דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הנושא של אש השר ואש הקיסר נדון רבות באלף השנים האחרונות בהתפתחותה של הרפואה הסינית. למרות זאת נשאר נושא זה מעורפל למדי ותיאורטי בעיקרו. מעבר לעובדה שנושא זה ברפואה הסינית מורכב מאד, פעמים רבות נוצר בלבול אצל הרופאים אשר מתרגלים טכניקות טיפוח הבריאות המבוססות על הדאואיזם. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהמושגים אש השר ואש הקיסר ברפואה הסינית מתייחסים למשהו מעט שונה מאלו המופיעים בתרגולים הדאואיסטים. לאחרונה נתקלתי בפרק מספרו של גַ'אנג שִי-צ'וּן, ריכוז טיעונים ברפואה סינית, הדן בדיוק בנושא זה ומנסה להבהיר את הבלבול ואף להסביר כייצד ניתן ליישם את התיאוריה הלכה למעשה על סמך מרשמיו של גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. מכיוון שמצאתי פרק זה מאד מרתק ומכיוון שהוא משלים עבורי מידע רב בנושא זה אותו אני חוקר בשנה וחצי האחרונות, החלטתי לתרגם אותו ולשתף אתכם יחד עם פרשנות שלי לשפה קצת יותר מודרנית. 

הפרק דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים

הדאואיסטים רואים באש שדה סם החיים (דאן טיאן) כאש הקיסר ובאש שער החיים כאש השר. הרופאים רואים באש שבמרכז הלב כאש הקיסר וגם הם רואים באש שער החיים כאש השר. אלו שתי גישות עקשניות מאד, איזו גישה עלינו לקבל?

קיימת סתירה בין הטיעונים של הדאואיסטים והרופאים בדבר מהות אש השר ואש הקיסר. הדאואיסטים טוענים שאש הקיסר היא האש שבדאן טיאן (Dan Tian) ואש השר נמצאת בשער החיים (Ming Men). לעומתם, הרופאים טוענים שאש הלב הוא אש הקיסר ואש השר נמצאת בשער החיים. שני הצדדים מחזיקים בדעה נחרצת בנושא, איך מיישבים את הסתירה הזו?

הם לא יודעים שלשני האש, קיסר ושר, יש חלוקה של שמיים מוקדמים ושמיים מאוחרים. מה שמכונה בשם שמיים מוקדמים הוא מה שלפני הלידה. מה שמכונה בשם שמיים מאוחרים הוא מה שאחרי הלידה. מכיוון שבשמיים מוקדמים הנשימה בעזרת הטבור, כל כח היצירה של הגוף כולו נמצא למטה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מוקדמים נמצאים למטה. בשמיים מאוחרים הריאות נושמות, רב התפקוד של הגוף כולו נמצא למעלה ולכן שני האש, קיסר ושר, בשמיים מאוחרים נמצאים למעלה.

שני הצדדים מתעקשים על הטיעון שלהם ולא מבינים ששני הטיעונים קבילים מכיוון שכל צד מדבר על שלב אחר בהתפתחות האדם. צד אחד מדבר על השלב לפני לידתו של האדם והשני מדבר על השלב שלאחר הלידה. כאשר מדובר בעובר שטרם נולד, הוא אינו נושם בעזרת הריאות שבחזה למעלה אלא מקבל את האספקה דרך הטבור שבמרכז הבטן. מכיוון שכך, כוחות היצירה בגופו של העובר נמצאים בפלג הגוף התחתון ולכן גם שני האש נמצאים בפלג הגוף התחתון כפי שטוענים הדאואיסטים. לאחר הלידה אנו מתחילים להשתמש בריאות שלמעלה על מנת לנשום ולחיות ומפסיקים להסתמך על הטבור. על כן רב התפקוד של הגוף עובר מעלה ושני סוגי האש נמצאים למעלה כפי שטוענים הרופאים.

מכיוון שלפני הלידה היאנג מוציא אל הפועל והיין קולט, בהתגבשות העובר הוא ראשית מתהווה כפנינת מים (אלו שמיים-אחד היוצרים מים). ואילו היאנג המקורי של שדה סם החיים נוצר ומופיע במרכזה (יאנג מקורי הוא אש, זה אדמה-שתיים היוצרת אש). לפני שהיאנג המקורי נטען במלואו ראשית נוצרים מכך שני ערוצים, מפקח ופריון. שער החיים הוא השער בו ערוץ מפקח נכנס לעמוד השדרה. האש שנוצרת במרכזו מתחברת לצ'י היאנג המקורי של שדה סם החיים ומסייעת לו.

