לייסד את המרכז ולרסן את אש השר של ג'ואה-יין בעזרת Xiao Jian Zhong Tang

כחלק מהחקירה של דיון על פגיעת פתוגן מצאתי את ההסבר של הפרשן קֶה צִ'ין (柯琴 Ke Qin 1662-1735), מאד משכיל ומעניין. קֶה צִ'ין משייך פורמולה למערכת ג'ואה-יין עליה כתבתי ברשומה כאן.

小建中汤∶
桂枝 芍药 甘草 生姜 大枣 饴糖
厥阴为阖，外伤于寒，肝气不舒，热郁于下，致伤中气，故制此方以主之。凡六经外感未解者，皆用桂枝汤解外。如太阳误下，而阳邪下陷于太阴者，桂枝汤倍加芍药，以泻木邪之干脾也。

מרתח קטן ליִסּוּד המרכז (Xiǎo Jiàn Zhōng Tāng):
[הרכב] Gui Zhi    Shao Yao    Gan Cao    Sheng Jiang    Da Zao    Yi Tang

ג'ואה-יין הינו סגירה/לוח-דלת, כאשר יש פגיעת קור בחוץ אז צ'י הכבד אינו נפרש וחום מדוכא למטה וגורם לפגיעה בצ'י המרכז ולשם כך פותחה פורמולה זו בכדי להיות אחראית על [הטיפול] בכך. בכל המקרים בהם הקליטה [של הפתוגן] בחוץ בששת הערוצים טרם מוגרה, נשתמש ב-Gui Zhi Tang למגר את החוץ. במידה ובתאי יאנג [מבצעים] הורדה שגויה והפתוגן היאנגי צונח מטה אל תאי יין, [משתמשים] ב-Gui Zhi Tang בתוספת [כמות] כפולה של Shao Yao לשם ניקוז תקיפת פתוגן העץ את הטחול.

בקאנון הפנימי נאמר שג'ואה-יין הוא לוח-דלת (בעקבות טעות בסימניה שונתה המשמעות לסגירה), פגיעה של פתוגן בחיצון מדכאת את תנועת הפרישה וההתמתחות של כל ההיבטים בעלי תכונות של עץ, כמו למשל הפתיחה של תאי יאנג או הפרישה של הכבד, ולכן צ'י הכבד אינו מסוגל להיפרש כראוי ומדוכא בפנים ומדכא את היאנג למטה לכדי חום ובסופו של דבר הם מזיקים לצ'י המרכז. הפורמולה Xiao Jian Zhong Tang מבוססת על הפורמולה Gui Zhi Tang שנערכו בה שני שינויים. השינוי הראשון הוא הכפלת כמות Shao Yao והשני הוא הוספת Yi Tang (לתת). במקרים בהם יש קליטה של פתוגן בחיצון שבאחריות ישירה של אחד מששת הערוצים (ואחריות כוללת של מערכת תאי יאנג), נשתמש לרב ב-Gui Zhi Tang למגר את הפתוגן ולאזן את יחסי צ'י מגן וצ'י מזין. זה הטיפול התקין שמוביל להחלמה, אבל מה קורה במידה ובוחרים בטיפול שגוי ומבצעים הורדה (מגרים שלשול)? על כך עונה ג'אנג ג'ונג-ג'ינג במשפט 279 בדיון על פגיעת פתוגן:

279、本太阳病，医反下之，因尔腹满时痛者，属太阴也，桂枝加芍药汤主之，大实痛者桂枝加大黄汤主之。

במקור [הייתה] מחלת תאי יאנג, [אבל] הרופא דווקא הוריד, כתוצאה מכך [מופיעים] מלאות בבטן ולעיתים כאב, זה שייך לתאי יין. Gui Zhi Jia Shao Yao Tang אחראי על [הטיפול] בזה. [אם מופיע] עודף גדול וכואב אז Gui Zhi Jia Da Huang Tang אחראי על [הטיפול] בזה.

במקרה של הורדה שגויה במחלת תאי יאנג, צונח הפתוגן אל מערכת תאי יין וכבד-עץ פולש אל טחול-אדמה. לכן עורכים שינוי בפורמולה Gui Zhi Tang שנועדה לטפל בפתוגן בחיצון של תאי יאנג ומכפילים את כמות Shao Yao כך שמתקבלת הפורמולה Gui Zhi Shao Yao Tang. המטרה של הכמות הכפולה של Shao Yao היא ניקוז העודף שבכבד-עץ על מנת למנוע ממנו לפלוש אל טחול-אדמה ולגרום לכאבים באזור שבאחריות Tai Yin, הבטן.

