יום שישי, 23 בספטמבר 2011

הדופק ברפואה הסינית - גורמי השפעה על הדופק וסוגי דפקים

הרפואה הסינית מבחינה בין 28 סוגים שונים של דפקים. חלק מהדפקים הינם בסיסיים ופשוטים יחסית למשל: מהיר, איטי, צף, שוקע, דק, גדול וכדומה. חלק מהדפקים הינם למעשה שילוב של תכונות בסיסיות לכדי משהו חדש. לרב, לדפקים המורכבים יש שם המדמה את תכונת הדופק לדבר מוחשי אותו הכירו הסינים הקדמונים, למשל: עור של תוף, גבעול בצל ירוק, פנינה מסתובבת בצלוחית ועוד. כל אחד מהדפקים הללו מצביע על שינוי כלשהו המתרחש בגוף ועל סמך המידע המתקבל במהלך חישת הדופק ושאר שיטות האבחון הסיני יכול הרופא לזהות את המצב הבריאותי של הגוף ולאבחן את התפתחות המחלה או חוסר האיזון של הגוף.

אבני היסוד של הדופק

דופק דק ודופק גדול
דם ונוזלים חיוניים - עובי הדופק. הדם הוא הנוזל הממלא את העורקים ולמעשה הוא זה היוצר את ההתנגדות אותה אנו חשים תחת האצבעות במהלך מישוש הדופק. מכיוון שהדם נוצר משילוב של נוזלי הגוף (היבט ייני) עם צ׳י (היבט יאנגי) הוא יכול לשקף את מצבם של שני אלו. כאשר קיים חוסר בדם או נוזלי גוף חיוניים אחרים, מנת הדם בפעימה אינה מסוגלת למלא את כל העורק ועל כן אנו נרגיש שהעורק הינו דק מהרגיל. כמו כן מכיוון שהצ'י המגן העוטף ומהדק את העורק מבחוץ עדיין אינו חלש, העורק מתהדק סביב מנת הדם שבפעימה ומותאם לנפח שלה כך שהעורק מרגיש דק למגע אך אינו רך או רופס מדי. אם כן, חוסר חומרי מתבטא לרב בעוביה של פעימה או רוחב העורק ומתקבל דופק המכונה "דופק דק" (בתמונה משמאל למעלה).

כאשר צ'י פתוגני פולש אל הגוף הוא יכול להשפיע על רוחבו של הדופק. תוספת זו של צ'י פתוגני אל הגוף תביא לכך שהדופק יהיה רחב וחזק מהרגיל, דופק רחב מכונה בשם דופק גדול. כאשר מופיע דופק גדול (רחב) אך חסר כח והתנגדות ללחץ הוא יכול להצביע על חולשת היבט היין בגוף (הכח המכנס פנימה). חוסר של כח מכנס של הדם אל מרכז העורק יחד עם חולשה של יאנג מביאים להתפשטות של הדם והיאנג הרחק ממרכז הדופק והדופק יהיה רחב וגדול מהרגיל.

דופק צף ודופק עמוק
צ'י ומאבקו במחלה - עומק ושטחיות של הדופק. בין תפקידיו הרבים של הצ'י נמצא גם תפקידו בהגנה על הגוף מפני פלישת גורמים מזיקים אל הגוף. תחת העור זורם צ'י, המכונה הצ'י המגן, אשר מפזר נוזלים והזנה לעור ומפקח על פתיחה וסגירה של נקבוביות העור. על סמך תפקידיו אלו ביכולתו למנוע חדירה של פתוגן אל תוך הגוף ואף לדחוק פלישה זו חזרה החוצה. כאשר פתוגן מחלה מנסה לפלוש אל הגוף דרך העור, הגוף מפנה תשומת לב ומשאבים אל עבר השכבות השטחיות של הגוף למאבק בפולש. תנועה זו אל עבר השכבה השטחית של הגוף מקבלת ביטוי גם בדופק אשר הופך לחזק יותר תחת מגע קל בעורק, מאשר תחת לחץ לעומקו של העורק. דופק זה מכונה דופק צף מכיוון שהוא מקנה תחושה כאילו הוא צף מעלה אל חלקו העליון של העורק. מלבד מקרים של עודף (עודף הוא תוספת חורגת של צ'י לצ'י התקין של הגוף - למשל צ'י פתוגני) דופק צף יכול להופיע גם במצבים של חוסר בחומרים חיוניים של הגוף - יין ויאנג (למטה). 