כאשר נוצר עובר הוא מתחיל מביצית מופרית הנראית כטיפת מים זעירה ובתוכה מופיע כח היצירה שבהמשך יתפתח ליאנג המקורי של הדאן-טיאן. בשלב זה גם נוצרים הערוץ המפקח (Du) וערוץ הפריון (Ren). המקום בו הערוץ המפקח נכנס לעמוד השדרה הופך לשער החיים והאש שבמרכזו מתחברת ליאנג המקורי שבדאן-טיאן ותומכת בפעולתו. בפרשנות על ספר התיעוד מתוארת הבריאה בין השמיים והארץ והיווצרות חמש הפאזות "שמיים אחד יוצרים את מים, אדמה שתיים יוצרת את האש, שמיים שלוש יוצרים את העץ, אדמה ארבע יוצרת את מתכת...", כאן מקשר המחבר בין שני הרעיונות.

זאת הסיבה שהדאואיסטים רואים ביאנג המקורי של שדה סם החיים כאש הקיסר ובאש הנוצרת בשער החיים כאש השר, כשמיים מוקדמים. בכל הנוגע לשמיים מאוחרים בהם אש הלב היא אש הקיסר, ברור שהאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

על סמך המתואר למעלה אפשר להבין מדוע הדאואיסטים רואים בדאן טיאן ובשער החיים כאש הקיסר והשר, אחרי הכל הם מדברים על השלב שלפני לידת האדם (שמיים מוקדמים). אם מדברים על שמיים מאוחרים, אז ברור שבלב יש את אש הקיסר ובכיס המרה יש את אש השר.

בדיון של הקאנון הפנימי בששת הצ'י יש רק אזכור של שאו יאנג אש השר ולא נאמר שער החיים אש השר. למרות שבשאו יאנג יש פיצול של יד ורגל, אך מעשית שאו יאנג של הרגל וכיס המרה הוא החשוב. למרות שכיס מרה ולב נמצאים האחד מעל הסרעפת והאחר מתחת לסרעפת, אך המערכת מלמעלה למטה מחוברת, יכול להיות סיוע הדדי בהתמרת הצ'י שלהם. זהו ההיגיון העומד מאחורי הדיון של הקאנון הפנימי בשמיים מאוחרים, בהם האש שבמרכז הלב היא אש הקיסר והאש המתגוררת במרכז כיס המרה היא אש השר.

בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב דובר רק על הקשר של אש השר ושאו יאנג ואין כל אזכור של קשר בין אש השר ושער החיים. שאו יאנג מתחלק לערוץ הרגל וכיס המרה וערוץ היד ושלושת המחממים. מבין שני ערוצים אלו, ערוץ כיס המרה הוא החשוב יותר. למרות שבין כיס המרה והלב יש סרעפת המפרידה ביניהם, מעשית ללב יש מעטפת המתחברת לסרעפת וגם לכיס המרה יש מעטפת דקיקה המקיפה אותו ומעטפות אלו הינן חלק משלושת המחממים ולכן מחוברות בינייהן ומאפשרות לצ'י של הלב וכיס המרה לתקשר ולהשפיע האחד על השני. הקשר ההדדי בין התמרת צ'י הלב וכיס המרה הוא הסיבה שהקאנון הפנימי מדבר רק עליהם בהקשר של אש הקיסר ואש השר.

השימוש העיקרי של אש ומים הוא בבישול והבשלה של מים ודגן, עיכול והתמרה של נוזלים ומזון. הספרים אומרים אך ורק שאש שער החיים יכולה להתמיר מזון ואינם יודעים שים הצ'י שתחת הטבור נמצא במרכז האזור שמקיפים המעי הגס והדק, וחומו מקושר ללא הפסק אל מעי גס ודק. לכן היאנג המקורי של שדה סם החיים מצטיין בהתמרת המזון. אך הדבר המותמר על ידי אש היאנג המקורי ואש שער החיים, הוא המזון שבתוך המעיים. 

