופנה החוצה. כלומר, לפקד על הכח בעזרת המודעות (כוונה). במצב זה, על המודעות לבצע שתי פעולות בו זמנית בכיוונים מנוגדים, כיצד זה אפשרי לביצוע.

בלתי אפשרי שהמודעות תופנה לשני כיוונים מנוגדים בו זמנית, על כן על הכיוון להשתנות לסירוגין, לזרום בין כיוון חוץ לכיוון פנים. כיצד לבצע זאת ? בעת תנועה של היד הרחק ממרכז הגוף, המודעות מפקדת על היד בכיוון חוץ. בעת תנועה לעבר מרכז הגוף, המודעות מפקדת על היד בכיוון פנים, ובאותה הזדמנות יחד עם הכיוון פנימה, על המודעות לעבור אל אזור הבטן. שאיפת אויר בזמן שהמודעות עוברת לאזור הבטן, מסייעת למודעות בפעולה. המודעות מתלווה לאוויר הנשאף פנימה ונעה פנימה, משם המרחק אל הבטן קצר ביותר. כאשר המודעות פונה כלפי חוץ, מלבד העזרה להכוונת המודעות החוצה ע"י פעולת הנשיפה, גם כיוון המבט מסיע רבות.

בזמן תנועה, אצל לא מעט אנשים, הופכת הנשימה להתנשפות גסה וקולנית. כמו שכבר הסברתי בפרקים קודמים הדבר נובע בחלקו מהצרת קנה הנשימה עקב מתח מיותר. על כן, כל שיש לעשות זה לשחרר את שרירי הפה, האף, העורף וכלוב החזה כך שלמרות שהנשימה כבדה היא עדין איננה התנשפות קולנית.

איחוד זה בין המודעות, התנועה והנשימה מכונה באמנויות הלחימה "הרמוניה בין צ'י, כוונה וכח". בשפת א"ל הסינית העתיקה, המבט מכונה "שן" (נפש), על כן בזמן ביצוע תנועה מהגוף והלאה יש להגיע לאיחוד בין נפש, צ'י, כוונה וכח.שימוש במודעות כלפי חוץ וכלפי פנים לסירוגין מסייע לריכוז המודעות ומונע התפזרות והסח הדעת. ישנה חשיבות רבה מאד לשמירת המודעות כלפי פנים. במקרה בו מבצע תנועה עם היד לכיוון מרכז הגוף אך שוכח לכוון ושמור את הכוונה לכיוון פנים, ייווצר מצב בו תנועות עתידיות יהיו חסרות כוונה.

משפטם של הקדמונים "הכח האמיתי של הדאן-טיאן" הינו טעות גמורה. הם שגו בכך שראו במודעות כח. הם שגו בכך שראו בכינוס המודעות והריכוז פנימה כאיסוף הכח. שגו בכך שראו בריכוז החוצה כשחרור כח. אזור הבטן התחתונה אותו כינו דאן-טיאן, אינו שונה ממה שתואר בפרק "מלאות בבטן, פתיחות בחזה" כדבר המייצר כח מטה.

חשיבות יציבה נכונה ואיתנות השרירים, הגידים והעצמות
יציבה נכונה חשובה ביותר. ראשית, בזמן עמידה, על הגפיים להיות בהרמוניה עם עקרונות המכאניקה של נקודת משען. מטרת תנועה אחידה (בו זמנית - על אותו אקורד) של הידיים והרגליים באמנויות האגרוף הפנימי, הינה במציאת נקודת משען מתאימה. כאשר אנו משחררים אגרוף החוצה בכל הכח, אם אין שליחת יד בו בזמן עם הרגל, אזי הגוף מאבד שיווי משקל מכיוון שאובדת נקודת המשען. כמו כן, מכיוון שקיים חשש ממעידה עוד לפני המעידה, אין אפשרות להשתמש בכל הכח. כלפי חוץ, יש לשלב בו זמנית עם יציאת האגרוף שליחת רגל החוצה לשמש כנקודת משען. כלפי פנים, יש התגברות מוצקות הבטן דבר המביא להתגברות ווקטור הכח מטה. כך הגוף זוכה ביציבות מלאה. 

במשפחת האומנויות הפנימיות קיימת אמירה מאד מעניינת "שלושת החודים מכוונים לאותו הכיוון". שלושת החודים הם קצה האף, קצה היד וקצה הרגל. כאשר קצה האף וקצה היד מופנים לאותו הכיוון, אזי הראיה מכוונת אל היד והרצון והכוונה ממוקדים. כאשר קצה היד וקצה הרגל מופנים בו זמנית לאותו הכיוון, אזי הגוף זוכה בנקודת משען נאותה.