כאשר מופיעה מחלה בעומקו של הגוף (איברים פנימיים) או בפלג הגוף התחתון של הגוף, מפנה הגוף את משאביו אל עבר מרכז הגוף ובעקבות זאת גם עוצמת הדופק מורגשת יותר בתחתיתו ועומקו של העורק. דופק זה מכונה דופק עמוק או שוקע מכיוון שהוא שוקע מטה ומורגש יותר בעומקו של הדופק (תחת לחץ רב) מאשר בשטחיותו (תחת לחץ קל).

יין ויאנג - עומק ושטחיות של הדופק. מכיוון שכמו כל דבר ברפואה הסינית, גם הדם מורכב מהיבט של יין והיבט של יאנג. אופיו של היאנג הוא תנועת ציפה מעלה ואופיו של היין הוא תנועה שקיעה מטה. מכיוון שאצל אדם רגיל ובריא כוחו של היאנג שווה לזה של ה-יין על כן הם יוצרים הגבלה הדדית על תנועה מעלה ומטה ונוצר איזון. כאשר נוצר מצב בו אחד מן השניים חלש מהשני מנת הדם בפעימה תיטה לכיוון של הצד החזק. כך כאשר יש חוסר של יין אזי כח השקיעה מטה נחלש והדופק יצוף מעלה. משמעות הדבר היא שתחת לחץ קל (רום כלי הדם) אפשר לחוש את הדופק ואילו בלחץ חזק בו ניתן להגיע לתחתית העורק עוצמת הדופק חלשה מאד. דופק זה הינו דופק צף.
כאשר יש חוסר של יאנג, עוצמת הציפה מעלה (אופיו של היאנג) חלשה ואילו עוצמת השקיעה (אופיו של היין) חזקה. על כן בלחץ קל על העורק לא נצליח לחוש את הדופק או נחוש שהינו חלש מאד ואילו בלחץ רב המגיע לתחתית העורק נחוש שהדופק חזק.  דופק זה הינו דופק עמוק או שוקע. 

צ'י - עוצמה וחולשה. פעימת הדם מורכבת מכח הדוחף את מנת הדם וכמות הדם במנה. כח הדחיפה מושפע מהכוחות המניעים תהליכים בגוף, הלא הם הצ׳י וטמפרטורת הדם. כאשר יש חוסר בצ׳י (חולשת צ׳י) הוא אינו מסוגל לדחוף את הדם בעוצמה מספקת ועל כן עוצמת הפעימה חלשה. מכיוון שהצ׳י הינו גם מרכיב של הדם על כן הכח כלפי חוץ (התרחבות) שמייצרת מנת דם כנגד כלי הדם הינו חלש מהרגיל ועל כן תחת לחץ האצבעות ישנה תחושה של התנגדות מעטה מהפעימות. כלומר, מנת הדם בפעימה אינה דוחקת את האצבעות בעוצמה. 

צ'י, חום, קור וכאב - מתח ורפיון. מושפע מכח הכינוס של הצ׳י העוטף את כלי הדם (צ׳י מגן זורם מחוץ לכלי הדם) ומונע זליגה של דם החוצה. כאשר יש חולשה של צ׳י בגוף, יושפעו גם ההיבט של הצ׳י היוצר את הדם (צ׳י מזין) וגם ההיבט של הצ׳י העוטף את העורק מבחוץ, על כן מתח העורק ירד וגם העוצמת הפעימה תחלש והדופק ייצר התנגדות קטנה ללחץ האצבעות. משמעות הדבר היא שהדופק ירגיש רך וחלש.