אש ומים משמשים בעיקר לבישול מזון ומסייעים בגוף לעיכול והתמרה של המזון והנוזלים שנכנסים לגוף. רב ספרי הרפואה מדברים אך ורק על כך שאש שער החיים משפיעה על התמרת המזון ואינם יודעים או מציינים שבמרכז האזור של המעיים נמצא ים הצ'י, הלא הוא הדאן-טיאן, שחומו משפיע על המעי הגס והדק ומסייע בהתמרת המזון. יש לציין ששער החיים והדאן-טיאן מסייעים אך ורק בעיכול המזון בשלב בו הגיע אל המעיים אך אינם משפיעים על המזון כאשר הוא בקיבה.

בנוגע למזון שבתוך הקיבה, הוא תלוי בהתמרה של אש הלב שבמחמם העליון ואש כיס המרה שבמחמם האמצעי. מכיוון שהלב הוא אש היאנג הגדול (תאי יאנג – שמש), כמו השמש הזוהרת במרכז השמיים וזורחת על האדמה שלמטה, אז המים והדגן שבתוך הקיבה שואלים את החום לבישול והבשלה. בנוגע לכיס המרה, הוא דר במחמם האמצעי, למעלה הוא קרוב אל הקיבה ולמטה קרוב אל המעי, המיץ שלו מר מאד ובעל הטעם הבלעדי של האש. הצ'י שלו נכנס לקיבה ויכול לסייע בהפצה והנעה פתוחה מטה (הכיוון הנכון של צ'י הקיבה הוא תנועה ללא סוף בכיוון מטה, העץ יכול להפיץ את האדמה ולכן חזק בהפצה ופתיחה שלה), המיץ שלו נכנס למעי ועוד יותר יכול לסייע בהתמרה ליצירת נוזל תמצית (מה שהמערביים מכנים Chyle).

אז מי משפיע על עיכול המזון בקיבה? המזון שבקיבה תלוי בכח ההתמרה של אש הלב ואש כיס המרה.מבחינת שיוך האיברים הפנימיים ליין ויאנג, הלב נחשב ליאנג הגדול (בסינית - תאי יאנג) והוא מדומה לשמש (שאחד משמותיה בסינית הוא תאי יאנג) הזוהרת בשמיים וקרניה מחממות את האדמה, כך בגוף הלב מחמם את האדמה שתחתיו ובכך מאפשר לה לבשל את המזון. זאת פאזת האש היוצרת את פאזת האדמה. לעומת הלב, כיס המרה נמצא בצמוד לקיבה ולמעיים ובתוכו יש מיץ מרה מר מאד (מר הוא הטעם של האש). צ'י כיס המרה נכנס אל הקיבה ומסייע לה לתפקד ולהוריד את המזון המעוכל מטה. זאת פאזת העץ המרסנת את פאזת האדמה. המיץ של כיס המרה נכנס למעי ומסייע ביצירת נוזלי העיכול המכונה ברפואה המערבית chyle.

לעניות דעתי בריפוי עוצמת חום שאינה מספקת בקיבה עם עיכול לא תקין של משקה ומזון היוצר לרב ליחה קרה, אני משתמש בצמחים למלא את היאנג של המחמם העליון. כמרשם משתמש בLing Gui Zhu Gan Tang של ארון הזהב ומוסיף Gan Jiang, Hou Po ובמקרים קשים מוסיף Huang Qi.

לפי הבנתו של ג'אנג שִי-צ'וּן, כאשר עוצמת החום בקיבה נמוכה מדי ואינה מאפשרת עיכול תקין ואף מביאה לכך שנוצר קור וליחה, הם תוצאה של חולשת אש הקיסר שבלב ולכן הוא בוחר להשתמש בצמחים הממלאים יאנג במחמם העליון.  

השילוב של Gui Zhi עם Gan Jiang חזק במילוי אש הקיסר של שאו יין ואילו שימוש של Gui Zhi יחד עם Huang Qi חזק במילוי אש השר של שאו יאנג (שהינה אש השר  המתגוררת בתוך כיס המרה).

שילוב הצמחים שהוא מציע מסייע בו זמנית לאש הקיסר ואש השר ולכן יכול לפתור בעיות של ליחה קרה במחמם העליון.

