יום שישי, 29 ביוני 2012

אסטרונומיה ורפואה סינית - תהליך חקירה בהתהוות

ברשומה זו  חשבתי לשתף אתכם בעצם תהליך החקירה של הרפואה הסינית במקום להציג את המסקנות הסופיות כפי שעשיתי עד כה. לעיתים מתקבל הרושם, שכל המידע הנהיר והקל אותו אנו מציגים בשיעור או במאמר, נאסף והתקבל בקלות יתרה, מעשית לא כך הדבר. חומרים רבים שבחרתי להציג כאן בבלוג הם חומרים אשר עמלתי קשות למצוא בהם את ההיגיון, להביא מקורות מהימנים ולעכל את כל החומר לכדי רשומה קלה להבנה (וברור לי שלא תמיד היא אכן קלה). בסופה של הרשומה הקודמת הזכרתי את הקשר של יחסי הבקרה בין צמדי האיברים השונים והדמיון בין יחסים אלו ויחסים בין חמש נהרות הצ'י שנצפו בשמיים ותוארו בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. מכיוון שעד כה הוצג תרשים הנהרות באופן יחסית כללי ומכיוון שלא מצאתי חקירה של תרשים זה על סמך אסטרונומיה, בחרתי לגשת לחקירת התרשים מכיוון האסטרונומיה. על תהליך החקירה, שעדיין לא הסתיים מסיבות שיתבררו בהמשך, אפרט ברשומה זו.

פרק 67 של השאלה הפשוטה הינו אחד משבעה פרקים המשמשים כבסיס עליו מושתת כל אסכולת חמש התנועות וששת הצ'י (בקיצור - התנועות והצ'י). בפרק זה מופיע תיאור של חמש רצועות צבע (נהרות צ'י) הנמתחות בין חלק מעשרים ושמונה המעונות שברקיע. לכל נקודת התחלה וסוף של רצועות הצבע יש שיוך של גזע, כאשר כל רצועה נמתחת בין שני גזעים בעלי יחסי איש ואישה (קפיצה של 5 בין שני גזעים - 1-6,2-7,3-8,4-9,5-10). שילוב זה של שני גזעים יוצר את חמש רצועות הצבע המבטאות את חמש התנועות. לאורך השנים הופיעו תרשימים שונים המנסים להציג את המלל בצורה ברורה של תרשים. למרות שהרעיון המוצג בפרק זה הינו הבסיס של כל התיאוריה, ולמרות ששורטטו מפות המייצגות את תוכנו בצורה גראפית, עדיין אין הסבר ברור וחד משמעי למהות רצועות הצבע שבשמיים. מסיבה זו בחרתי לחפש בכתבים שונים, פרשנויות ואף מפות אסטרונומיות בניסיון לבאר את הרעיון המוצג בפרק.

הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש אחר תרשים ברור של חמש נהרות הצ'י. התרשים המדוייק והברור ביותר שמצאתי מכיל מידע רב המקשה מעט על פענוחו במבט ראשון. התרשים מבוסס על מעגל שהיקפו החיצוני מציג את עשרים ושמונה מעונות השמש שהם מעין אזורים בהם עוברת השמש לאורך השנה. כל אחד מהמעונות קיבל את החלק היחסי שלו בשמיים וחלקים אלו אינם שווים. עשרים ושמונה המעונות מתחלקים לארבע קבוצות אשר בכל אחת יש שבעה מעונות. לכל אחת מארבע הקבוצות ניתן שיוך של אחד מארבעת האלים (או ארבע תופעות) הכוללים את הפיניקס האדום (אל הדרום-אש), הטיגריס הלבן (אל המערב-מתכת), צב-נחש (אל הצפון-מים) והדרקון הירוק (אל המזרח-עץ). את כל אחת מקבוצת המעונות סימנתי בקו בעל צבע המייצג את הפאזה אליה היא שייכת. כתוצאה מכך קיבלתי תרשים המציג את המים למטה, העץ משמאל, האש למעלה והמתכת מימין. סידור זה תואם להפליא את מיקום הפאזות בתנועה המעגלית בה האדמה מיוצגת באמצע.

בהיקף הפנימי יותר אפשר למצוא תערובת של ענפים, גזעים ואף שמות הקסגרמות וקשה לזהות במבט ראשון תבנית ברורה וסדר. החלטתי לסמן בעיגול צבעוני את כל אחד מהגזעים כאשר הצבע תואם את הפאזה אליה שייך כל גזע. כך גזעים א' ב' (Jia Yi) השייכים לפאזת העץ סומנו בעיגול ירוק. אפשר לראות בעקבות סימון זה, שמיקום הגזעים זהה למיקום ארבע הפאזות (וארבעת האלים), מים למטה, עץ משמאל, אש למעלה ומתכת מימין. שני הגזעים הקשורים באדמה מוקמו מחוץ למעגל על גבי קו החוצה את המעגל כולו משמאל למעלה וכיוון ימין למטה ונחשב ציר השמיים והארץ. ציר זה הוא למעשה שתי נקודות שיווי הסתיו והאביב בהן היום והלילה באותו אורך. מעניין לראות ששיווי הסתיו ממוקם דווקא בין הרביע של העץ והרביע של האש ואילו שיווי האביב מוקם בין הרביע של המתכת והרביע של המים. מיקום זה של זמני שיווי היום והלילה בעונות אלו קצת תמוהה.

