לראשונה בעברית תרגום של הכתב הקונפוציאני העתיק "הטבע־המולד יוצא מצו־הגורל" שנמצא ככפיסי עץ בתל הקבורה של גואו־דיאן ממדינת צ'ו מתקופת המדינות הלוחמות 300 לפנה״ס: 

凡人雖有性，心無定志，待物而後作，待悅而後行，待習而後定。

בעוד שלכל בני־האדם יש טבע־האדם, לתודעה־לב שלהם אין מגמת־רצון  קבועה, היא זקוקה [לגירוי חושי שמגיע] מדברים [חיצוניים] שלאחריו היא מופעלת, היא זקוקה לעונג ובעקבותיו היא מופעלת, היא זקוקה לאימון על מנת להתקבע.

喜怒哀悲之氣，性也。及其見於外，則物取之也。

הצ׳י של העונג, הזעם, היגון והעצב הוא [לא אחר מאשר] טבע־האדם. כאשר הוא ניתן להבחנה מבחוץ זה מכיוון שדברים [חיצוניים] אחזו בו [ועוררו אותו].

性自命出，命自天降。道始於情，情生於性。始者近情，終者近義。知情者能出之，知義者能內（入）之。

טבע־האדם יוצא מצו־הגורל , צו־הגורל יורד [ומוטבע באדם] מהשמיים. ה"דרך" מתחילה ברגשות, הרגשות נוצרים מטבע־האדם. בתחילה הוא קרוב לרגשות, בסוף הוא קרוב לצדק. מי שיודע את רגשותיו מסוגל להחצין אותם, מי שיודע את הצדק שלו, מסוגל להפנים אותו

好惡，性也。所好所惡，物也。善不善，性也，所善所不善，勢也。

חיבה ותיעוב הם [חלק] מטבע־האדם. מה [שהאדם] מחבב או מתעב הם דברים [חיצוניים]. 

[האמונה שהדברים הללו] טובים או לא טובים [זה חלק] מטבע־האדם. מה [שמאמינים] שהוא טוב ומה [שמאמינים] שאינו טוב אלו הן הנסיבות [שמתלוות לפעולה כלשהי].

凡性為主，物取之也。金石之有聲，弗扣不鳴，人之雖有性，心弗取不出。

בכל הדברים בהם שולט טבע־האדם, דברים [חיצוניים צריכים] לאחוז בהם. [אפשר לדמות זאת] לצלילים [שנובעים מכלי] מתכת או אבן, שאם לא מקישים עליהם הם לא יצלצלו. למרות שלבני־האדם יש את טבע־האדם, התודעה־לב שלהם [בעלת התפישה, המחשבה, הרגש והרצונות] אינה מוחצנת כל עוד [אין דבר מה אשר] אוחז בה.

凡心有志也，無與不可。心之不可獨行，猶口之不可獨言也。牛生而長，雁生而伸，其性使然，人生而學，或使之也。

באופן כללי, לא מתאפשר שלתודעה־לב תהיה מְגַמַּת־רצון [וכיוון יעד] ללא הנחייה [מגורם משפיע חיצוני]. תודעה־לב אינה יכול לנוע לבדה [בלי רגש או תפישה], ממש כמו שהפה אינו יכול לדבר לבדו [בנפרד מהאדם]. כשהשור נולד הוא גדל [ויכול לעמוד], כשאווז הבר נולד הוא[יודע] למתוח [כנפיו וצווארו ולגעגע], זאת השפעה של הטבע שלהם עליהם, כשהאדם נולד הוא מתחנך מכיוון שמישהו גורם לו לעשות זאת.

凡物無不異也者，剛之柱也，剛取之也。柔之約［也］，柔取之也。四海之內，其性一也。其用心各異，教使然也。

באופן כללי, בין כל הדברים קיים שוני [מהותי], הקשיחים [משמשים] כעמודים, הם נבחרים לכך בזכות קשיחותם. הרכים [משמשים] להגבלה [באמצעות כריכה של דברים], הם נבחרים לכך בזכות [הטבע שלהם שמתבטא] ברכּותם. טבע־האדם ברחבי כל העולם חד הוא, אך כל [אדם] משתמש בתודעה־לב שלו באופן שונה, הסיבה לכך היא חינוך [שונה לו זכה כל אדם].