כאשר עוצמת החום במעי הגס אינה מספיקה, העברה אינה ממלאת את תפקידה וגורמת לשלשולים אז משתמש בצמחים הממלאים ומסייעים ליאנג של המחמם התחתון. משתמש במרשם Shen Qi Wan של ארון הזהב בתוספת Bu Gu Zhi ו-Xiao Hui Xiang.

כאשר מדובר בעוצמת חום נמוכה במחמם התחתון בה נוצר קור במעיים ומופיעים שלשולים, מדובר בבעיה בשער החיים ודאן-טיאן ולכן הוא משתמש בצמחים המחממים וממלאים את היאנג במחמם התחתון.

החום של הצמחים Gui  ו- Fu Zi שבמרשם נע ישירות אל המחמם התחתון ואילו Xiao Hui Xiang חזק בחימום ערוצי האקסטרה והחיבור. ערוצי האקסטרה מקיפים ומגנים במקור על ים הצ'י. החום של Bu Gu Zhi (בסינית משמעות השם היא למלא את שומן העצם, נ.א) יכולה למלא את היאנג האמיתי במחמם התחתון וכמו כן יכולה למלא ולהטיב עם השומן שבמרכז העצם. נביא למילוי של לשד העצם, ערוץ מפקח חזק ושופע וכך אש שער החיים תשגשג מעצמה.

מעבר לחימום שער החיים הוא מוסיף צמחים לחימום ערוצי האקסטרה אשר עוברים באזור של הדאן-טיאן ושער החיים ויכולים לחזק אותם.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                                

הערות

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. ג'אנג שי-צון - Zhang Xi Chun 张锡纯. חי בין השנים 1860-1933 והיה אחד הפרשנים המודרנים החשובים של דיון על פגיעת פתוגן. נחשב כרופא המייצג של אסכולת האיחוד והטמעה בין הרפואה הסינית והמערבית (中西汇通 Zhong Xi Hui Tong) שנוצרה על ידי טאנג דזונג-חאי (唐宗海).
2. ריכוז טיעונים ברפואה סינית - Zhong Yi Shuo Lun Ji 中医论说集
3. דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים - 论人身君火相火有先后天之分
4. ארון הזהב - נקודות חיוניות מארון הזהב Jin Gui Yao Lue 金匮要略
5. פרשנות על ספר התיעוד - Shang Shu Da Chuan 尚书大传
6. תרגום הפרשנות של ג'אנג שי-צ'ון על פורמולת Zhen Gan Xi Feng Tang לטיפול בסחרחורות ואירוע מוחי.

רפואה סינית ושפה משותפת

אחת הבעיות איתה נאלצתי להתמודד לאחר שחזרתי לארץ הייתה הקושי להבין את דיונים ברפואה סינית שנערכו בעברית. מכיוון שאין מונחים קבועים ומוסכמים על כל העוסקים בתחום זה בישראל ומכיוון שרב הידע בתחום מגיע מתרגום ספרות באנגלית או צרפתית, נוצר מצב שכל מטפל מדבר במעיין מבטא או ניב ספציפי לבית ספרו. כאשר קראתי דיונים על רפואה סינית בפורומים השונים או עיינתי במאמרים שפורסמו ברשת נתקלתי בחוסר אחידות גדול בשפה המקצועית בה השתמשו הכותבים, דבר אשר מנע ממני להבין את דבריהם ודרש השקעת מאמץ רב על מנת להבין את התכנים. על כן חשבתי לפתוח כאן את הנושא בתקווה שאולי מטפלים נוספים יסכימו להרים את הכפפה ולהתחיל לעברת את הרפואה הסינית.

בסין יש רק רפואה סינית אחת וכל רופא סיני דובר את אותה השפה. משמעות הדבר היא שלא משנה מאיזו פרובינציה מרוחקת או עיירה נידחת ממנה מגיע הרופא וגם לא משנה באיזו אוניברסיטה למד, הוא יכול לתקשר בקלות רבה עם כל רופא סיני אחר בסביבתו ללא כל קושי. כאשר האחד מדבר על תפקוד של איבר כלשהו או מציין סינדרום של מחלה או שמות נקודות לדיקור, כל רופא סיני בסין מבין אותו מייד.