התעלמתי מהבעיה שעלתה והמשכתי הלאה בהנחה שרק לאחר קבלת תרשים מלא אוכל לשבת ולחפש אחר ההיגיון של הסידור שהוצג. בשלב זה התחלתי לסמן את הענפים השונים באותו אופן בו סימנתי את הגזעים אך בעזרת משושה במקום עיגול. לאחר סימון זה קל היה לראות שענפים, גזעים ומעונות בעלי אותו שיוך לפאזה מוקמו יחדיו. תחת כנפי מעון הפיניקס האדום של הדרום (אש) מוקמו ענפים וגזעים המשויכים לפאזת האש וכך גם בשלושת רביעי השמיים האחרים. כמו כן אפשר לראות שבתחילת כל רביע נמצא ענף המייצג את האדמה וככך הנראה אמור לייצג את המעבר מפאזה לפאזה.


בשלב זה בחנתי את התמונה הכללית. אפשר היה לראות מגמה ברורה של תנועה מהרביע של העץ משמאל לכיוון מעלה אל האש ומשם דרך המתכת שמימין יורד למטה אל המים. מכיוון שמדובר בתרשים של הרקיע שבמרכזו כוכב הצפון וההיקף הוא מעונות השמש אפשר להניח שהשמש הנעה בין המעונות עוברת בין הפאזות השונות על פי הסדר מהעץ, אל האש ומשם למתכת והמים בסיבוב עם כיוון מחוגי השעון. גם נהרות הצ'י בשמיים תומכים בהנחה זו ומסודרים לפי סדר היצירה של הפאזות מפאזת האדמה משמאל, דרך המתכת, אל המים, העץ ולבסוף האש. נראה היה שהתרשים יחסית ברור וקל להבנה ואולי אפשר להמשיך הלאה.



בשלב זה, לפני שאני מתחיל לנתח את התרשים ומשמעותו, החלטתי לבדוק את מיקום השמש ברקיע מבחינה אסטרונומית. השתמשתי בשני יישומים של אסטרונומיה באייפד (GoSkyWatch, Planets) על מנת לזהות את מיקום השמש במועד היפוך הקיץ שארע לפני שבוע (21.6.2012). על פי יישומים אלו נמצאה השמש באזור המזוהה כתחילת מזל תאומים על קצה רגלו של אחד התאומים. לצערי אין בנמצא מפה אסטרונומית המקבילה את תרשים הרקיע המערבי עם זה הסיני ועל כן נאלצתי להתחיל לחפש אחר קבוצת הכוכבים של התאומים (בירוק) על גבי מפה אסטרונומית סינית. לאחר מאמצים רבים הצלחתי לזהות שכפות הרגליים של התאומים הם בעצם מעון מספר אחד של הפיניקס, המעון המכונה בשם באר (באדום). משמעות הדבר היא שבמועד שיא הקיץ השמש רק נכנסת אל מקטע הרקיע המזוהה עם הפיניקס האדום ומייצג את הקיץ. כלומר, אין הקבלה בין תקופת הקיץ המבוססת על כמות קרינת השמש היחסית (אורך היום ביחס ללילה) לבין זו המיוצגת על ידי אל הדרום - הפיניקס. 



מיקום נייח של השמש לא הספיק לי ולכן בדקתי לאן השמש מתקדמת לאורך השנה והסתבר לי שההנחה הראשונית, שהתבססה על שיוך הגזעים והענפים לפאזות הייתה שגויה, מכיוון שהשמש נעה נגד כיוון השעון מהאש אל העץ, המים והמתכת. עובדה זו הביאה אותי למבוי סתום ולמעשה סיבכה את כל התרשים. למעשה, מכיוון שתנועה של השמש עם כיוון השעון הייתה הגיונית מבחינת חמש הפאזות, עצם העובדה שהיא נעה בכיוון הנגדי הינה חסרת כל הגיון ופשר. למעשה, ברגע זה אני נמצא במבוי סתום ולא מצליח למצוא את ההיגיון של סידור הגזעים והענפים כמו גם את ההיגיון בסידור עשרים ושמונת מושבי השמש בכיוון ההפוך לגמרי ליחסי היצירה של חמש הפאזות.


במידה ולמי מהקוראים יש רעיונות או פתרונות לסיבוך הזה, אשמח לשמוע את דעתכם.