此肝火上逼于心脾，于桂枝加芍药汤中更加饴糖，取酸苦以平肝脏之火，辛甘以调脾家之急，又资其谷气以和中也。此方安内攘外， 泻中兼补，故名曰建。外症未除，尚资姜、桂以散表，不全主中，故称曰小。

כאן [סיבת השימוש ב-Xiao Jian Zhong Tang], אש הכבד דוחקת מעלה בלב ובטחול, [משתמשים] ב-Gui Zhi Jia Shao Yao Tang ולתוכו מוסיפים גם Yi Tang. משתמשים בטעמים החמוץ והמר לשם דיכוי אש איבר הכבד ובטעמים חריף ומתוק לשם ויסות הדחיפות שבמשפחת הטחול, כמו כן תומכים בצ'י הדגן [של הטחול] לשם הרמוניה של המרכז. פורמולה זו משקיטה את הפנים ומתנגדת לתוקפנות חיצונית, מנקזת את המרכז ובו-זמנית מטליאה [חוסר] על כן מכונה בשם יִסּוּד (Jiàn). [מכיוון] שהסממנים החיצונים טרם סולקו, עדיין נסתמך על Sheng Jiang ו-Gui Zhi לשם פיזור החיצון, [מכיוון שהפורמולה] אינה אחראית אך ורק על המרכז, על כן מכונה בשם קטן (Xiǎo).

ב-Gui Zhi Jia Shao Yao Tang, כבד-עץ מנצל חולשת טחול-אדמה וצ'י העץ פולש אל האדמה. לעומת זאת, ב-Xiao Jian Zhong Tang משתמשים כאשר יש אש בכבד-עץ שפולשת אל טחול-אדמה ואל לב-אש. התוספת של Yi Tang שטעמו מתוק, מיועדת לספק תמיכה לטחול-אדמה שבמרכז. Shao Yao בעל טעמים חמוץ ומר. הטעם החמוץ נכנס אל כבד-עץ ומכנס את פיזור היתר. הטעם המר מנקז את האש שבכבד-עץ. השילוב של המתיקות של Yi Tang עם החריפות של Gui Zhi תומכים בתפקוד הטחול. מכיוון שיש שילוב של טיפול בחוץ ובפנים ושילוב של ניקוז עודף בעץ ומילוי חוסר באדמה, הפורמולה מקבלת את השם יִסּוּד, לתאר את יסוד ובניה מחדש של היסודות. מכיוון שעדיין יש סממנים חיצונים, צריך למגר אותם בעזרת צמחים חריפים מפזרי חיצון כגון Gui Zhi ו-Sheng Jiang. מכיוון שכך, הפורמולה אינה רק מייסדת את המרכז אלא גם מטפלת בחיצון ולכן היִסּוּד של המרכז הוא חלקי כך ששם הפורמולה הוא מרתח קטן ליִסּוּד.

所谓中者有二∶一曰心中，一曰腹中。如伤寒二三日，心中悸而烦者，是厥阴之气逆上冲于心也。比心中疼热者稍轻，而有虚实之别。疼而热者为实，当用苦寒以泻心火；悸而烦者为虚，当用甘温以保心气。是建腹中之宫城也。

הכינוי 'מרכז' [שמופיע בשם מרתח קטן ליִסּוּד המרכז] בעל שתי [משמעויות]: האחת היא מרכז הלב והשנייה היא מרכז הבטן. במידה ויש פגיעת פתוגן במשך יומיים שלושה [ואז מופיעה] פעמת במרכז הלב ואי-נחת אז [זה מצב של] צ'י ג'ואה-יין שמורד מעלה ושועט אל הלב. זה [סממן] מעט קל יותר מאשר כאב וחום במרכז הלב [שמופיע בקווי מתאר מחלת ג'ואה-יין] ויש להבדיל בין עודף וחוסר [בין שני המקרים]. כאב וחום הינם [סינדרום] עודף, יש להשתמש [בצמחים] מרים קרים לשם ניקוז אש הלב. פעמת ואי-נחת הינם [סינדרום] חוסר, יש להשתמש [בצמחים] מתוקים חמימים על מנת להגן על צ'י הלב. זה לייסד את חומת הארמון של מרכז הבטן.

עד עכשיו הסברנו את משמעות מרכיבי השם קטן ו-יִסּוּד ונותר רק להסביר את משמעות המילה מרכז. המילה מרכז נועדה לתאר שני היבטים בהם מטפלת הפורמולה, הראשון הוא מרכז הלב והשני הוא מרכז הבטן. רעיון השימוש בפורמולה לטיפול במרכז הלב מבוסס על משפט 102 בדיון על פגיעת פתוגן:

102、伤寒二三日，心中悸而烦者，小建中汤主之。

פגיעת פתוגן במשך יומיים שלושה [ואז מופיע] פעמת במרכז הלב ואי נחת. Xiao Jian Zhong Tang אחראית על [הטיפול] בכך.

במחלת ג'ואה-יין יש מרידה של צ'י ג'ואה-יין שמורד מהכבד אל עבר מעטפת הלב והלב. כאשר מרידה זו נגרמת עקב עודף אש יופיעו סמני כאב וחום במרכז הלב ואז נשתמש בפורמולה Wu Mei Wan לנקז את האש השופעת בלב. הצמח המר והקר Huang Lian הוא זה שמנקז את האש העודפת. לעומת זאת במידה והמרידה נגרמת מצב חוסר בלב, יופיעו סממני פעמת (הלמות לב) ואי-נחת ואז נשתמש בפורמולה Xiao Jian Zhong Tang לתמוך בלב ולשמור על הצ'י שלו. לשם כך נשתמש בצמחים מתוקים חמימים כגון Gui Zhi ו-Zhi Gan Cao. במקרה זה השם יִסּוּד המרכז מדבר על יסוד חומות המגן שסביב הארמון.