מתח ורפיון מושפעים גם מקור וחום. כאשר יש חום רב נוצרת התרחבות של כלי הדם וכאשר יש קור נגרמת התכווצות של כלי הדם. כיווץ זה של כלי הדם כלפי פנים יחד עם לחץ של הדם הזורם בו ודוחק כלפי חוץ גורם לכך שהעורק ירגיש נוקשה ומתוח תחת האצבעות. כאשר ישנה חדירה של קור אל הגוף הגורם להתכווצות של העורקים נרגיש שהעורק נוקשה ומתוח בדומה לחבל  המתוח בין שתי נקודות.מתח יכול להגרם גם עקב כאב. הגוף מתמודד עם כאב על ידי התכווצות. התכווצות זו משפיעה גם על כלי הדם ומכווצת את העורקים. כאשר אדם סובל מכאב אפשר לחוש שהעורק מתוח והפעימות נוקשות.

דופק רגיל ודופק מהיר
חום וקור - מהירות. חום הגוף נובע מחומו של ההיבט היאנגי בגופנו. כאשר שמים מים בסיר המונח על גבי האש, הם מתחילים לבעבע ולקפץ כאשר הם מתחילים לרתוח. באותו האופן, כאשר הדם מקבל חום הוא מתחיל לנוע. כאשר מדובר בחום הטבעי של הגוף (חום של הצ׳י היאנגי) זרימת הדם תקינה. כאשר מדובר בחום הנובע מחדירה של גורם זר ומזיק אל הגוף החום מתעצם ודוחק בדם לנוע במהירות בדומה להרתחה של המים.  בעקבות זאת ניתן יהי לחוץ בעליה במהירות קצב הדופק. כלומר ככל שהדופק מהיר מקבצו הרגיל, כך עוצמת החום חמורה יותר.

כאשר מדובר בחולשה של עוצמת חום הגוף (צ׳י יאנגי חלש) או בחדירה של גורם זר היוצר בגוף קור (פתוגן צ'י קר) מואטת זרימת הדם. על כן כאשר הגוף סובל מחוסר של חום יהפוך הדופק לאיטי מקצבו הרגיל. ככל שהדופק איטי יותר כך עוצמת הקור גדולה יותר.

דופק מחוספס
לחות, ליחה וסטסיס דם - חיספוס וחלקלקות. הסינים מתארים את תחושת הדופק החלקלק כתנועה החלקה של פנינה המתגלגלת בקלילות בתוך צלוחית. תיאור זה אינו שונה מאד מהתחושה המופיעה בזמן חישת דופק חלקלק, יש תחושה של פנינה קטנה ועגולה המחליקה תחת האצבעות, אצבע אחר אצבע. תחושת חלקלקות זו נובעת לרב עקב הופעה של פתוגנים בעלי אופי מסכך כגון ליחה ולחות.

כאשר נוצר בגוף גורם המפריע וחוסם זרימה חלקה של דם צ'י ונוזלי גוף, למשל סטסיס של דם, תקיעות של צ'י ואף יובש עקב פגיעה בנוזלים המזינים את הגוף, הדופק ירגיש כאילו הזרימה בעורק אינה חלקה ולכן מתואר כדופק מחוספס.





דופק ארוך, רגיל וקצר
שפע צ'י הקיבה וחסימת הפצתו - אורך האזור בו מורגש הדופק. את הדופק נוהגים לחוש באיזור ברוחב שלוש אצבעות ממש מתחת למפרק כף היד. כאשר הצ'י ,המופק על ידי הקיבה (עשירה בצ'י ודם ומכונה ים התבואה והמים), שופע בכמותו ביכולתו למלא את העורק כך שניתן לחוש את פעימת הדם לאורך מקטע עורק ארוך מהרגיל יקרא דופק זה דופק ארוך. דופק ארוך זה מצביע לרב על כך שהגוף חזק והינו בדרך להחלמה.

כאשר צ'י הקיבה חסום והפצתו של הצ'י אל כל קצוות הגוף נתקלת במחסום (למשל מזון שאינו מתעכל) האזור בו ניתן לחוש את הדופק מתקצר והדופק מכונה קצר.