אחד ההבדלים בין תחום הדיקור בסין והתחום במערב וישראל הוא שבסין לומדים את שמות כל נקודות הדיקור, נו טוב, אחרי הכל זה בסינית, אבל אף אחד לא משתמש בכינויים כגון ריאות-5 או כיס-מרה-32. לעומת זאת בישראל, בהשפעת חוסר האחידות מהמערב נוצר ערב רב של ניסוחים. ניקח לדוגמא את נקודת בריכת היאנג, היא עשויה להיקרא SJ-4, שהינו קיצור שם המחמם המשולש בסינית (San Jiao), היא יכולה להיקרא TW-4 שהוא קיצור לווריאציה של המחמם המשולש באנגלית (Triple Warmer), או אולי TH-4 שמגיע גם כן מתרגום לאנגלית (Triple Heater) ואפילו להיקרא TB-4 שזה תרגום נוסף מאנגלית (Triple Burner). כך גם נקודות על ערוץ המעי הגס יכולות לקבל את הקיצור L.i שמשמעותו Large Intestine או Co שמשמעותו Colon. מכיוון שכך, לעיתים קרובות מצאתי את עצמי מבלה זמן מיותר בניסיון לנחש את משמעות ראשי התיבות ולאחר מכן לספור את כל הנקודות על הערוץ על מנת להצליח לזהות על איזו נקודה מדברים. אינני שולל את שיטת המספור או טוען שצריך לחייב את כולם ללמוד את שמות הנקודות, אבל כן מציע לנסות לאחד את קיצורי השמות או אולי להשתמש בעברית.

מבחינת טכניקות דיקור, השתרשו בארץ המילים חיזוק ופיזור (של נקודת דיקור) כאשר הסינים מדברים דווקא על הטלאה וניקוז. יכול להיות שתגידו שאני קטנוני אבל לעניות דעתי יש הבדל בין המילים. אחת הגישות בהן אני בוחן התאמה של תרגום בין שתי שפות, היא תרגום חוזר של החומר לשפת המקור. כאשר אני מתרגם את שתי המילים, חיזוק ופיזור, לסינית אני מקבל מילים אשר ברפואה הסינית בעלות משמעות שונה, שכבר הינה בשימוש לפעולות אחרות (פיזור קור). מעבר לכך, אפילו בעברית לא מדובר על מילים הופכיות. חיזוק הוא לא ההפך של פיזור אלא של החלשה. פיזור הוא לא ההפך של חיזוק אלא של ריכוז. זה נכון שהטלאה (מילוי חוסר) אינה בדיוק המילה ההופכית של ניקוז אבל כאשר אנו מדברים על מילוי של חוסר בתוך הערוץ אל מול ניקוז והוצאה (ריקון) עודף שבתוך הערוץ אז אפשר לראות שתפקידן הפוך. גם מבחינת התיאוריה מילים אלו מדויקות יותר, כאשר יש לנו עודף של צ'י בתוך ערוץ כלשהו אנו רוצים להוציא אותו החוצה ולא לפזר אותו. כאשר יש לנו חוסר של צ'י את מה נחזק? איך אפשר לחזק את הצ'י אם הוא נעדר? כל שאנו יכולים לעשות זה למלא את החוסר וההעדר של הצ'י החסר. לא בכדי מכנים הסינים את "חולשת צ'י" דווקא כ"העדר צ'י" (Qi Xu 气虚). אפשר לראות שמשמעות המילים חשובה לנו להבנת הרפואה הסינית ותפקודה.

בעיה נוספת בה נתקלתי היא הכללה של תפקודי צמחי מרפא תחת אותה קטגוריה צרה. הסינים אוהבים להשתמש בשפה עשירה ומגוונת ונמנעים לחזור על אותה המילה באותו המשפט. על כן הכתבים מכילים עושר עצום של מילים נרדפות. כמו כן הם אוהבים לדייק במילים בהן הם משתמשים כך שמשפט המתאר פתוגנזה כלשהי יכול להצביע בדיוק רב על אופן הטיפול בו צריך לנקוט ואף באילו צמחי מרפא יש לבחור. האם צריך לפזר את הפתוגן, או אולי לנקז אותו מטה, האם נייזע אותו החוצה או שנמגר אותו משכבת השרירים. אפשר לראות שתחת הקטגוריה של צמחים מטליאי צ'י (ממלאי חוסר של צ'י) אפשר למצוא צמחים מעצימי צ'י מקורי (Ren Shen) שעוצמתם חזקה מאד, צמחים מטליאי צ'י (Huang Qi, Bai Zhu) שניים בעוצמת מילוי החוסר וצמחים מטיבי צ'י (Shan Yao) שעוצמתם פחותה. כמו כן בקטגוריה זו אפשר למצוא התייחסות להבראת הטחול (Jian Pi 健脾) במקום לחיזוקו, מכיוון שאותם צמחים ייעודיים נועדו להשיב לטחול את בריאותו ותפקודו התקין בשינוע והתמרת צ'י ונוזלים.