במשפחת האומנויות הפנימיות יש להשאיר כיפוף נאות של מפרקי הידיים והרגליים. כך, נשמרת קפיציות מלאה בין פשיטה לכיפוף של השרירים והגידים בקרבת המפרק. דבר זה מביא למצב בו לחץ הנובע ממקור כח חיצוני לא יכול להביא לשבירה של המפרק. כמו כן נוצר מצב בו מתח השרירים והגידים אינו רב מדי כך שניתן ליצר כח היכול לשמש להתנגדות נוספת. לדוגמא, הפעלת כח כלשהו בצד החיצוני של הזרוע באזור המרפק, כאשר הזרוע מיושרת לגמרי, יכול להביא לשבירת המרפק. התעקשות על כיפוף מוגזם במרפק מפריע למשיכת הגוף לתנועה קדימה.

יום שלישי, 14 במאי 2013

המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית - חלק ראשון

במהלך שיטוטי בשווקי ספרים משומשים בסין נתקלתי בספר ששמו צד את עייני - המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית. מיהרתי לרכוש ספר זה שבדיעבד התברר כאוצר אמיתי. למחרת היום הראיתי את המציאה למורי, מאסטר ג'ואו ג'ינג-שואן, שזכר ספר נדיר זה מימי אימוניו המוקדמים והמליץ לי בחום לקרוא ולחקור את תוכנו. המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית הוא אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בתחום הצ'י-גונג והניי-גונג (מיומנות פנימית) המתאר את התועלת באימון מיומנויות פנימיות בשפה נהירה לכל קורא. שלא כמו ספרים סינים רבים אחרים, המשתמשים בהסברים פילוסופיים וקוסמולוגיים סינים מסובכים, בספר זה ניסה המחבר לספק הסבר מדעי לתוצאות המועילות מהאימון הפנימי. למרות שתוכן הספר רלוונטי עבורנו גם כיום, חשוב לקחת בחשבון כי הספר נכתב לפני כשבעים שנה וכי הידע שברשותנו כיום שונה במקצת ממה שהיה ברשות המחבר באותה תקופה.



על מנת להבין טוב יותר את תוכנו של הספר ועל מנת לקרוא חומרים נוספים שפרסם המחבר, גַ'אנג נַאי-צִ'י,  התחלתי לחפש אחר מידע נוסף בנוגע לחייו, השכלתו ואימוניו בתחום המיומנות הפנימית ואמנויות לחימה סיניות. למרות מאמצי למצוא מידע על המחבר, הן ברשת האינטרנט והן בחוגי אמנויות הלחימה בסין העלו ניסיונותיי חרס. מהמעט שנכתב בהקדמה לספר עולה כי ככל הנראה התאמן בשלוש אמנויות הלחימה הפנימיות שינג אי צ'ואן, טאי ג'י צ'ואן ובה גואה ג'אנג. לאחרונה הצלחתי למצוא מעט יותר מידע על האיש ופועלו כחלק מהמהפכה שהתחוללה בסין בתחילת המאה העשרים. כמו כן התברר לי שחיבר מאמר נוסף על צ'י גונג.

ב-2006 חזרתי וקראתי את הספר זה מספר פעמים ובסופו של דבר החלטתי לתרגמו לעברית על מנת שגם לקורא הישראלי תהיה ההזדמנות לעיין בתוכנו. מכיוון שהספר כולל הרבה תיאורים, סיפורים והסברים שלדעתי אינם כה חשובים, בחרתי לדלג עליהם ולתרגם רק את החלקים אותם מצאתי חשובים. הספר הוצא לאור לראשונה בשנת 1928 בשפה הסינית.

המיומנות הפנימית ותשישות
המיומנות הפנימית מסלקת את התשישות המיותרת ב-3 האופנים הבאים:
  1. בזמן מנוחה אזורי החזה והבטן, המכילים את האיברים החיוניים בגוף, רפויים ורופסים לגמרי.
  2. בזמן תנועה, המתח מועבר מן החזה אל אזור הבטן.
  3. הימנעות ממתח לא מודע באזורים סטאטיים.

וו ג'י - רפיון מלא של כל הגוף בזמן מנוחה
לפני שמתחילים לתרגל תנועה באמנות המיומנות הפנימית ישנו שלב הכנה של תנוחה סטאטית בה מביאים את הגוף כולו למצב רפיון. תנוחת הכנה זו חשובה ביותר לתרגול כולו. תחילה, יש לעמוד בעמידה חזיתית או בעמידה עם פניה קלה הצידה, כאשר הגוף כולו בהרמוניה עם עקרונות המכאניקה של נקודת משען. אין חוסר נוחיות באף אזור בגוף, כל המפרקים מקופלים מעט בטבעיות. לאחר מכן יש לבחון את הגוף בעזרת המודעות לפי הסדר מלמעלה למטה, ראש, צוואר, כתפיים, חזה, זרועות, בטן, ישבן ורגליים ולחוש האם קיים מתח מיותר ולא מודע באזור כלשהו. במידה וקיים מתח שנוצר בעקבות יציבה לא נכונה יש לתקנו, מתח לא מודע יש לשחרר במודע. כעת יש לחוש האם הנשימה טבעית וללא הפרעה ולשים לב שהנשימה רגועה. אח"כ יש לאפשר לכל הגוף, לכל האיברים הרפויים והמשוחררים לצנוח בטבעיות מטה ע"י כח הכובד. צניחה ושקיעה לא מודעת וטבעית לגמרי.