מתח רגשי וחסימתו - אורכה של פעימת דם. הכבד הינו האיבר האחראי על מניעת חסימות בדרכי התנועה של הצ'י בגוף. הוא גם אחראי על הגידים ובמידה מסויימת גם על השרירים בגוף והביטוי הרגשי של צ'י הכבד הוא כעס. כאשר מופיע כעס מושפע תפקוד הכבד בגוף ומתח הגידים והשרירים עולה כך שהעורקים נמתחים ומתכווצים בדומה למייתרי גיטרה. משמעות הדבר היא שתחושת העורק תחת האצבעות מרגישה כמו מיתר דק ומתוח תחת שלוש האצבעות בו זמנית. דופק רגיל מרגיש כפעימה המחליקה ונעה מאיזור המרפק אל עבר כף היד ועוברת מקצה אצבע אחת לשניה ולשלישית אך דופק מייתרי מרגיש כמו פעימה אחד הנוגעת בקצות שלושת האצבעות בו זמנית בדומה למייתר.






דפקים ועולם הדימויים הסיני
הבאתי כאן דוגמא לשלושה דפקים מורכבים בעלי מספר תכונות בסיסיות. בצד ימין של כל תמונה אפשר לראות באופן מוחשי כיצד מרגישות שלוש פעימות דם בדופק (כחול). בצד שמאל של כל תמונה אפשר לראות את תרשים עוצמת הפעימה ועוביה בשלושת העומקים. הסבר על אופן קריאת התרשים השמאלי אפשר למצוא ברשומה קודמת על הדופק. 

דופק ספוּג - הסינים מתארים את הדופק הזה כמו ספוֹג המונח על פני המים. לאחר שהספוג ספח נוזלים הוא שוקע מעט לגובה פני המים (אינו צף מעליהם אך אינו שוקע פנימה), הוא רך למגע ואינו מתנגד ללחיצה עליו לכיוון מטה. בעומק המים הוא אינו נוכח מכיוון שהוא צף למעלה. דופק זה הינו שילוב של התכונות הבאות: צף, דק, חלש. מצביע לרק על לחות ספוגה בגוף המזיקה לצ'י ודם.



דופק עור - תחושת דופק זה מתוארת כתחושה של מגע עם עור המתוח על גבי תוף. התחושה היא של עור מתוח ונוקשה כבר מהמגע הקל ביותר אך מתחת לעור יש חלל ריק חסר התנגדות או תחושה. דופק זה הינו שילוב של התכונות הבאות: צף, חזק מאד בהיבט הצף ואף נוקשה, בהיבטי עומק הינו חלש ודק. מצביע לרב על פגיעה חמורה ב-יין (אין הורדה מטה), יאנג צף מעלה.




דופק מוצק - דופק זה דומה במקצת לדופק עור המוזכר למעלה אך במקרה זה הוא מורגש רק תחת לחץ חזק על גבי הדופק, כלומר בעומק העורק ולא בשטחיותו. הדופק מרגיש כמו מיתר רחב מאד ובעל עוצמה והתנגדות ללחץ. דופק זה הינו שילוב של התכונות הבאות: דופק שוקע, חזק ורחב מהרגיל בעומק, חלש במרכז העורק ולא מורגש בהיבט שטחי. מצביע לרב על פתוגן מוצק כלוא עמוק בגוף לדוגמא גידול או גוש ברמה של צ'י או דם.




בסופו של דבר אבחון דופק הוא מיומנות ככל מיומנות, לא מספיק להכיר את החומר מבחינה תיאורטית, חובה לתרגל על מנת באמת לרכוש את המיומנות. כמו כן מיומנות אבחון דופק הינה חלק מהרפואה הסינית ולכן ערכה המעשי ניתן למימוש רק כאשר מחברים אותה ליסודות התיאוריה של הרפואה הסינית, טכניקות אבחון סיניות (לשון, תשאול, צפיה וכדומה) ושיטות הטיפול הסיניות (דיקור במחטים, צמחי מרפא, טוי-נא).


רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745 


כל הרשומות על הדופק
חלק א' - היווצרות הדופק
חלק ב' - אבחון הדופק הרגיל
חלק ג' - גורמי השפעה על הדופק וסוגי דפקים

יום שבת, 17 בספטמבר 2011

אירוע מוחי - גורמים והתפתחות המחלה על פי הרפואה הסינית

ברשומה הקודמת על אירוע מוחי פירטתי על התפתחות התיאוריה הדנה באירוע מוחי וגורמיו לאורך ההיסטוריה הסינית. כמו כן הסברתי על משמעות השם הסיני לאירוע מוחי, "התקפת רוח", המתאר למעשה את הגורם העיקרי להופעה של אירוע מוחי. ברשומה זו אתרכז בעיקר בגורמים השונים מבחינת אורח חיים, אשר עשוים בסופו של דבר להיות קשורים להתפתחות של אירוע מוחי והתהליכים המתרחשים מיד לאחר ההתקף.

גורמי מחלה ואופן התפתחותה
ישנם מספר גורמים העשויים להוביל לחוסר איזון של הגוף ונטיה להופעת אירוע מוחי. זיהוי של הגורם שהוביל להתפתחות של אירוע מוחי יכולה לאפשר לנו לשנות הרגלים ולמנוע הישנות המקרה. בין גורמים אלו אפשר למצוא גם מצב נפשי (מצב רוח), תזונה, חוסן גופני והשפעות חיצוניות כגון פתוגנים או חבלות. הגורמים העיקריים הם: דאגה, חשיבת יתר (מחשבות אובססיביות וחרדה), כעס, רוגז, זלילה ושתיב מרובה של משקאות אלכוהולים, התשה גופנית (פעילות יתר או העדר פעילות), מין רב, גירוי של פתוגן חיצוני. גורמים אלו מובילים לחוסר איזון בין יין ויאנג בכליות, בכבד ובלב.

חוסר איזון זה בין יין ויאנג מתבטא באופן הבא: חוסר יין ועודף יחסי (ביחס ליין שחסר) של יאנג (בתמונה משמאל) ומצב של פגיעה בזרימת צ'י ודם. מצב של חוסר יין מביא לכך שהיאנג הופך אוטומטית לרב ממנו ועקב כך לעליית יאנג מעלה ויצירת רוח פנימית עקב תנועה זו. רוח זו עשויה להוביל עימה ליחה ואש ולהטריד את פתחי החישה (5 החושים) דרכם מתקשרת הנפש עם העולם שבחוץ. חסימה של הפתחים מסתירה את הנפש בפנים (בדומה לכיסוי) כך שאין ביכולתה לכוון ולהוליך את הצ'י בזרימתו בגוף ולאפשר תפקוד תקין של הגוף. במקרה של נזק מצטבר לאורך זמן מדובר למעשה בזרימת דם וצ'י שאינה סדירה אליה מתלווה ליחה עכורה ויחדיו הם עולים מעלה וחוסמים את פתחי החישה.

בנוסף, פגיעה פיזית חיצונית יכולה לגרום לתנועה לא סדירה של צ'י ודם השועטים מעלה לקודקוד והמח ומביאים לסגירת פתחי החישה. כתוצאה מחסימה וסגירה של פתחי החישה הנפש נסתרת ואינה מדריכה את הצ'י בתנועתו בגוף. סממנים עיקריים לפגיעה בפיקודה של הנפש על הגוף כוללים סטייה של העין והפה ושיתוק של חצי מהגוף. לאורך זמן, ומכיוון שהצ'י אינו מוליך דם בגוף, נוצר מצב של חוסר הזנה של השרירים והגידים ומופיע ניוון בגפיים, קשיון שרירים, עוויתות, נימול וחוסר תחושה, סחרחורות, ורטיגו וחולשה ברגליים עם חוסר יציבות. במצבים חמורים יופיעו אף סממנים כגון איבוד הכרה פתאומי, בלבול ולאורך זמן הנפש מתפזרת ונוצר שיטיון.