伤寒阳脉涩，阴脉弦， 腹中急痛者，是厥阴之逆气上侵脾胃也。比饥不欲食，食则吐蛔者为更重，而有形气之别。食即吐蛔为有形，当用酸苦以安蛔；腹中急痛为无形，当用辛寒以止痛。 是建腹中之都会也。

פגיעת קור עם דופק יאנגי מחוספס ודופק ייני מייתרי, כאב חריף במרכז הבטן זה פלישת צ'י ג'ואה-יין שמורד מעלה אל טחול-קיבה. אם נשווה זאת [לסממני] רעב ללא רצון לאכול והקאת תולעים בעקבות אכילה [שמתוארים בקווי המתאר של מחלת ג'ואה-יין], אזי [אלו סממנים] חמורים יותר ויש כאן הבדל של צ'י בעל צורה [וחסר צורה]. הקאת תולעים בעקבות אכילה הם דבר מה בעל צורה, יש להשתמש [בצמחים] חמוצים מרים על מנת להשקיט את התולעת. כאב חריף במרכז הבטן זה [סממן] חסר צורה, יש השתמש [בצמחים] חריפים קרים על מנת לאלחש כאב. זה ייסוד הבירה שבמרכז הבטן.

רעיון השימוש בפורמולה לטיפול במרכז הבטן מבוסס על משפט 100 בדיון על פגיעת פתוגן:

100、伤寒，阳脉涩阴脉弦，法当腹中急痛，先与小建中汤，不差者，小柴胡汤主之。

פגיעת פתוגן, דופק יאנגי מחוספס ודופק ייני מיתרי, בעיקרון אמורים להיות כאב ודוחק בבטן, ראשית [נטפל] עם Xiao Jian Zhong Tang ואם אין החלמה אז Xiao Chai Hu Tang אחראי על [הטיפול] בכך.

הסממנים שמתוארים במשפט 100 מתארים לדבריו מרידה של צ'י ג'ואה-יין שאינו נע בכיוון הנכון ולכן פולש אל טחול-קיבה. כאשר מדובר בפלישה שמלווה ברעב ללא רצון לאכול והקאת תולעים לאחר אכילה מדובר בצ'י בעל צורה ולכן נשתמש בצמחים חמוצים מרים כגון Wu Mei על מנת להשקיט את התולעת. לעומת זאת במקרה של Xiao Jian Zhong Tang מדובר בפלישה של צ'י חסר צורה למרכז הבטן וגרימת כאב חריף ולכן נשתמש בצמחים חריפים וקרים על מנת לאלחש את הכאב.

世不明厥阴之为病，便不知仲景所以制建中之理；不知胆藏肝内，则不明仲景先里后表之法。盖寒虽外来，而热从中发。必先开厥阴之阖，始得转少阴之枢；先平厥阴阴脉之弦，始得通少阳阳脉之涩。此腹中痛者，先与小建中汤，不瘥者，继用小柴胡汤之理也。

העולם אינו מבין את היות ג'ואה-יין כמחלה, ולכן לא מבינים את ההיגיון של ג'ונג-ג'ינג ליצירת "ייסוד המרכז" (Jian Zhong). [הם]  אינם יודעים שכיס המרה נאצר בתוך הכבד ולכן לא מבינים את עקרונותיו של ג'ונג-ג'ינג [לטפל] ראשית בפנים ולאחר מכן בחיצון. הסיבה לכך היא שלמרות שהקור מגיע מן החוץ אך החום נפלט מן המרכז. חובה ראשית לפתוח את הסגירה של ג'ואה-יין, להתחיל בסיבוב הציר של שאו-יין. ראשית לאזן את המיתריות של הדופק הייני של ג'ואה-יין ולהתחיל לפתוח את התנועה שבדופק היאנגי המחוספס של שאו-יאנג. מכאן מגיע ההיגיון שעבור כאב במרכז הבטן ראשית [נשתמש] ב-Xiao Jian Zhong Tang ובמידה ואין החלמה נמשיך בשימוש ב-Xiao Chai Hu Tang.

משפט 100 מתאר מצב בו פתוגן חודר למערכת שאו יאנג ונמצא כבר בציר התנועה פנימה אל הגוף. על מנת לדחוף את הפתוגן החוצה צריך שחום הגוף יווצר בפנים ויפלט כלפי חוץ. מכיוון שהדופק השטחי היאנגי מחוספס, הוא מצביע על החסימה של ציר שאו-יאנג. מכיוון שהדופק העמוק הייני מייתרי, הוא מצביע על סגירת יתר של ג'ואה-יין. ג'ואה-יין הוא קץ שלושת היין ותחילת שלושת היאנג דרך שאו יאנג. כלומר, לאחר שג'ואה-יין מסתיים מתחיל שאו יאנג. אם ג'ואה-יין סגור יתר על המידה, לא יתאפשר המעבר מסגירה של היין פנימה ליצירה של היאנג החוצה. זאת הסיבה שיופיעו כאבי בטן חריפים. רק לאחר שנפתח את הסגירה של ג'ואה-יין ונאפשר יציאה דרך ציר התנועה של שאו-יין כלפי חוץ נוכל לאפשר יציאת היאנג החוצה. במידה ואין החלמה מלאה נעבור להשתמש ב-Xiao Chai Hu Tang על מנת לסיים את הדחיפה של הפתוגן החוצה משארית הדרך.

