ההבחנה בין חום לאש ודרכי הטיפול בהם

שאלה:

הדם משתייך לאש והצ’י משתייך למים. אם כן, כאשר נאמר שהחום שייך להיבט הצ’י, כיצד ייתכן שהלב שולט בצ'י החום, ובו־בזמן גם מסוגל ליצור דם?

תשובה:

הלב באדם דומה לשמש שבשמיים: היאנג השמיימי יוצר את אש הארץ, ולכן מראת־בעירה1 משתמשת באור השמש ליצירת אש, ואש זו נאחזת בעץ. כך גם ערוץ הלב: הוא מתמיר נוזלים ויוצר דם, והדם שב ומיוחס אל הכבד; משום כך הכבד ורשת־המעטפת יחד עם כיס המרה מנחים את אש־השר. לעומתם, הלב והכליות של שָׁאו־יִין הם בלבד המופקדים על צ’י החום. 

בסינדרומים שבהם אש־השר מלבה את החום, לצילול חום זה משתמשים ב-huáng qín ו-huáng lián (芩連), ולתקיפתו משתמשים ב-máng xiāo וב-dà huáng (硝黃); זהו טיפול המטפל בחום ובאש גם יחד, כדוגמת קיץ שכבר מצוי בשיא חומו ועליו מוסיפים עוד אש מן הכיריים. קיימים גם סינדרומים הפוכים, שבהם החום מלבה את אש־השר, כדוגמת הר געש הנחשף לשמש קופחת, והרוח מלהיטה ומגבירה את להבות הלפיד. בבירור הסינדרום יש להקיש מדימויים אלו ולהרחיב מהם בהבחנה הקלינית.

אם דנים לפי חמשת האיברים האוצרים, הלב שייך לאש; אולם אם דנים לפי שש הצ’י, הרי שהלב והכליות כאחד שולטים בחום־יאנגי, ואילו האש עצמה ראוי לשייכה לשָׁאו־יַאנְג. לפיכך ניתן לעיתים להבחין בין חום לאש וניתן גם לראותם כשלובים זה בזה, אולם מכל מקום יש להקפיד על אבחנה דקה ומדויקת.

מראת בעירה

הערת המתרגם: יש להבחין בין שתי מסגרות תיאור שונות: במסגרת חמשת האיברים האוצרים הלב שייך לפאזת האש, אולם במסגרת שש הצ’י הלב והכליות יחד שולטים בצ’י החום היאנגי, בעוד שהאש עצמה משויכת בעיקר לשָׁאו־יַאנְג ולאש־השר. משום כך החום שייך בראש ובראשונה להיבט הצ’י וליאנג השמיימי, ואילו האש מתהווה כאשר חום זה נאחז במצע חומרי, ובייחוד בדם, בכבד ובמערכות אש־השר. מתוך כך ניתן לעיתים להבחין בין חום לאש, ולעיתים לראותם כשלובים זה בזה, בהתאם למסגרת הדיון והביטוי הקליני.

1מראת־בעירה (陽燧yáng suì) — כלי מתכתי מלוטש ששימש לריכוז קרני השמש ולהצתת אש. בטקסטים קוסמולוגיים שימש כדימוי להיווצרות אש מתוך היאנג השמיימי עצמו באמצעות ריכוז חום ואור. 

מתוך הספר שיג ושיח על צמחי מרפא מאת טאנג דזונג־האי בתרגום ניצן בנימין אורן