יש התפתחות בחקירה, חלק ב'

יום שבת, 23 ביוני 2012

דיון על כבד וריאות מבחינת צבע, דימוי, ציפה ושקיעה

בהמשך לרשומה קודמת שדנה במהות הדזאנג-פו כאיברים או תפקודים חשבתי שיהיה נחמד לקשר אותה אל ההתיחסות של קאנון הקשיים אל הדזאנג-פו בהקשר של איברים בשר ודם כפי שהם נחקרים בפרקיו השונים.מסיבה זו בחרתי בפרק מספר 33 שתוכנו תמיד ריתק אותי. אפשר לראות בפרק זה כי למרות שהכותב מדבר על איברים בשר ודם, הוא עדיין מתייחס גם להיבטים קצת יותר מופשטים שלהם על בסיס יין-יאנג וחמש הפאזות.

הכתב במקור
הכבד ירוק ומדומה לעץ, הריאות לבנות ומדומות למתכת. כאשר הכבד מונח במים הוא שוקע וכאשר העץ מונח במים הוא צף. כאשר הריאות מונחות במים הן צפות וכאשר מתכת מונחת במים היא שוקעת. מה משמעות הדבר?
הכבד אינו עץ טהור1, הינו (גזע) אִי (צליל) ג'יַאוֹ2, הרכות של (גזע) גֶנג3. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו4. משחרר את היאנג הזעיר, ושואף את הצ'י של היין הזעיר, בכוונתו לשמח את המתכת. כמו כן נע ברובו בדרכי היין, על כן גורם לכך שכאשר הכבד מקבל מים הוא שוקע בהם.

הריאות אינן מתכת טהורה, הן (גזע) שִֹין (צליל) שָאנג, הרכות של (גזע) בִּינג. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו. משחררות את היין הזעיר, נישאות והופכות לאש, בכוונתו לשמח את האש. כמו כן נעות ברובן בדרכי היאנג. על כן גורם הדבר לכך שכאשר הריאות מקבלות מים הן צפות בהם. מדוע כאשר הריאות מבושלות הן שבות לשקוע וכאשר הכבד מבושל הוא שב לצוף5? על כן נדע (שגזע) שִין אמור לשוב (לגזע) גֶנג, (גזע) אִי אמור לשוב (לגזע) ג'יַה.