凡腹痛而用芍药者，因相火为患。若因于虚寒 者，大非所宜，故有建中、理中之别。或问∶腹痛既与小建中温之，更用小柴胡凉之，先热后寒，仲景亦姑试之乎？
曰∶不瘥者，但未愈，非更甚也。先之以建中， 是解肌而发表，止痛在芍药；继之以柴胡，是补中以逐邪，止痛在人参。按柴胡加减法，腹中痛者，去黄芩加芍药，其功倍于建中。可知阳脉仍涩，故用人参以助桂枝；阴脉仍弦，故用柴胡以助芍药。若一服建中而即瘥，则不必人参之补，亦不须柴胡之散矣。

לרב כאשר יש כאבי בטן ומשתמשים ב-Shao Yao זה נעשה עקב החולי של אש השר. במידה [וכאב הבטן נגרם] עקב קור מחוסר, מאד לא רצוי להשתמש בו ולכן יש הבדל בין Jian Zhong ו-Li Zhong. יש ששואלים: [במשפט 100 נאמר שנטפל] בכאב בטן על ידי חימומה עם Xiao Jian Zhong ואז נשתמש ב-Xiao Chai Hu לקרר אותה, ראשית חום ולאחר מכן קור, האם ג'ונג-ג'ינג מתנסה [על חשבון המטופל] לעת עתה?!
נאמר: אם לא מחלים, [כלומר] סך הכל לא החלים ולאו דווקא החמיר. ראשית [נשתמש] ב-Jian Zhong על מנת למגר את השרירים ולפלוט את [הפתוגן] בחיצון, אלחוש הכאב נמצא [בשימוש] ב-Shao Yao. נמשיך עם Chai Hu על מנת למלא את המרכז לשם גירוש הפתוגן, אלחוש הכאב נמצא [בשימוש] ב-Ren Shen. על פי עקרונות התאמת Chai Hu, כאשר יש כאב במרכז הבטן יש להוציא את Huang Qin ולהוסיף את Shao Yao, [כך] יכולתו לייסד את המרכז כפולה. אפשר לדעת שדופק יאנג עודנו מחוספס ולכן משתמשים ב-Ren Shen לשם תמיכה ב-Gui Zhi. הדופק הייני עודנו מייתרי ולכן משתמשים ב-Chai Hu לשם סיוע ל-Shao Yao. במידה ומיד לאחר נטילת Jian Zhong יש החלמה אז אין צורך ב-Ren Shen להטליא אותו וגם אין צורך ב-Chai Hu לשם פיזור.

השימוש ב-Shao Yao לכאבי בטן קשור במחלה של אש השר ולא עקב קור. במידה שכאבי הבטן נגרמים עקב קור נשתמש ב-Li zhong Wan לחמם את תאי יין לחות אדמה. השילוב בין Xiao Jian Zhong Tang ולאחריו ב-Xiao Chai Hu Tang אינו התנסות על חשבון החולה. ג'אנג ג'ונג-ג'ינג לא מנסה לטפל עם Xiao Jian Zhong Tang בכאב בטן ובמידה ולא הצליח הוא מנסה עם Xiao Chai Hu Tang. למעשה, לא נאמר שהמעבר לשימוש ב-Xiao Chai Hu Tang נעשה עקב כישלון בטיפול אלא לסיים את הטיפול במידה ו-Xiao Jian Zhong Tang לא סיימה למגר את הפתוגן לחלוטין ויש להוסיף דחיפה נוספת החוצה.

ראשית משתמשים ב-Xiao Jian Zhong Tang שמבוסס על Gui Zhi Tang, על מנת למגר את הפתוגן בשילוב עם כמות כפולה של Shao Yao להקלה על כאב הבטן. ואז ממשיכים עם Xiao Chai Hu Tang שמכיל את Ren Shen להוסיף דחיפה של הפתוגן בעזרת תמיכה בצ'י המרכז. כאן ההקלה על כאב הבטן מסתמכת על Ren Shen. כבר בהוראות ההתאמה של הפורמולה Xiao Jian Zhong Tang מורה לנו ג'אנג ג'ונג-ג'ינג להחליף את Huang Qin ב-Shao Yao כאשר יש כאבי בטן. תוספת של Ren Shen בפורמולה Xiao Chai Hu Tang מסייעת לסיים את גירוש הפתוגן שהתחיל Gui Zhi בפורמולה Xiao Jian Zhong Tang. תוספת של Chai Hu בפורמולה Xiao Chai Hu Tang מסייעת לסיים את השחרור של הכבד שהתחיל Shao Yao בפורמולה Xiao Jian Zhong. כלומר, הפורמולה Xiao Chai Hu Tang מכילה צמחים שממשיכים את הפעילות של צמחים אחרים ב-Xiao Jian Zhong Tang ולכן יכולה לסייע לסיים את תהליך מיגור הפתוגן. במידה והסממנים נעלמו כבר לאחר לקיחת Xiao Jian Zhong Tang אין צורך לקחת פורמולה נוספת.

