אירוע מוחי מנקודת מבט סינית - התפתחות התיאוריה

אירוע מוחי מכונה ברפואה הסינית בשם "התקף רוח". כבר לפני בערך 2000 שנה הופיעה התייחסות ברפואה הסינית ל"התקף רוח" כגורם לשיתוק חצי-צידי של הגוף. לאורך ההיסטוריה הארוכה של הרפואה הסינית התפתחה והתגבשה תיאוריה שלמה המסבירה את גורמי המחלה, אופן התפתחותה, פתולוגיות, דרכי אבחון וכמובן טיפולים מתאימים. בזכות נסיון קליני של אלפי שנים בטיפול בשיקום מאירוע מוחי ותוצאותיו מצליחה הרפואה הסינית לסייע לחולים לשוב ולתפקד כאחד האדם. בסדרת הרשומות הקרובות אתאר את התפתחות התיאוריה, גורמים, אבחון, דרכי הטיפול והשיקום לאחר אירוע מוחי.

התפתחות התיאוריה של התקפת רוח

התיעוד העתיק ביותר של סממני אירוע מוחי מופיע כבר לפני למעלה מ-2000 שנים ומיחס את המחלה לפתוגן רוח. למרות שאיזכור למחלות הנגרמות עקב פלישה של פתוגן רוח אל הגוף מופיע כבר בקאנון הפנימי למעשה רק במסה על מחלות קור חיצוניות ומחלות פנימיות מסובכות מופיעה מחלה בשם "התקפת רוח". השם "התקפת רוח" מופיע גם בחלק הראשון של המסה, העוסק במחלות חיצוניות, המתיחס לסממנים של צינון, וגם בחלק השני העוסק במחלות פנימיות מסובכות ובו מתוארים הסימפטומים של אירוע מוחי "מחלה של רוח - חצי גוף אינו מגיב, אולי רק גפה אחת אינה מגיבה, זהו סינדרום חסימה (BI), הדופק זעיר ומהיר, הסיבה לכך היא התקפת רוח". למרות השוני בין שתי המחלות מייחס המחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, את מקור המחלה (אירוע מוחי) לרוח חיצונית הפולשת אל הגוף. גם חואנג פו-מי ייחס בספרו, הקאנון של א-ב של דיקור, את הגורם למחלה כרוח חיצונית ומסביר "רוח מתגנבת וצ'י רשע תוקף את האדם, האדם החולה מת בפתאומיות".

רק כעבור 700-800 שנים החלו רופאים לייחס את מקור "התקפת רוח" לגורמים פנימיים ולא לגורם חיצון כגון רוח. בתקופת שושלות ג'ין-יואן (1126-1368) הסביר ליו וואן-סו כי הגורם לאירוע מוחי הוא "אש הלב מתפרצת בעוצמה ומיי הכליות חסרים וקרים" ובכך הדגיש למעשה את חשיבות פתוגן האש כגורם לאירוע מוחי. מספר שנים לאחר מכן התיחס גם לי דונג-יואן לגורמי המחלה והדגיש ש"אין מדובר בפתוגן רוח חיצונית, השורש נמצא במחלת הצ'י" ולמעשה הדגיש את הקשר של המחלה למקורות פנימיים. בן תקופה נוסף, הרופא ג'ו דאן-שי הוסיף את הקשר ללחות באומרו "לחות אדמה יוצרת ליחה, ליחה יוצרת חום, חום יוצר רוח". בסוף תקופת שושלת יואן סיכם אחד מספרי הרפואה הסינית את דבריהם "זה שנוצר עקב רוח, זאת התקפת רוח אמיתית. זה עקב אש, צ'י, לחות הינו דמוי התקפת רוח ואינו התקפת רוח" ויצר הבדלה בין "התקפת רוח אמיתית" כצינון עקב פלישת רוח ו"דמוי התקפת רוח" כאירוע מוחי הנגרם מגורמים פנימיים. 

בתקופה של שושלת צ'ינג (1644-1911) הוסיפו רופאים נוספים ופיתחו את התיאוריה על הגורמים השונים לאירוע מוחי וקישרו לפגיעה פנימית והצטברות של נזק (ג'אנג ג'ינג-יואה), אבחון בין סינדרום כינוס וסנדרום פיזור (לי ג'ונג-דזה), יין חסר ויאנג עודף (יה טיאן-שה), חולשת צ'י (וואנג צ'ינג-רן). בתחילת המאה ה-20 ובעקבות השפעה של רפואה מערבית על רופאים סינים סיכמו את תהליך המחלה כהיווצרות רוח עקב התחזקות יאנג הכבד והפרעה לזרימה התקינה של הצ'י והדם השועטים ישירות אל עבר המח. אפשר לראות כי למרות שהגורמים למחלה השתנו לאורך אלפי שנות הנסיון של הרפואה הסינית ההתיחסות אל רוח כגורם עיקרי נשאר אחיד.