בקטגוריה של הצמחים המשתנים אפשר למצוא הבדל בין צמחים מחלחלים, מטיבי שתן, פותחי חסימה ומטיבים עם משק המים. לרב כאשר אני משתמש במילה "מחלחלים" ממהרים לתקן אותי ל"מלחלחים" מתוך הנחה שטעיתי ומכיוון שלא נהוג להשתמש במונח זה בארץ. בין הצמחים המחלחלים אפשר למצוא את Fu Ling, Yi Yi Ren, Zhu Ling ועוד אשר מטפלים בין היתר בבצקות. אז מדוע הסינים מכנים אותם "מחלחלים"? בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מוסבר שלשלפוחית השתן אין פתח כניסת נוזלים אלא רק פתח יציאה, אז כיצד אותם נוזלים מגיעים אל השלפוחית והופכים לשתן? ההסבר לכך הוא פשוט, בין שלפוחית השתן והמעי הדק אמנם אין צינור מחבר, אך איברים אלו צמודים האחד אל השני והנוזלים מחלחלים מהמעי הדק אל שלפוחית השתן. על כן בקאנון הסיווג מסביר גַ'אנג גִ'ינג-יוּאְה מסביר "המעי הדק דר תחת הקיבה, קולט שפע הדגן והמים שבקיבה ומפריד צלול ועכור, מים ונוזלים מחלחלים ונכנסים קדימה, פסולת משתייכת מכאן אחורה". למרות שכיום אנו יודעים שמבחינה אנטומית תיאור זה אינו נכון, הרעיון הכללי לא השתנה, צמחים מחלחלים מעבירים לחות מיותרת שהצטברה בגוף וברקמות (למשל בצקות) אל עבר שלפוחית השתן. התגברות כמות השתן נובעת מכך ששלפוחית השתן מתמלאת. מסיבה זו הצמחים שציינתי למעלה נחשבים גם מטיבי משק המים בגוף, מעצם העובדה שהם משנעים את הנוזלים והלחות למקום בו הם צריכים להיות. עד כה ציינתי צמחים שמעבירים את הלחות מהגוף אל שלפוחית השתן, אך יש גם צמחים כגון Hua Shi, Mu Tong ואחרים, אשר משפרים את הוצאת השתן והפרשתו מהשלפוחית החוצה ודואגים שתהיה חלקה וללא חסימות. למרות שרבים מכנים את כל הצמחים האלו "משתנים", מנגנון השיתון שלהם כמו גם המקרים בהם נשתמש שונים. בכלל, הטיפול הישיר בלחות כולל ייבוש, סילוק, חלחול, שיתון, התמרה וכדומה ולכל אחד יש את הזמן והמקום המתאים לו.

גם בקטגוריה של מחממי הפנים אפשר למצוא מושגים מדויקים המתארים את תפקוד הצמח. כך למשל הצמח Fu Zi נחשב צמח שמשיב יאנג ומטליא את האש מכיוון שהוא מטפל במקרים חמורים של בריחת יאנג מן הגוף החוצה. זהו צמח הממלא את האש הכה חשובה בגוף. גם Gan Jiang נחשב כצמח המשיב את היאנג למקומו הנכון בכליות ו-Rou Gui נחשב צמח שממלא את אש החיים. בשונה מצמחים אלו, רב הצמחים הנותרים בקטגוריה זו רק מחממים את הפנים או מפזרים קור ואינם יכולים להחליפם.