כאבי בטן – הם כאבים באזור שבשליטת תאי-יין אדמה לחות ומצביעים על כך שהעץ פולש אל האדמה. כאשר הם נגרמים עקב פלישת צ'י ג'ואה-יין יש להשתמש ב-Shao Yao (הצמח Bai Shao) על מנת לרסן את צ'י ג'ואה-יין. על ידי שימוש בצמח חמוץ, מר וקר בעל איכות מכנסת מתכתית שנכנס ישירות אל הכבד ומרסן את אופיו המפיץ, אפשר לנקז את פעילות היתר של הכבד.

למידע נוסף ולרכישת הספר "שאנג חאן לון - ניתוח משפטי המקור"

מפגש בין אש ומים בפורמולה Zhi Zi Chi Tang 栀子豉汤

בדיון על פגיעת פתוגן (Shang Han Lun) משפט 76 מציג שימוש בפורמולה Zhi Zi Chi Tang:

发汗后水药不得入口，为逆，若更发汗必吐下不止。发汗吐下后虚烦不得眠，若剧者必反复颠倒，心中懊憹，栀子豉汤主之；若少气者栀子甘草豉汤主之；若呕者栀子生姜豉汤主之。

לאחר ייזוע [המטופל] אינו מסוגל להכניס לפיו מים או תרופה [אחרת יקיא], זאת מרידה, במידה ומייזעים שוב, לבטח יקיא וישלשל ללא הפסק. לאחר ייזוע, הקאה והורדה [מופיע] אי נחת חסר [מוחשיות] וחוסר יכולת להירדם, במידה וזה חמור לבטח יתהפך שוב ושוב,  בתוך הלב [תופיע] תחושה מטרידה, Zhi Zi Chi Tang אחראי על [הטיפול] בזה. במידה [ויש תחושה] שחסר אויר, Zhi Zi Gan Cao Chi Tang אחראי על [הטיפול] בכך. במידה ויש הקאות, Zhi Zi Sheng Jiang Chi Tang אחראי על [הטיפול] בזה.

וואנג פו (汪绂Wāng Fú): [Zhi Zi ו-Dan Dou Chi] שני אלו האחד אדום והשני שחור, מסוגלים להפגיש בין לב וכליות ולהטיב עם מים ואש, במקור אין זאת תרופת הקאה, מעשית הטיפול הנכון הוא דיכוי עודף החום שבמרכז החזה. אך פתוגן החום למעלה, יש לגרום להקאה קלה ואז יצא.

צ'אן יואן-שי (陈元犀Chén Yuán Xī): בנו השני של צ'אן שיו-יואן: צבעו של Zhi Zi אדום בדומה ללב, טעמו מר ומשויך לאש, טבעו קר ומדריך את חום האש לנוע מטה. צורת הסויה דומה לכליות, צבעה שחור, נכנסת לכליות מטפלים בה לכדי תסיסה, [ואז היא] קלילה וצפה ומנחה את נוזלי המים לעלות מעלה. כאשר יין ויאנג בהרמוניה, מים ואש מטיבים [האחד עם השני] ואז אי-נחת מחום, תחושה מטרידה [בלב] והיקשרות כואבת כולם נפתרים.

ג'אנג נאן (章楠Zhāng Nán): הרמה והורדה של תרופות נמצאת בצ'י ובטעם שלהן ולא בהיותם טריים או מבושלים. צ'י הינו יאנג ולכן עולה, טעם הינו יין ולכן יורד. אך יש גם שוני בין קלילות-כבדות, גסות-עדינות של הטעם והצ'י ולכן מלבד עליה וירידה יש גם שוני של מעלה-מטה ושטחי-עמוק. אם קולים [את הצמח] עד השחרה אז הצ'י והטעם כבר אובדים ומשתמשים [בצמח] טרי [במצב כאשר] מתאווים להתבסס על הטעם והצ'י. טעמו של Zhi Zi מר והוא יורד, מכיוון שהוא קליל וצף הוא אינו מסוגל לרדת ישר אלא [לאחר] התכופפות והתעקמות ואז יורד. ג'ונג-ג'ינג השתמש בקלילות, ציפה והטבע הקר שלו על מנת לפרק את דיכוי החום ולא בחר להשתמש בו עקב [טבעו] לרדת, על כן בישל אותו לאורך זמן ממושך, [כך] שגרם לטעמו להתעדן ולצ'י לנצח [את הטעם], על כך הוסיף את הצ'י שמתאדה מעלה מהארומה המותססת ובאופן טבעי יש עליה וחריגה עד כדי הקאה.