פרוש מושגים ומילים קשות 
שיוך הגזעים לפאזות ויין-יאנג
  1. הכבד אינו עץ טהור – מסביר שאיבר הכבד דומה לעץ אך אינו עץ בלבד ולכן אינו עץ טהור. מכיוון שהכבד מזווג עם מתכת יאנג הוא מקבל את הצ'י של היין הזעיר במתכת ולכן אינו עץ בלבד (טהור). באותה מידה הריאות אינן מתכת טהורה. הריאות מזווגות עם אש יאנג ומקבלות את הצ'י של היאנג הזעיר באש ולכן אינן מתכת בלבד.
  2. אִי ג'יַאוֹ – גזע אִי (乙) הוא שם חלופי לכבד. שני הגזעים ג'יַה אִי (甲乙) שייכים לפאזת העץ. גזע ג'יַה הוא עץ-יאנג ולכן כיס המרה, שהינו איבר עץ-יאנג, משויך אליו. גזע אִי היא עץ-יין ולכן הכבד משויך אליו. ג'יַאוֹ (角) הוא אחד מחמשת הצלילים. צליל זה מקושר לכבד ולעץ. בפרק חמישי בשאלה הפשוטה נאמר "הצליל של הכבד הוא ג'יַאוֹ".
  3. הרכות של גֶנג – גזע גֶנג (庚) הינו הגזע היאנגי בצמד הגזעים המשויכים למתכת (Geng-Yang, Xin-Yin). מטבע הדברים הגזעים היאנגים מתוארים כקשיחים (Gang 刚) והגזעים היינים מתוארים כרכים (Rou 柔). עשרת הגזעים מזווגים יחדיו בקפיצות של חמש (1-6,2-7,3-8,4-9,5-10), על כן הכבד (2), שהינו איבר ייני, הוא הרכות עבור המעי הגס (7), שהינו איבר יאנגי (זיווג בין גזעים 2-7 הוא זיווג בין עץ יין ומתכת יאנג). באותה מידה הריאות (8) הן הרכוּת עבור המעי הדק (3) מכיוון שהריאות הן איבר ייני המזווג עם המעי הדק שהינו איבר יאנגי (זיווג בין גזעים 3-8 הוא זיווג בין אש יאנג ומתכת יין) .
  4. בהיבט הרחב נאמר שהינם יין ויאנג, בהיבט הצר נאמר שהינם איש ואשתו – משפט זה משתמש בהשאלה לשונית על מנת להסביר את יחסי הזיווג בין הצמדים השונים על בסיס יין ויאנג ובהקבלה ליחסים בין איש ואישה. למשפט זה שתי פרשנויות נפוצות. האחת טוענת שמדובר ביחסים בין שני איברים באותה הפאזה, למשל כבד וכיס מרה הם איברי יין ויאנג של העץ ולכן הם כמו זוג נשוי. פרשנות שניה טוענת שמדובר ביחסים בין שני האיברים המזווגים בהמשך המשפט, לדוגמא כבד ומעי גס. לעניות דעתי דווקא הפרשנות השניה היא הנכונה וזאת מכיוון שעל סמך משפט קודם "אִי ג'יַאוֹ, הרכות של גֶנג", "שִֹין  שָאנג, הרכות של בִּינג" ניתן להבין שמדובר בזיווג של כבד (אִי) עם מעי גס (גֶנג) וריאות (שִֹין) עם מעי דק (בִּינג). החלק השני של המשפט מסביר יחסי אישות אלו כיאנג הזעיר (עץ) השואף צ'י מהיין הזעיר (מתכת). אם נחלק את ארבע העונות ליין ויאנג אז אביב-קיץ הם יאנג וחורף-סתיו הם יין. מבחינת כמות יין ויאנג, האביב הוא יאנג מועט, הקיץ הוא יאנג שופע, הסתיו הוא יין מועט והחורף הוא יין שופע. כאשר אנו משיכים את האיברים לעונות אזי הכבד מקושר לעונת האביב (היאנג המועט), הריאות והמעי הגס מקושרים לעונת הסתיו (היין המועט) והמעי הדק מקושר לעונת הקיץ. כאשר אנו מדברים על יחסי איש ואישתו אנו צריכים להכיר את התרבות הסינית בה ברגע שאישה נישאה לבן זוגה היא למעשה עוזבת את משפחתה ומצטרפת למשפחת בן הזוג. ההקבלה בין נישואין לבין החיבור בין האיברים נועד ככל הנראה להדגיש שהאיבר הייני (אישה) עוזב את משפחתו (הפאזה אליה הוא שייך) ומצטרף אל משפחה חדשה על ידי קבלת הצ'י של משפחה זו. במקרה של הכבד מדובר על זניחת האופי הטבעי של צ'י העץ (יאנג זעיר) וקבלת צ'י של בן הזוג מתכת (יין זעיר) ובמקרה של הריאות מדובר על זניחת צ'י המתכת (יין זעיר) וקבלת צ'י האש. 
  5. הריאות מבושלות הן שבות לשקוע וכאשר הכבד מבושל הוא שב לצוף – זאת תוצאה של ההפרדה בין יין ויאנג. דִינג גִ'ין: "המילה מבושל (או בשל) מדמה שיבה לטוהר". כאשר שין (גזע מתכת יאנג) שב אל חיקו של גֶנג (גזע מתכת יין) אז המתכת טהורה, בִּינג (גזע אש יאנג) ושִין אינם מתאחדים ולכן הם נפרדים. כאשר ג'יַה (גזע עץ יאנג) שב אל חיקו של אִי (גזע עץ יין) אז העץ טהור, אִי וגֶנג אינם מתאחדים ולכן הם נפרדים. היפרדות היא חריגה ומוות. למשפט זה פרשנויות רבות לאורך ההיסטוריה אך לרב הן מאד מבלבלות. פרשנות זו של דִינג גִ'ין, המקבילה את ה"מבושל" ל"טהור" יחסית ברורה. בישול האיבר בעצם מבטל את חיותו ומביא לפרידה בין היין ויאנג ושיבה לאיכות פאזה טהורה בה העץ צף והמתכת שוקעת.

תרגום לשפה מודרנית
צבע הכבד הוא ירוק והינו שייך לעץ, צבע הריאות הוא לבן והינן משויכות למתכת. כאשר הכבד מונח במים הוא שוקע ואילו כאשר העץ מונח במים הוא צף. כאשר הריאות מונחות במים הן צפות ואילו כאשר המתכת מונחת במים היא שוקעת. מהו ההיגיון העומד מאחורי תופעה זו?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שהכבד אינו עץ טהור והינו העץ הייני והרכות של המעי הגס (מתכת יאנג). כבד ומעי גס במובן הרחב של המילה הם יין ויאנג ובמובן הצר הם איש ואשתו. היאנג הזעיר של כיס המרה מופרד מהכבד, ובמקומו נשאף צ'י היין הזעיר של המעי הגס, בכוונה לשמח את המתכת (המעי הגס). מכיוון שבתוך העץ יש מתכת והוא נע ברובו בדרכי היין, על כן ברגע שמונח במים הוא שוקע.

הריאות אינן מתכת טהורה והינן המתכת היינית והרכות של האש יאנג. ריאות ומעי דק במובן הרחב של המילה הם יין ויאנג ובמובן הצר הם איש ואשתו. היין הזעיר של מעי גס מופרד מהריאות ובמקומו יש נישואין לאש יאנג, בכוונה לשמח את האש. מכיוון שבתוך המתכת יש אש והיא נעה ברובה בדרכי היאנג על כן ברגע שהריאות מונחות במים הן צפות.

מה ההיגיון בכך שריאות טהורות שבות לשקוע וכבד טהור שב לצוף? הסיבה לכך היא שמתכת יין שבה אל מתכת יאנג ועץ יין שב אל עץ יאנג.