מנח השלד מבוסס על חוקי המכאניקה של נקודת משען ואינו מוכרח להישען ע"ג השרירים והגידים ע"מ לשמור על המבנה. על השרירים והגידים להיות כאילו הינם תלויים ע"ג קולב, כל זאת תוך כדי נשימה קלה ורגועה בדומה לשובל עשן העולה מהקטורת. נשימה טבעית תלויה לגמרי בהתרחבות והתכווצות טבעית של הריאות ללא התערבות מכוונת.

בזמן זה אסור שהעיניים או האוזניים יבחינו בעולם שבחוץ, מכיוון שברגע שהם מודעים למתרחש מסביב מופיע מתח לא מודע בחזה. יש להתמקד אך ורק בשמירה על מצב הרפיה של כל חלקי הגוף ובייחוד שהנשימה נשארת טבעית. התמקדות זו מסייעת להימנע משימת לב למתרחש מסביב.  אם הנשימה קולנית וכבדה, פעמים רבות נובע הדבר ממתח בקנה הנשימה ולא עקב נשימה מהירה. כל שיש לעשות הוא להימנע ממתח בפה, באף, בצוואר ובחזה וכתוצאה מכך יתרחב קנה הנשימה והנשימה הופכת קלילה.

בשונה ממבוגרים ניתן להבחין כי אצל ילדים אין כל מתח בחזה. אצל ילדים רפיון השרירים והנשימה המתוארים למעלה הינם טבעיים. החזה והבטן בולטים מעט החוצה. במצב זה הקיבה והמעיים מונחים ולא תלויים. למרות שמעשית לא באמת מדובר בתליה, נפשית יש תחושה כי אין מקום בטוח להניחם כך שאין ברירה אלה לתלותם מעלה בכדי למנוע צניחה.בעקבות התחושה כאילו המעיים והקיבה תלויים מופיעה חרדה מפני צניחתם בתת הכרה, יותר מכך נוצר לחץ של הבטן כלפי מעלה כביכול בכדי למשמש כתמיכה לקיבה והמעיים מפני שקיעה. חרדה תת הכרתית זו מפני שקיעת המעיים ומתח באזור החזה הינם ביחס של סובב ומסובב. עקב המתח בחזה מתכווצים שרירי החזה והאיברים הפנימיים. באותו זמן המעיים מורמים ממקומם המקורי ובעקבות זאת נוצרת תחושה מוטעית של אשליית תליה ולכן מופיעה חרדה מפני נפילת המעיים.

מעגל זה של חרדה ומתח בחזה מביא לתשישות. לחץ מעלה של קיר המעיים מתיש מאד, כל אחד יכול להרגיש זאת. עקב גורם התשישות יש להשתחרר מדי פעם. אך ברגע שעולה מחשבה בראש או כאשר יש רצון לבצע פעולה כלשהי מייד חוזר מצב זה של לחץ כלפי מעלה. שחרור וכיווץ מחזוריים אלה מביאים לתנועה מרובה של המעיים והקיבה ויוצרים עייפות.

עלינו לשאוף להגיע למצב בו הגוף כולו משוחרר מכל מתח מיותר. מצב זה של שחרור ממתח ורפיון הגוף מכונה בספרות הדאואיסטית כ"וו ג'י" (ללא קטבים) או "יין ויאנג טרם נקבעו". מהו יין? יין הוא חוסר/ריקנות. מהו יאנג? יאנג הוא מלאות. בזמן זה כל הגוף רפוי ומשוחרר. גם החזה וגם הבטן נמצאים במצב זהה של רפיון. כאשר מתחילים לנוע יש לשמור על בטן מלאה וחזה רחב. על כן נאמר "ריקנות ומלאות עדיין לא נקבעו" (עדיין אין הפרדה בין מלא לריק רק תוהו, או יין ויאנג טרם הופרדו והכול מורכב מה-צ'י הראשוני,מכונה בסין כ"טרום בריאה", כלומר לפני ההפרדה בין שמיים לאדמה). על כן כל השמות האלה בעלי משמעות זהה "שמיים מוקדמים","וו ג'י", "יין יאנג טרם נקבעו" וכד' בספרות הבודהיסטית מכונה הדבר "נינוחות" או "להתקיים בטבעיות"  (דזה דזאי).  בזמן זה פנים וחוץ הגוף מקבלים את מרותו של כח הכובד ושוקעים מטה ללא שמץ של התנגדות. כל תאי הגוף מבודדים האחד מן השני ואינם קשורים או דואגים לתאים אחרים, כל אחד קיים בפני עצמו ולבדו.

המשך בחלק שני
                                                                                                                                                             

 הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
  1. גַ'אנג נַאי-צִ'י 章乃器 Zhang Nai-Qi
  2. המדע שמאחורי אגרוף המיומנות הפנימית 科学的内功拳
  3. להתקיים בטבעיות 自在 zi Zai
  4. עוד על מיומנות פנימית וההבדל מצ'י גונג