凡性，或動之，或逆之，或交之，或厲之，或出之，或養之，或長之。

בכל הנוגע לטבע־האדם, יש [דברים] שמניעים אותו, יש שמשתלבים איתו, יש שמשפיעים עליו, יש שמלטשים אותו, יש שתוחמים אותו, יש שמטפחים אותו, יש [שמסייעים לו] לגדול.

凡動性者，物也；逆性者，悅也；交性者，故也；厲性者，義也；出性者，勢也；養性者，習也；長性者，道也。

באופן כללי, מי שמניעים את טבע־האדם אלו ה"דברים" [החיצוניים לו]; מה שמשתלב עם טבע־האדם זה ה"עונג"; מי שמשפיע על טבע־האדם אלו "גורמים"; מה שמלטש את טבע־האדם זה ה"צדק"; מי שתוחמות את טבע־האדם הן ה"נסיבות"; מה שמטפח את טבע־האדם זה ה"תרגול"; מה [שמסייע] לטבע־האדם לגדול זאת ה"דרך".

凡見者之謂物，快於己者之謂悅，物之勢者之謂勢，有為也之謂故。義也者，群善之蕝也。習也者，有以習其性也。

באופן כללי מה [שניתן] להבחין בהם נקראים "דברים" [חיצוניים], מה שנותן סיפוק עצמי נקרא "עונג"; נסיבות הדברים נקראות "נסיבות", מי שפועלים [על טבע־האדם] נקראים "גורמים"; ה"צדק" הוא סך כל הדברים הטובים הרבים; ה"תרגול" זה מה שעושים לאמן את טבע־האדם.

道者，群物之道。

ה"דרך" היא דרך של דברים רבים.

凡道，心術為主。道四術，唯人道為可道也。其三術者，道之而已。

בכול הנוגע ל"דרכים", העיקרית היא מיומנותה של תודעה־לב. מ"ארבע מיומנויות הדרך", רק "הדרך של האדם" היא ה"דרך" [בה צריך ללכת]. יתר שלוש המיומנויות, רק מנחות [את האדם] ולא יותר.

《詩》、《書》、《禮》、《樂》，其始出皆生於人。《詩》，有為為之也；《書》，有為言之也；《禮》、《樂》，有為舉之也。

ספרי "השירים", "המסמכים", "הטקסים" ו"המוזיקה", נוצרו תחילה על ידי בני־אדם. ספר השירים עוסק בעשייה, ספר המסמכים עוסק במילים, ספרי הטקסים והמוזיקה עוסקים בהתנהגות.

聖人比其類而論會之，觀其先後，而逆訓之，體其義而節度之，理其情而出入之，然後復以教。教，所以生德於中者也。

יחידי־הסגולה  השוו בין סוגי־האב [של השירים], ניתחו וסיווגו אותם, הם בחנו את סדר [המסמכים] וסידרו אותם כיאות, הם תרגלו את [טקסי] ההלימות וקבעו הגבלות ותקנים, הם סידרו את הרגש [במוזיקה] ותיקנו את שיש להביע ואת שיש להפנים. ואז [השתמשו בכל אלו] לחנך באמצעותם. חינוך הוא הדרך לייצירת סגולה/מידות מבפנים.

禮作於情，或興之也，當事因方而制之。其先後之舍（序）則義道也。或舍（序）為之節則也。

הטקסים נוצרים מהרגש ומשהו מעורר אותם. הם מותאמים לעניינים ומוגבלים לטכניקות [מסוימות]. הסדר שלהם מבוסס על דרך הצדק [וההלימות] . קביעת סדר נאות וסיפור מגבלות בהם נעשים לפי מידה.