פרוש משמעות
על פי חמשת הפאזות הכבד משויך לעץ והריאות משויכות למתכת אבל כאשר עורכים השוואה בין מתכת ועץ אל מול כבד וריאות מסתבר שהם מגיבים באופן הפוך לגמרי לציפה על פני המים. העץ צף על פני המים ואילו הכבד המשויך לפאזת העץ דווקא שוקע. המתכת שוקעת במים ואילו הריאות המשויכות לפאזת המתכת דווקא צפות על פני המים.

מכיוון שכבד עץ-יין מקביל לעונת האביב, בה הצ'י היאנגי עדיין אינו שופע, ומכיוון שהמעי הגס מתכת-יאנג מקביל לעונת הסתיו בה הצ'י הייני עדיין אינו שופע, כאשר מזווגים ביניהם הכבד משחרר ומוותר על הצ'י היאנגי המועט שלו וקולט את הצ'י הייני המועט של המעי הגס, בדומה לאישה הנישאת לאיש ומצטרפת למשפחתו החדשה. כתוצאה מכך תכונותיו של הכבד הופכות לדומות לאלו של המתכת. נוסיף לכך את העובדה שהמתכת משגשגת בתקופת הסתיו, בה הצ'י הייני גדל ומתעצם בהדרגה ולכן בתוך הכבד יש יין רב אשר שואף לשקוע וגורם לשקיעת הכבד בתוך המים.

מכיוון שריאות מתכת-יין מקבילות לעונת הסתיו, בה הצ'י הייני עדיין אינו שופע, ומכיוון שהמעי הדק אש-יאנג מקביל לעונת הקיץ, בה הצ'י היאנגי שופע ורב, כאשר מזווגים ביניהם הריאות משחררות ומוותרות על הצ'י הייני המועט שלהן וקולטות את הצ'י היאנגי של המעי הדק, בדומה לאישה הנישאת לאיש ומשאירה את משפחת הישנה מאחור (כנהוג בסין). וכתוצאה מכך תכונת הריאות הופכת לדומה לזו של האש. נוסיף לכך את העובדה שהאש משגשגת בתקופת הקיץ בה הצ'י היאנגי שופע ורב ולכן בתוך הריאות יש יאנג רב השואף לצוף ומונע שקיעת הריאות במים.

בעקבות בישול האיברים האלו שבים להיות טהורים מבחינת שייכותם לפאזה שלהם. הכבד שב ומקבל את תכונת העץ הטהור ולכן צף על פני המים והריאות שבות ומקבלות את תכונת המתכת הטהורה ועל כן שוקעות במים.

למרות שכל ההסבר המתואר בשאלה זו מתעסק בשינויים חומריים ותופעות מוחשיות מעשית חשיבות הקטע נמצאת מאחורי התופעה ונועדה להסביר שבין האיברים הפנימיים קיימים יחסי תלות של יין ויאנג וכי קיומו של האיבר תלוי בעובדה שבתוכו מתקיימים יחסי יין ויאנג. כאשר יש יחסי יין ויאנג אזי יש חיים ואילו כאשר יחסים אלו מופרים ונוצרת הפרדה ביניהם נוצר המוות. הבחירה של בּיֶאן צ'וּאֶה לתאר דווקא את היחסים בין הכבד והריאות גם היא ככל הנראה אינה שרירותית ונועדה להקביל בין האיבר האחראי על הדם (הכבד) והאיבר האחראי על הצ'י (הריאות) שהינם שני ביטויים של יין ויאנג בחומרי הגוף.

הנקודות העיקריות שמעבירה שאלה זו
השאלה הקשה הזו נועדה לתאר את היחסים בין הריאות והכבד ושייכותם ליין ויאנג על סמך הקבלה בין הפאזה אליהם משויכים האיברים אל מול החומרים הפיזיים בעולמנו, העץ והמתכת.

תרשים יחסי הגבלה בין איברים על בסיס המתואר בפרק 33
למרות שמסווגים את חמשת האיברים הפנימיים על פי חמש הפאזות, מכיוון שכל פאזה מבוקרת ומקבלת הגבלה על תפקודה על ידי פאזה אחרת, על כן כבר אינן פאזות טהורות ובכל פאזה ניתן למצוא איכות של פאזה אחרת. למשל במקרה הנדון בפרק זה מוסבר שהכבד אינו בעל איכות עץ בלבד אלא מכיל בתוכו גם איכות של מתכת יינית המגיעה מהמעי הגס. גם הריאות אינן בעלות איכות מתכת בלבד אלא מכילות בתוכן איכות של אש יאנגית המגיעה מהמעי הדק. למרות שפרק זה מתאר אך ורק את האיכויות של הכבד והריאות אך המשמעויות העולות מתוכנו רומזות כי גם איברים אחרים בעלי איכויות מעורבות. כך הלב (דִינג) בעל איכות של צ'י המים (הפאזה המבקרת), הטחול (גִי) בעל איכות של צ'י העץ והכליות (גוּי) בעלות איכות של צ'י האדמה. מעניין לראות שרק חמשת האיברים האוצרים (דזאנג 臟) מתוארים כמכילים בתוכם איכות של פאזה מבקרת. איברים אלו בעצם מקבלים את הבקרה ואת האיכות החדשה. מה זה אומר לגבי האיברים המוליכים (איברי הפו)?