ג'אנג שי-ג'ו (张锡驹Zhāng Xī Jū): ייזוע הקאה והורדה מזיקים לצ'י של שלושת המחממים וגורמים לכך שאין מפגש בין אש ומים של שאו יין. להבנתי, אש הריבון של שאו יין דרה למעלה, שאו יין כליות מים דרים למטה ואילו האדמה שבמרכז היא המקשרת ביניהם. ייזוע, הקאה והורדה גורמים לפגיעה [במחממים] עליון, אמצעי ותחתון. אז אש הריבון של המחמם העליון אינה מסוגלת להיפגש למטה עם הכליות, מים הכליות שבמחמם התחתון אינם מסוגלים לעלות ולהיפגש עם הלב, האש דרה לבדה למעלה והיאנג אינו מקבל הגבלה של היין ולכן הלב [סובל מפתוגן] חסר [צורה] ואי-נחת. מכיוון [שערוצי] החיבור [שמרשתים סביב] הקיבה אינם בהרמוניה על כן אין יכולת להירדם. במקרים חמורים תהיה התהפכות חוזרת ונשנית, כלומר מצב חמור יותר של חוסר שינה, שהינה התהפכות והסתובבות מצד לצד. תחושה מטרידה בלב הוא תחושת קיצוניות של אי-הנח. צבעו של Zhi Zi אדום בדומה ללב, טעמו המר משויך לאש ואילו טבעו הקר מדריך את חום האש לנוע מטה. סויה הינה דגן המים, צבעה שחור וטבעה שקיעה [מטה], [כאשר היא] מבושלת אז היא דווקא קלילה וצפה, מנחה את נוזלי המים לעלות מעלה.

ג'אנג ג'ה-צונג (张志聪Zhāng Zhì Cōng ):Zhi Zi  עובר את החורף [היבש] מבלי לנבול, הוא מקבל את הצ'י הייני של המים ופקודת החורף [על כן הוא קר ולא מייבש], טעמו מר וצבעו אדום, צורתו עגלגלה וקטנה והוא דומה ללב. מסוגל לעורר את הצ'י הייני לתמוך למעלה בלב, כמו כן מסוגל להדריך את אי-נחת החום שבתוך הלב לנוע מטה. הסויה היא הדגן של הכליות, צבעה שחור וטבעה שקיעה מטה, היא נוצרת על ידי בישול ואז היא קלילה וצפה ואחראית על גירוי תמצית האיברים היינים לעלות ולתמוך בלב ובקיבה. הנוזלים היינים מזינים למעלה את הלב ואי נחת חסר [מוחשיות] נפתרת מעצמה, ג'ין-יה שבים ונכנסים אל תוך הקיבה ואז צ'י הקיבה שב בעצמו להרמוניה.

למידע נוסף ולרכישת הספר "שאנג חאן לון - ניתוח משפטי המקור"

ניתוח מחודש לתרשים זמני החלמת שש מחלות דיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון)

ברגע שהתברר לי שתרשים זמני נטייה להחלמה (זמן בו המחלה מתאווה להתפוגג) אינו קשור לשאנג חאן לון ושמקורותיו מאוחרים יותר, הפסקתי לנסות להבין את משמעותו על סמך כתב זה והחלטתי לנקוט בגישה רעננה ולהסתכל על הנושא מזווית ראיה חדשה ללא דעה מוקדמת על משמעותו כפי שנהוג עד כה. החלטתי לחפש דפוסים מוכרים בתרשים (1) והדבר הראשון בו הבחנתי היה דפוס חלקי (2) של חלוקת השנה לארבע עונות על פי ארבע התופעות (3). 

שמן של ארבע העונות נגזר מארבע התופעות (四象 Si Xiang) בניסיון לתאר כמות יין-יאנג בכל עונה על סמך משך קרינת שמש. על פי חלקה זו, העונה או משך הזמן לאורך היום בו משך קרינת השמש הוא הארוך ביותר (9:00 בבוקר ועד 15:00 או חודש וחצי לפני ואחרי היפוך הקיץ) הוא זמן תאי יאנג. שש השעות שלפני תאי יאנג נחשב הזמן של שאו יאנג ושש השעות שלפני שאו יאנג נחשב הזמן של תאי יין. הדפוס המופיע בתרשים זמני נטייה להחלמה חלקי מכיוון שאינו כולל את הזמן של שאו יין שאמור לתאר את עונת הסתיו או זמן שקיעת השמש מ-15:00 ועד 21:00.