הגורמים לחסימה של פתחי החישה והסתרת הנפש במהלך אירוע מוחי
 


התפתחות המחלה לאחר אירוע מוחי
בשלב האקוטי רוח פנימית נושבת, נושאת עימה פתוגן פנימה וחוסמת את פתחי החישה. חסימה זו של פתחי החישה משפיעה על כניסה-יציאה ופיזור של  צ'י הנפש, הפתחים נחסמים והנפש חבויה ונסתרת. הנפש אינה יכולה להנחות ולכוון את הצ'י, ערוצי הזרימה כבר אינם פתוחים לתנועה חלקה. לאחר שלב זה נוצר אחד משני המצבים הבאים:
  1. הפתחים שנסגרו נפתחו מחדש אך הנפש מאבדת את יכולתה לתפקד באופן תקין. פתחים סגורים ונפש חבויה מצביע על מצב בו פתחי התקשורת של פנים הגוף עם העולם החיצון נחסמים זמנית על ידי פתוגן ותקשורת הנפש עם העולם נפגעת, חלק מתפקודי המח נפגעים זמנית ובהירות הנפש מאבדת יכולתה להתפזר ולהתפרש. מבחינת סימפטומים: סחרחורות, ורטיגו, עילפון לזמן קצר, דיבור מקוטע או קשיי דיבור, גפיים עייפות חסרות כוח ושרירים דואבים וכד' ולרב מצביעים על מחלת מח ככשל תפקודי או שלב אקוטי של שבץ מוחי ותחילת שלב החלמה.
  2. פתחי התקשורת נסגרו לתקופה ממושכת והנפש ניזוקה. סגירה ממושכת של פתחי התקשורת מביא לכך שתמצית הכליות מתרוקנת, ים הלשד אינו מספיק, ערוץ-דו (מפקח) מתנוון ונחלש והנפש המקורית ניזוקה. נפש הלב (הדעת) לא יכולה לחזור לצלילותה. הפתחים סגורים והנפש מפוזרת. הנפש מגושמת יין ויאנג חסרי איזון. סימפטומים: חוסר הכרה ממושך, התדרדרות של התפקוד השכלי, שיתוק ממושך של הגפיים המאופיין ברפיון והתנוונות של השרירים או עוויתות והתקשות שלהם.

לסיכום: מבחינה פיזיולוגית יש קשר הדוק בין מרכיבים אלו הנפש, המח, הלב, הכליות וערוץ מפקח ובתקופת החלמה ושיקום הינם בעלי קשר הדוק לפתולוגיה.

ברשומה הבאה על אירוע מוחי אני מפרט על טכניקת הדיקור, שהפכה לחוד החנית של הרפואה הסינית, והשיטה הנפוצה ביותר כיום בסין לשיקום מאירוע מוחי - "הערת המח ופתיחת פתחי חישה". לא בכדי הפכה שיטה זו לנפוצה ביותר בסין, יעילותה הרבה בשיקום ומניעה של אירוע מוחי בבתי החולים בסין, ביחס לשיטות שנפוצו עד היום, הוכיחה את חשיבותה הרבה לטיפול בשבץ.


רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

אירוע מוחי מנקודת מבט סינית - התפתחות התיאוריה

אירוע מוחי מכונה ברפואה הסינית בשם "התקף רוח". כבר לפני בערך 2000 שנה הופיעה התייחסות ברפואה הסינית ל"התקף רוח" כגורם לשיתוק חצי-צידי של הגוף. לאורך ההיסטוריה הארוכה של הרפואה הסינית התפתחה והתגבשה תיאוריה שלמה המסבירה את גורמי המחלה, אופן התפתחותה, פתולוגיות, דרכי אבחון וכמובן טיפולים מתאימים. בזכות נסיון קליני של אלפי שנים בטיפול בשיקום מאירוע מוחי ותוצאותיו מצליחה הרפואה הסינית לסייע לחולים לשוב ולתפקד כאחד האדם. בסדרת הרשומות הקרובות אתאר את התפתחות התיאוריה, גורמים, אבחון, דרכי הטיפול והשיקום לאחר אירוע מוחי.