אנו יכולים ללמוד מפרק זה כי חמשת הפאזות כפי שהן באות לידי ביטוי באיברי הדזאנג אינן שייכות בלעדית לאיבר או לפאזה אחת או שיוך ברור ליין או יאנג, אלא מדובר על גוף המאחד תחתיו יין ויאנג ומספר פאזות יחדיו. דבר זה יכול לסייע לנו להבין מדוע בקליניקה ניתן לראות ביטויי מחלה המערבים יותר מפאזה אחת טהורה.

נקודה חשובה נוספת שמדגיש פרק זה היא חשיבות המפגש והיחסים בין יין ויאנג לקיום חיים והמוות כתוצאה של היפרדותם. למשל היפרדות של היאנג מהמעי הגס (מתכת) מהיין של הכבד (עץ) עשוי להביא למניעת הבקרה על הכבד וחריגתו וגרימת חולי כתוצאה מכך.

נקודה למחשבה, על פי אסכולת התנועות והצ'י הזיווג בין הגזעים באופן המתואר כאן (קפיצה של 5) מביא להיווצרות איכות חדשה והקשורה בנהרות הצ'י שנראו בשמיים כפי שהם מתוארים בקאנון הפנימי.

ניתן להפיק מפרק זה עוד רעיונות רבים, אשמח לשמוע מה אתם הצלחתם להפיק וללמוד ממנו.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.
________________________________________________________________________
  1. 难经译释,陈三宝,昭人出版社,台湾1980
  2. 难经,刘渊,凡异出版社,台湾,2010

יום שבת, 16 ביוני 2012

דזאנג פו – איברים או לא איברים? זאת השאלה!

טוב, לאחרונה לא יצא לי לפרסם רשומות חדשות, מכיוון שאני שוקד על תרגום מספר פרשנויות מרתקות ביותר של דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. למרות זאת, בעקבות תהייה בה נתקלתי לאחרונה במספר מקומות, הנוגעת בנושא חשוב, החלטתי להניח את הכתבים ולנסות להתייחס לתהייה זו בצורה ברורה אחת ולתמיד. התהייה עליה אני מדבר היא על מהות ה"דזאנג פו" כאיברים אנטומים או כתפקוד רב מערכות. תהייה זו הופיעה במספר שאלות שנשאלתי לאחרונה: האם האיברים הפנימיים המתוארים ברפואה הסינית הם אותם איברים בשר ודם שאנו מכירים מלימודי האנטומיה? אם אינם, מדוע בתרשימים הסינים מופיעים רישומים של איברים פיזיים? אם האיבר ממוקם בצד שמאל, כיצד הערוץ מהצד הימני מתחבר אליו והאם בעקבות זאת מסלולי הערוצים אינם סימטריים בין שני הצדדים? מה קורה לתפקוד האיבר כאשר מוציאים אותו מן הגוף?

תרשים אנטומי סיני
ספרות מודרנית רבה העוסקת ברפואה סינית מציינת כי חמשת האוצרים (דזאנג) וששת המוליכים (פו) אינם זהים לאיברים הפיזיים הפנימיים המוכרים לנו מהאנטומיה המודרנית ושבעצם הדזאנג-פו ברפואה הסינית הינו רעיון הכולל בתוכו תפקוד של מספר מערכות שונות בגוף. מנקודת מבט שלנו היום מעט קשה לנו לראות ולדעת כיצד התפתחה הרפואה הסינית ולעיתים אנו עשויים לשגות ולהניח שרעיונות שמוכרים לנו כיום נוצרו לפני אלפי שנים ולא התפתחו במאות האחרונות. לימוד ההיסטוריה של הרפואה הסינית מלמד אותנו שהרפואה הסינית שלאחר תקופת הקאנון הפנימי המשיכה והתפתחה לאורך אלפיים השנים האחרונות ולא נשארה חסרת שינוי. על מנת להבין מהיכן מגיע הרעיון המסביר את הדזאנג-פו כתפקוד של מספר מערכות ולא כאיבר אנטומי בשר ובדם והאם הרפואה הסינית תמיד החזיקה בטיעון זה, יש להתחיל את החקירה בספרות העתיקה של הרפואה הסינית.