תהליך היווצרות התקפת רוח

התהליך הקשור בהיווצרות אירוע מוחי (התקפת רוח) על פי הרפואה הסינית הינו מורכב וממושך אך בסופו של דבר הינו בעל קשר הדוק להיווצרות רוח בגוף הנושאת ליחה או חום בתוך הגוף. כאשר מסיבות שונות נוצר מצב של חולשה של צ'י הגוף, יכולתו לשנע ולהפיץ נוזלים בגוף אינה תקינה והנוזלים מצטברים לכדי לחות ומתרכזים לכדי ליחה. ליחה יכולה להיווצר גם עקב תזונה לא נכונה כגון צריכת אלכוהול מוגזמת, מזון מטוגן ושמן הפוגעים בתפקוד הטחול בהפצת הנוזלים בגוף ומביאים להצטברותם והתרכזותם.  

איבר המים (כליות) נחלש עם עלית הגיל וכבר אינו מספק הזנה (יין) לאיבר העץ (כבד). כתוצאה מכך נפגע העיגון של העץ ותנועתו המתפשטת וטבעו המתפרץ מעלה (יאנג) מביא להיווצרות הצ'י המאפיין את העץ, הלא היא הרוח. יאנג הכבד עשוי לשגשג גם במקרים בו לאדם יש חוסר יין מולד או בעקבות מתח נפשי וזעם. במקרים אלו עקב שוני בין יחסי הכוחות בין יאנג (חום) ויין (קור) יכול להיווצר חום פנימי המכונה לעיתים אש. בין אם מדובר בתנועה הנוצרת עקב יאנג או תנועה הנוצרת עקב בערה יוקדת של אש, תנועתיות זו יכולה להביא להיווצרות רוח בתוך הגוף. הרוח בתורה מגבירה את עוצמת האש בדומה לנפנוף מניפה מעל גחלים ורק מחמירה את התוצאות.

הרוח הנושבת בעוצמה עולה מעלה ונושאת איתה את הליחה והלחות שהצטברו בגוף והופכת את סידרי התנועה התקינים של הצ'י והדם בגוף. במידה ומגמת תנועה זו שועטת מעלה אל עבר הראש והמח היא יכולה להביא לחסימה של פתחי התקשורת והחישה של הנפש והמח עם העולם החיצון ותביא לערפול הכרה, עילפון ואף איבוד הכרה. במקרים מעט פחות חמורים מגמת תנועה חסרת שליטה זו נכנסת לערוצי הצ'י המרשתים את הגוף ומביאה לחסימה של זרימת הצ'י והדם בערוצים והופעת סממנים כגון שיתוק חד צדדי של הגוף, חוסר תחושה וכדומה.

רפואה סינית רואה במחלה זו שילוב בין חולשה בשורש ועודף בענף, שפע למעלה והעדר למטה. כלומר הבסיס למחלה הוא החוסר (צ'י ויין) והינו עיקר הבעיה אך על גבי חוסר זה נוצר עודף (רוח, אש, ליחה, סטסיס דם) אשר מחייב התיחסות גם כן.

נקודות חשובות לאבחון - העומק אליו פלש הפתוגן ועוצמת המחלה

1. פלישה לערוצים מקשרים - סטיה של זוית הפה והעין ופגיעה בתחושה של העור. זהו סימן שהפתוגן יחסית שטחי והמחלה יחסית קלה.
2. פלישה לערוצים - חצי גוף שאינו מגיב לפקודות המח, סטיה של זוית הפה והעין, חוסר תחושה בחצי גוף צידי, קושי בדיבור ודיבור לא ברור, אין איבוד הכרה או עילפון. עומק הפתוגן יחסית עמוק והמחלה חמורה יותר מפלישה לערוצים מקשרים.
3. פלישה לאיברי פו (יאנג) - בנוסף לסימני פלישה לערוצים יש חוסר צלילות נפשית, ערפול ורצון לישון או ישנוניות. הפתוגן חדר עמוק והמחלה חמורה.
4. פלישה לאיברי דזאנג (יין) - עילפון פתאומי ולאחריו שיתוק של חצי הגוף, הפגיעה בתפקוד הנפשי חמורה עד כדי חוסר יכולת לזהות אנשים או חוסר הכרה, ראיה כפולה, תעתועי ראיה, חוסר יכולת למצמץ, קושי לדבר או חוסר יכולת לדבר, קושי בבליעה, עצירת שתן וצואה.פתוגן חדר לעומק הרב ביותר והמחלה חמורה מאד.

כאשר סממני המחלה מצביעים על תנועה מבפנים כלפי חוץ, כלומר מאיברי הדזאנג דרך איברי הפו אל הערוצים והערוצים המקשרים זהו סימן חיובי המצביע על שיקום והינו פרוגנוזה טובה.


על הגורמים לאירוע מוחי אפשר לראות כאן
 
ועל הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר כיום בסין אפשר לקרוא כאן

רוצה לקרוא עוד על הטיפול ברפואה סינית? הטיפול ברפואה סינית
לשיחת ייעוץ חינם עם ניצן התקשר/י 054-6761745