התפתחות התיאוריה של התקפת רוח
התיעוד העתיק ביותר של סממני אירוע מוחי מופיע כבר לפני למעלה מ-2000 שנים ומיחס את המחלה לפתוגן רוח. למרות שאיזכור למחלות הנגרמות עקב פלישה של פתוגן רוח אל הגוף מופיע כבר בקאנון הפנימי למעשה רק במסה על מחלות קור חיצוניות ומחלות פנימיות מסובכות מופיעה מחלה בשם "התקפת רוח". השם "התקפת רוח" מופיע גם בחלק הראשון של המסה, העוסק במחלות חיצוניות, המתיחס לסממנים של צינון, וגם בחלק השני העוסק במחלות פנימיות מסובכות ובו מתוארים הסימפטומים של אירוע מוחי "מחלה של רוח - חצי גוף אינו מגיב, אולי רק גפה אחת אינה מגיבה, זהו סינדרום חסימה (BI), הדופק זעיר ומהיר, הסיבה לכך היא התקפת רוח". למרות השוני בין שתי המחלות מייחס המחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, את מקור המחלה (אירוע מוחי) לרוח חיצונית הפולשת אל הגוף. גם חואנג פו-מי ייחס בספרו, הקאנון של א-ב של דיקור, את הגורם למחלה כרוח חיצונית ומסביר "רוח מתגנבת וצ'י רשע תוקף את האדם, האדם החולה מת בפתאומיות".

רק כעבור 700-800 שנים החלו רופאים לייחס את מקור "התקפת רוח" לגורמים פנימיים ולא לגורם חיצון כגון רוח. בתקופת שושלות ג'ין-יואן (1126-1368) הסביר ליו וואן-סו כי הגורם לאירוע מוחי הוא "אש הלב מתפרצת בעוצמה ומיי הכליות חסרים וקרים" ובכך הדגיש למעשה את חשיבות פתוגן האש כגורם לאירוע מוחי. מספר שנים לאחר מכן התיחס גם לי דונג-יואן לגורמי המחלה והדגיש ש"אין מדובר בפתוגן רוח חיצונית, השורש נמצא במחלת הצ'י" ולמעשה הדגיש את הקשר של המחלה למקורות פנימיים. בן תקופה נוסף, הרופא ג'ו דאן-שי הוסיף את הקשר ללחות באומרו "לחות אדמה יוצרת ליחה, ליחה יוצרת חום, חום יוצר רוח". בסוף תקופת שושלת יואן סיכם אחד מספרי הרפואה הסינית את דבריהם "זה שנוצר עקב רוח, זאת התקפת רוח אמיתית. זה עקב אש, צ'י, לחות הינו דמוי התקפת רוח ואינו התקפת רוח" ויצר הבדלה בין "התקפת רוח אמיתית" כצינון עקב פלישת רוח ו"דמוי התקפת רוח" כאירוע מוחי הנגרם מגורמים פנימיים. 

בתקופה של שושלת צ'ינג (1644-1911) הוסיפו רופאים נוספים ופיתחו את התיאוריה על הגורמים השונים לאירוע מוחי וקישרו לפגיעה פנימית והצטברות של נזק (ג'אנג ג'ינג-יואה), אבחון בין סינדרום כינוס וסנדרום פיזור (לי ג'ונג-דזה), יין חסר ויאנג עודף (יה טיאן-שה), חולשת צ'י (וואנג צ'ינג-רן). בתחילת המאה ה-20 ובעקבות השפעה של רפואה מערבית על רופאים סינים סיכמו את תהליך המחלה כהיווצרות רוח עקב התחזקות יאנג הכבד והפרעה לזרימה התקינה של הצ'י והדם השועטים ישירות אל עבר המח. אפשר לראות כי למרות שהגורמים למחלה השתנו לאורך אלפי שנות הנסיון של הרפואה הסינית ההתיחסות אל רוח כגורם עיקרי נשאר אחיד.

תהליך היווצרות התקפת רוח
התהליך הקשור בהיווצרות אירוע מוחי (התקפת רוח) על פי הרפואה הסינית הינו מורכב וממושך אך בסופו של דבר הינו בעל קשר הדוק להיווצרות רוח בגוף הנושאת ליחה או חום בתוך הגוף. כאשר מסיבות שונות נוצר מצב של חולשה של צ'י הגוף, יכולתו לשנע ולהפיץ נוזלים בגוף אינה תקינה והנוזלים מצטברים לכדי לחות ומתרכזים לכדי ליחה. ליחה יכולה להיווצר גם עקב תזונה לא נכונה כגון צריכת אלכוהול מוגזמת, מזון מטוגן ושמן הפוגעים בתפקוד הטחול בהפצת הנוזלים בגוף ומביאים להצטברותם והתרכזותם.  