בתחילת דרכה של הרפואה הסינית עדיין לא ניכרת השפעה רבה של הגישה הקונפוציאנית על אופן הטיפול בגופות, על כן לא חלו איסורים רבים וניתן היה לבצע ניתוח לאחר המוות לשם חקירת הגוף ותוכנו. בציר השמימי בפרק הארבעה עשר (ערוצי מים) מסביר הרופא צ'י בו לקיסר הצהוב על כך, שכאשר האדם חי אפשר לראות רק את העור והבשר שלו, אך כאשר הוא מת אפשר לנתח את גופו ולראות את איכות האיברים הפנימיים, גודלם, כמות הדם שבהם ואיכותו ומידע שימושי נוסף. על סמך זאת אנו רואים כי בפרק זה מדובר על חקירה של מבנה האיברים ואיכותם על בסיס ניתוח אנטומי של גופת אדם. כמו כן מדגישה תשובתו של הרופא, כי אכן בתקופה המדוברת זוהו הדזאנג-פו כאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית ולא כמערכת תפקודים שהוגדרה תחת שם אחד. בפרק 31 "מעיים וקיבה" בציר השמימי ובקושיה 42 בקאנון השאלות הקשות אפשר לראות התייחסות לגודלם ומשקלם של איברי מערכת העיכול, הריאות ואף הלב.אם כן, כיצד נוצר המעבר מאיברים בשר ודם הניתנים לזיהוי וחקירה אנטומית אל תפקוד של מערכות שאינן ניתנות לחלוקה אנטומית ברורה?

הרפואה הסינית בתחילת דרכה הייתה מבוססת ככל הנראה על אנטומיה של האיברים, אך מכיוון שאמצעי החקירה באותה תקופה לא אפשרו חקירה מעמיקה יותר של הפיזיולוגית האיברים, המשיכה התיאוריה להתפתח ולהתבסס יותר על ניסיון קליני וביטוי חיצוני של המחלה על בסיס תיאוריות פילוסופיות שונות (יין יאנג, חמשת הפאזות). החקר של הרפואה הסינית את תפקוד הדזאנג-פו סבב סביב ניסיון להבין את הנגלה בחוץ ולהסיק על הנסתר שבתוך הגוף, והשתמש בדימויים על מנת להסביר את התפקוד ועל סמך התנסות קלינית. לעומת זאת אין תיאורי מדויק וברור של מבנה האיברים הסינים. כתוצאה מכך התרחב תפקודו של כל איבר אל מעבר לתפקוד האנטומי המוכר כיום וכלל גם תפקודים של מערכות נוספות. עם הזמן נזנחה החקירה האנטומית של האיברים הפנימיים ואילו ניתוח תפקוד האיברים על סמך ביטוי חיצוני של המחלה תפס חלק נכבד יותר ויותר.

כתוצאה מהתפתחות זו, נוצר מצב בו התפקוד של הדזאנג-פו התרחק מזה של האיברים האנטומים המוכרים לנו. כמעט כל דזאנג-פו כולל בעצם תפקוד של מספר איברים פיזיים בגוף. וכיום אנו יכולים לראות שהרפואה הסינית מתייחסת אל הדזאנג-פו כשילוב של מספר תפקודים. לעומת זאת האיברים האנטומים כפי שאנו מכירים אותם מתייחסים לאיבר אחד בודד ולא למערכת של תיפקודים החולשת על מספר איברים.

למשל הלב על פי הרפואה הסינית כולל בתוכו את כלי הדם והשפעה על הנפש (שן) ואילו כאיבר אנטומי מדובר בעצם במשאבת דם בגוף האחראית על מחזור הדם בגוף, חילוף החומרים בגוף ושינוע הורמונים בגוף אל איברי המטרה שלהם על מנת לאפשר ויסות של הסביבה פנימית מאוזנת של הגוף. בהיבט של הקשר בין הלב עם כלי הדם ונוזל הדם הדמיון בין האיבר הפיזי והתפקוד הסיני דומה להפליא אך היבט הנפש נעדר מהאיבר האנטומי. למרות זאת ניתן להסביר את הקשר בין המצב הנפשי, השכל, ההכרה והחשיבה ותפקוד הלב על סמך הקשר בין אספקת הדם והחמצן אל המח לשם תפקוד חישתי תקין.

עמוד מהספר - דיון מחדש על כל הגוף
בשנת 1851 יצא בסין ספר בשם דיון מחדש על כל הגוף, אשר הציג לראשונה ניתוח מפורט ומודרני של אנטומיה אנושית ואף ציין את הטעויות המופיעות באנטומיה הסינית כפי שהוסברה עד כה. ספר זה שימש רופאים כדוגמת טַאנג דזוֹנג-הָאי, בחתירתם לשלב בין הידע המודרני הזה והידע העתיק של הרפואה הסינית וביצירת האסכולה המגשרת בין הרפואה המערבית וזו הסינית. מעיון בספרו של טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לראות כי לא שלל את היות הדזאנג-פו כאיברים אנטומים ולמעשה אף ניסה להסביר את התפקוד האנטומי על סמך הרפואה הסינית ולראשונה ליצור קשר בין שלושת המחממים ורקמות פיזיות בגוף. רופא נוסף משושלת צ'ינג, וָואנג צִ'ינג רֶן, מחבר הספר תיקון טעויות הרופאים, הדגיש בספרו את הצורך לתקן את האנטומיה של הדזאנג-פו ברפואה הסינית על סמך האנטומיה המודרנית. למרות שגרם לרופאים רבים לצאת כנגד טענותיו עדיין לא קם אף רופא וטען שהדזאנג-פו אינם איברים בשר ודם. אפשר לראות כי למרות שהגישה לדזאנג-פו התבססה בתחילת דרכה על איברים אנטומים ולמרות שעם השנים התפתחה אל עבר גישה הרואה בהם כיותר מאשר איבר בשר ודם, עדיין המשיכו הרופאים הסינים להתייחס אל הדזאנג-פו כאיבר אנטומי לכל דבר, אולי עקב חוסר במושג חדש שיכול לפתור את הסתירה החדשה שנוצרה.