על מנת להבין חלוקה זו לארבע התופעות צריך ראשית להכיר את החלוקה המשנית של יין ויאנג. בפיצול הראשון ראשית נוצרה חלוקה לשני הניגודים, יין ויאנג. מכיוון שכל דבר ניתן לחלק ליין ויאנג, כאשר מחלקים את יאנג לשניים מקבלים את תאי יאנג (יאנג רב) ושאו יין (יין מועט/צעיר). הוא נקרא יין מועט ולא יאנג מועט מכיוון שהוא מלכתחילה שייך ליאנג אבל מבין שני היאנגים, הוא הייני יותר ולכן יש בו מעט יין והרבה יאנג והוא מכונה יין מועט. כאשר מחלקים את יין לשניים מקבלים את תאי יין (יין רב) ושאו יאנג (יאנג מועט/צעיר). הוא נקרא יאנג מועט ולא יין מועט מכיוון שהוא מלכתחילה שייך ליין אבל מבין שני היינים, הוא היאנגי יותר ולכן יש בו מעט יאנג והרבה יין והוא מכונה יאנג מועט. למרות שהשמות הללו מיד יוצרים אצל חלקנו קונוטציה לשש המערכות (מחלות/"שכבות")  או ששת הערוצים כדאי לזכור ששמות אלו הם תיאורים מילוליים בלבד של כמות יין ויאנג ולא שם בלעדי שמיוחס לדבר מה אחד בלבד. תאי יאנג הוא יאנג רב, תאי יין הוא יין רב, שאו יאנג הוא יאנג מועט או יאנג צעיר, שאו יין הוא יין מועט או יין צעיר. לדוגמא, כאשר מדברים על ארבע התופעות בהקשר לעונות שנה או משך היממה, תאי יאנג מייצג את משך הזמן בו כמות הצ'י היאנגי רבה. מכיוון שכך הוא מייצג את עונת הקיץ ואת חצות היום. בהקשר לגוף האדם הוא מייצג את איבר לב-אש, מכיוון שהלב הוא איבר פאזה יאנגית (אש) באזור פלג הגוף העליון היאנגי ולכן נחשב היאנג שבתוך היאנג ומבחינת חמשת הדזאנג הוא האיבר היאנגי מכל. מבחינת שש המערכות בגוף, החיצון נחשב לאזור בשליטת מערכת התאי יאנג מכיוון ששטחו גדול וכמות היאנג שבו רבה. מבחינת תופעות טבע, הסינים זיהו את השמש (日 Ri) כדבר הכי יאנגי בטבע ולכן היא כונתה בשם תאי יאנג. אם כן, תאי יאנג הוא תיאור מילולי של דבר מה שביחס לדברים אחרים תחת אותו סיווג (זמן, איבר, מערכת, טבע) הינו בעל יאנג רב ואינו שם בלעדי של מערכת תאי יאנג (שלפוחית שתן ומעי דק).

באותו אופן, הבוקר מתאר שלב ייני בו היאנג גדל ולכן הבוקר הוא יאנג צעיר/מועט (שאו יאנג). אחה"צ זה הזמן היאנגי בו היין גדל ולכן נחשב יין מועט (שאו יין) ואילו הלילה הוא הזמן הייני מכל ולכן מכונה יין רב (תאי יין). אם כן, כאשר ממירים את זמני הנטייה להחלמה לתרשים ניתן להבחין שמיקומם של תאי יאנג, שאו יאנג ותאי יין זהים לאלו המייצגים את ארבע התופעות לאורך היום. יוצא הדופן הוא הרביע של שאו יין שבתרשים זמני נטייה להחלמה תפוס על ידי יאנג מינג. אם כן אפשר לראות ששלושת הרביעים הללו מייצגים כמותיות יין ויאנג על בסיס קרינת אור, לאורך היום. יש כאן שני דגשים,  כמותיות ואור. כלומר לא מדובר בהיבטי יין יאנג של חום וקור אלא רק אור וחושך. כמו כן לא מדובר על אופי תנועה אלא על כמותיות.

אז בשלב הזה הייתי צריך לנסות ולהבין מדוע יאנג מינג הוכנס לכאן במקום שאו יין (4). אז שוב הסתכלתי על התרשים בו יאנג מינג מחליף את שאו יין ואז שמתי לב לתבנית שכוללת בתוכה את יאנג מינג (7). הפעם מדובר על הצירוף של שאו יאנג, תאי יאנג ויאנג מינג. צירוף בסדר זה הוא צירוף שמצביע על גדילה ודעיכה של היאנג לאורך היום כפי שאפשר לראות בתרשים יין ויאנג. שאו יאנג הוא יאנג מועט בבוקר, תאי יאנג הוא יאנג רב בצהריים ויאנג מינג הוא דעיכה היאנג בשעות אחה"צ. כלומר, השילוב של שלושת היאנג מציג שינויים של גדילה ודעיכה בכמות אור יאנגי לאורך היום. ומכיוון שגם תאי יין נוכח בתרשים, רואים את שיא היין ללא גדילה (שאו יין) או דעיכה (ג'ואה יין).

עד כאן יש היגיון, למרות שיש כאן חוסר התייחסות לגדילה ודעיכה בכמות היין לאורך היום. אם כן, כדאי להסתכל על שלושת היין יחדיו ולבחון את ההיגיון מאחורי הרצף שלהם ומיקומם. על פי תרשים זמני נטייה להחלמה אפשר לראות שלפנינו רצף של תאי יין, שאו יין וג'ואה יין. רצף זה לא מייצג גדילה ודעיכה כמותית של יין לאורך היממה מכיוון שרצף כזה אמור להיות שאו יין, תאי יין ולבסוף ג'ואה יין, כלומר מעט יין, יין רב וקץ היין בדומה ליאנג (7). אז ברור שלא מדובר בכמותיות של חושך ייני (בניגוד לייצוג של אור יאנגי על ידי שלושת היאנגים). בשלב זה זיהיתי שהרצף הזה הוא הרצף שמוצג בהקשר לפתיחה-ציר-סגירה ומתאר איכות תנועה של יין ויאנג (8), בשונה מכמות. כלומר, כמו שנעשה שימוש בתרשים תאי ג'י לייצוג כמותיות של יין ויאנג ביחסי גדילה ודעיכה הדדית (5), יש שעושים בו שימוש להצגה הנדסית של רעיון פתיחה-ציר-סגירה של יין ויאנג (8) בגלל המראה ההנדסי של שני הדגים בתוך המעגל. תאי יין מייצג פתיחה של היין והפצתו, שאו יין מייצג את נקודת המפנה מפתיחה לסגירה ולכן הינו הציר וג'ואה יין מייצג את הסגירה של היין. אפשר לראות שתרשים טאי ג'י יכול לשמש לייצוג של כמות יין ויאנג לאורך היום עם סדר מסוים של שש השמות, ויכול גם לייצג פתיחה-ציר-סגירה כאשר משנים את הסדר. במקרה אחד מדובר על כמות יין ויאנג שמיוצגים על ידי אור ואילו במקרה השני מדובר על אופי תנועה (הפצה וכינוס) של יין ויאנג.