איבר המים (כליות) נחלש עם עלית הגיל וכבר אינו מספק הזנה (יין) לאיבר העץ (כבד). כתוצאה מכך נפגע העיגון של העץ ותנועתו המתפשטת וטבעו המתפרץ מעלה (יאנג) מביא להיווצרות הצ'י המאפיין את העץ, הלא היא הרוח. יאנג הכבד עשוי לשגשג גם במקרים בו לאדם יש חוסר יין מולד או בעקבות מתח נפשי וזעם. במקרים אלו עקב שוני בין יחסי הכוחות בין יאנג (חום) ויין (קור) יכול להיווצר חום פנימי המכונה לעיתים אש. בין אם מדובר בתנועה הנוצרת עקב יאנג או תנועה הנוצרת עקב בערה יוקדת של אש, תנועתיות זו יכולה להביא להיווצרות רוח בתוך הגוף. הרוח בתורה מגבירה את עוצמת האש בדומה לנפנוף מניפה מעל גחלים ורק מחמירה את התוצאות.

הרוח הנושבת בעוצמה עולה מעלה ונושאת איתה את הליחה והלחות שהצטברו בגוף והופכת את סידרי התנועה התקינים של הצ'י והדם בגוף. במידה ומגמת תנועה זו שועטת מעלה אל עבר הראש והמח היא יכולה להביא לחסימה של פתחי התקשורת והחישה של הנפש והמח עם העולם החיצון ותביא לערפול הכרה, עילפון ואף איבוד הכרה. במקרים מעט פחות חמורים מגמת תנועה חסרת שליטה זו נכנסת לערוצי הצ'י המרשתים את הגוף ומביאה לחסימה של זרימת הצ'י והדם בערוצים והופעת סממנים כגון שיתוק חד צדדי של הגוף, חוסר תחושה וכדומה.

רפואה סינית רואה במחלה זו שילוב בין חולשה בשורש ועודף בענף, שפע למעלה והעדר למטה. כלומר הבסיס למחלה הוא החוסר (צ'י ויין) והינו עיקר הבעיה אך על גבי חוסר זה נוצר עודף (רוח, אש, ליחה, סטסיס דם) אשר מחייב התיחסות גם כן.


נקודות חשובות לאבחון - העומק אליו פלש הפתוגן ועוצמת המחלה
  1. פלישה לערוצים מקשרים - סטיה של זוית הפה והעין ופגיעה בתחושה של העור. זהו סימן שהפתוגן יחסית שטחי והמחלה יחסית קלה.
  2. פלישה לערוצים - חצי גוף שאינו מגיב לפקודות המח, סטיה של זוית הפה והעין, חוסר תחושה בחצי גוף צידי, קושי בדיבור ודיבור לא ברור, אין איבוד הכרה או עילפון. עומק הפתוגן יחסית עמוק והמחלה חמורה יותר מפלישה לערוצים מקשרים.
  3. פלישה לאיברי פו (יאנג) - בנוסף לסימני פלישה לערוצים יש חוסר צלילות נפשית, ערפול ורצון לישון או ישנוניות. הפתוגן חדר עמוק והמחלה חמורה.
  4. פלישה לאיברי דזאנג (יין) - עילפון פתאומי ולאחריו שיתוק של חצי הגוף, הפגיעה בתפקוד הנפשי חמורה עד כדי חוסר יכולת לזהות אנשים או חוסר הכרה, ראיה כפולה, תעתועי ראיה, חוסר יכולת למצמץ, קושי לדבר או חוסר יכולת לדבר, קושי בבליעה, עצירת שתן וצואה.פתוגן חדר לעומק הרב ביותר והמחלה חמורה מאד.
כאשר סממני המחלה מצביעים על תנועה מבפנים כלפי חוץ, כלומר מאיברי הדזאנג דרך איברי הפו אל הערוצים והערוצים המקשרים זהו סימן חיובי המצביע על שיקום והינו פרוגנוזה טובה.


על הגורמים לאירוע מוחי אפשר לראות כאן
 

ועל הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר כיום בסין אפשר לקרוא כאן

רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745