הרעיון של תופעת החבוי (ביטוי חיצוני נראה של תפקוד פנימי חבוי) הופיע לראשונה ב-1922 והושאל מהקאנון הפנימי על ידי רופא סיני בשם יוּן שוּ-ג'וּאֱה בתגובה לספרו של רופא מודרני בשם יוּ יוּן-שֹיוּ. יוּ יוּן-שֹיוּ היה סיני אשר למד רפואה מודרנית ביפן בתקופה בה החלה הרפואה המודרנית להיכנס לסין. בתקופה זו, לאחר הפלת שלטון קיסרות שושלת צ'ינג, החלו להיווצר זרמים השואפים לסלק את המסורת הסינית העתיקה ולהכניס מודרניזציה מערבית. יוּ יוּן-שֹיוּ סבר שיש להיפטר מהרפואה הסינית ועל כן חיבר ספר אשר מנתח את הקאנון הפנימי בעיניים מדעיות, בניסיון להציג את הרפואה הסינית באור מגוחך. עיקרי טענותיו סבבו סביב ביטול הבסיס עליו מתבסס הקאנון הפנימי, הלא הוא תיאורית יין ויאנג.

על מנת להשיב על הטיעונים החמורים שהציג יוּ יוּן-שֹיוּ, המנסים לערער את הבסיס של הרפואה הסינית, חיבר ייוּן שוּ-ג'וּאֱה ספר תשובה בשם תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים המנסה לנתח את הקאנון הפנימי בגישה מדעית ולהשיב לטיעונים השוללים כתב זה. תשובה חשובה שנוגעת לענייננו שעלתה מספר זה היא כי חמשת האוצרים (דזאנג) כלל אינם חמישה איברים בשר ודם מבחינה אנטומית. טיעון זה אפשר להתחמק מהדיון על האם קיימת טעות בהבנה של האיברים ברפואה כאיברים בשר ודם. גישה זו שהתבססה על רעיונות מופשטים (יין-יאנג, חמשת הפאזות) על מנת להסביר איברים מוחשיים יצרה את הרעיון המופשט החדש של תופעת החבוי. יש לציין שיש הטוענים כי עצם קיום המושג תופעת החבוי בפרק התשיעי של השאלה הפשוטה אינו תומך בעתיקות גישה זו, מכיוון שמלכתחילה מדובר בפרק זה על ביטוי חיצוני נראה המציג את המחלה של האיבר הפיזי שבפנים.

לסיכום
אפשר לראות שבתחילת דרכה של הרפואה הסינית, התבססה התיאוריה של הדזאנג-פו על איברים אנטומים בתוך הגוף. על השנים התרחבה התיאוריה וחרגה מהגבולות של איברים בשר ודם והתפתחה לכיוונים הכוללים תפקודים של מערכות רבות בגוף תחת אותו שם של איבר אנטומי. למרות שמרבית הרופאים המשיכו להחזיק בטענה שכלל התפקודים שנוספו שייכים לאיבר האנטומי, מעשית הם כבר חרגו מעבר והיה צריך להגדירם מחדש על ידי שיוך לתופעת החבוי והבנה, שכפי שאנו תופסים אותם כיום כבר אינם יכולים לייצג את האיבר האנטומי בצורה מדויקת ובעצם כבר לא מדובר באיבר אלא במספר תפקודים, אשר כונסו יחדיו תחת שם אחד.


לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

________________________________________________________________________

הערות ומקורות

  1. דיון מחדש על כל הגוף 全体新论
  2. טַאנג דזוֹנג-הָאי 唐宗海 Tang Zong Hai
  3. וָואנג צִ'ינג רֶן 王清任 Wang Qing Ren
  4. תיקון טעויות הרופאים 医林改错 Yi Lin Gai Cao
  5. תופעת החבוי 藏象 Zang Xiang
  6. יוּן שוּ-ג'וּאֱה 恽树珏 Yun Shu Jue
  7. יוּ יוּן-שֹיוּ  余云袖 Yu Yun Xiu 
  8. תיעוד התבונה הנראית בקבוצת הקאנונים    群经见智录 Qun Jing Jian Zhi Lu 
  9. 中医藏象学 / 王琦
  10. 中医基础理论 / 王新华
  11.  当中医遇上西医 / 区结成