מסקנות ביניים
תאי יין, שאו יאנג, תאי יאנג ויאנג מינג מייצגים השתנות כמות היאנג לאורך היום ואת שיא כמות היין (7). על המקום שמייצג את כמות היין הרב מכל (תאי יין) מיקמו גם את התרשים שמציג את אופי תנועת היין בפתיחה, ציר וסגירה (10), אך אלו מוקמו שלא לפי הזמן המתאים לאורך היממה (9) או במיקום יחסי נכון ליאנג אלא דווקא לפי המיקום של כמות שיא היין (7). כלומר, ערבבו מין במינו ועוד עשו זאת בכח ועיוות של הרעיון המקורי. כתוצאה מערבוב של תרשים כמותי (הרבה-מעט) עם תרשים דימוי אופי תנועה (12) יוצא שהזמן של היינים צומצם מאד ונדחס ותופס משך זמן קצר ממה שאמור להיות. למעשה, אינני רואה כל היגיון מדוע עורבבו שתי שיטות ייצוג שונות לחלוטין לכדי רעיון אחד בו היאנגים מייצגים כמות יאנג לאורך היום והיינים מייצגים אופי תנועת יין שמשום מה נמצאת דווקא בזמן שאמור להיות שיא כמות היין. זה כמו לערבב תרשים של מהירות עם תרשים של משקל.

דבר אחד שטרם הצלחתי להסביר הוא החפיפה שקיימת בין שלושת זמני היין (בין השעות 1:00-3:00). אם מדובר בחפיפה בין שלושה אופני תנועת הצ'י הייני, כיצד יכול להיות שפתיחה (תאי יין) יכולה לחפוף לציר (שאו יין) ולסגירה (ג'ואה יין)? כיצד היין יכול להיפרש לכל עבר ובו זמנית גם להתכנס פנימה? במידה ומדובר בכמות יין, במידה ונתעלם מחוסר ההיגיון ברצף שלושת היין (יין רב, יין מועט, קץ יין) כיצד יכול להתקיים יין רב בו זמנית עם מעט יין וקץ היין?

לסיכום
על סמך הממצאים שהעלתי עד כה יוצא שזמניי הנטייה להחלמה של שש המחלות, לא רק שאינם קשורים לדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תערובת של שני רעיונות שונים לחלוטין שלא ניתן לערבב יחד. רעיון אחד מתייחס לכמותיות של יין ויאנג והשני מתייחס לאופי תנועה של יין ויאנג בהתפזרות והתכנסות אבל הוא עוות ומוקם בעמדה מבוססת על כמותיות. נראה שמישהו כאן התבלבל בין כמות ואיכות כאשר עשה את החיבור וכאשר הוא לא הסתדר לו, היא כופף אותו בכח כדי שיתאים ולא תהיה חפיפה מלאה בין ג'ואה יין ושאו יאנג. אבל הקושי עם החיבור לא מסתיים רק בזה, יש כאן השלכה של רעיון פתיחה-ציר-סגירה, שמקורו בהסתכלות רפואית פזיולוגית מהקאנון הפנימי, על גבי הטבע. אפשר להבחין בחיבור שנעשה בין רעיון ההפזיולוגי של פתיחה-ציר-סגירה והיבט הזמן (זמן הוא היבט שתלוי בטבע) בזמנים של שלושת היין. אחרי הכל, רעיון פתיחה-ציר-סגירה בגוף האדם אינו מחובר לזמנים לאורך היום אלא לתפקוד פזיולוגי מובהק ומתקיים לאורך כל היום. על החיבור הזה אדבר בהזדמנות אחרת.

אם עלו בראשכם פתרונות לשאלות שנובעות מהתרשים, הניתוח שלו או המסקנות שהעלתי אתם מוזמנים להגיב ואנסה לענות עליהם או לפתח את הרעיונות הלאה.

                                                                                                                                                           

הערות

המשמעויות העמוקות שמאחורי הזמנים בהם שש מחלות שאנג חאן שואפות להתפוגג - סממנים שמצביעים על כך שהמשפטים הדנים בזמני החלמת שש המחלות הם תוספת מאוחרת לקלאסיקה שמקורותיה אינם ידועים.

למידע נוסף ולרכישת הספר "שאנג חאן לון - ניתוח משפטי המקור"