יש שיטענו שאין כל טעם להשקיע באוצר המילים העברי של הרפואה הסינית ושכדאי להתמקד באנגלית. קשה לי מאד להסכים עם גישה זו. ראשית מכיוון שגם באנגלית אין אחידות, לא במונחים המתארים תפקודי איברים ולא בכינויי נקודות (כפי שציינתי למעלה). מדוע שנבחר בגישה שכשלה במקום ליצור שפה אחידה שתשמש את כל דוברי העברית? במידה ואנחנו חושבים שהרפואה הסינית היא תחום שיישאר כאן בארץ וימשיך להתפתח, שווה להשקיע את המאמץ לאחד את השפה ולהתבסס אך ורק על תרגום נכון ומדויק מהמקור הסיני. כל עוד הרפואה הסינית בארץ מתבססת על אנגלית היא לא יכולה להיות הרפואה שלנו, היא הרפואה של דוברי האנגלית. לעניות דעתי היא גם לא תוכל לפתח את השיח בתחום בין מטפלים מבתי ספר שונים. למרות שהשפה העברית אינה עשירה כמו השפה הסינית, לפחות בתחום זה, עדיין יש לנו מרחב תנועה גדול למדי ומקום רב לשיפור.

לצערי, גם במקרים בהם אפשר להשתמש בשפה העברית על מנת לתאר מחלה או סינדרום, מטפלים רבים בוחרים לערבב מונחים מכמה שפות. כבר קרה שבשיחה עם קולגה או תלמיד, אמר בן-שיחי ש"יש לחות כתוצאה מ Sp Qi Xu". במשפט אחד כלל עברית (לחות), סינית (Qi Xu) ואנגלית (Spleen) כאשר יכל באותה מידה לומר שיש חוסר בצ'י הטחול. אני יודע שחלק מהקולגות שלי, אותם אני מאד מכבד, טוענים שרצוי שנכנה את האיברים הסינים בשמות הפין-יין הסיני שלהם, למשל Gan (כבד), Pi (טחול), Fei (ריאות) מכיוון שלא באמת מדובר באיברים בשר ודם אלא תפקודים וששימוש בשם העברי יוביל לטעויות, אך כפי שהסברתי ברשומה על דזאנג-פו איברים או לא איברים, שאכן במקור דובר על איברים בשר ודם. אוסיף עוד, שהרפואה המערבית בסין אימצה את שמות האיברים הסינים לשמות האיברים האנטומים כך שאין שום סיבה שלא נעשה זאת גם בארץ בשפה העברית.

אז מה אני רוצה לומר, בסיכומו של דבר שווה להשקיע בשפה אחידה עבור כל העוסקים ברפואה הסינית על מנת שהתקשורת תהיה ברורה, פשוטה ומדויקת יותר. רצוי שאוצר המילים יהיה מבוסס על תרגום ישיר של המילים הסיניות ולא התרגום לאנגלית כך שמשמעותן תהיה הקרובה ביותר למשמעות המקורית. כאשר השפה תהיה עשירה ומדויקת יותר המגוון העשיר של התיאוריה והפרקטיקה של הרפואה הסינית יהיו ברורים יותר.

שאנג חאן לון - חילוקי הדיעות, הויכוחים והפיצול לאסכולות

כאשר חלק מהמטפלים שומעים שאני שוקד על תרגום כתבים העוסקים בדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון), הם תוהים מדוע אני מבזבז את זמני כאשר כבר יש ספרים טובים באנגלית העוסקים בכתב זה. בכלל, יש מן תחושה כזו שהספרים הנפוצים כיום, שעוסקים בכתב חשוב זה, אחידים בתיאורם את התוכן המקורי וכי הפרשנות המוצגת בהם הינה האמת לאמיתה כפי שהמחבר, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, התכוון במקור. מעטים יודעים שחילוקי הדעות בין הפרשנים השונים הביאו להתהוות שלוש אסכולות שונות בגישתן לסידור המשפטים בכתב העתיק ולפחות שש נקודות מבט שונות על המשמעות העומדת מאחורי שש המחלות המתוארות בו. מצאתי לנכון לסקור את התפתחות הדיון הלוהט בכתב זה לאורך ההיסטוריה בתקווה שכולנו נכיר בכך שגם במקרה זה אין גישה נכונה וגישה שגויה אלא הרבה מאד דעות בנוגע לאמת.

ג'אנג ג'ונג-ג'ינג

ספר הלימוד של דיון על פגיעת פתוגן בסין מורכב מחלוקה לפרקים על פי שש המחלות, כאשר בכל פרק מסודרים משפטים שכתב ג'אנג ג'ונג-ג'ינג ותחתם פרשנות מודרנית ומספר ציטוטים מפיהם של רופאים שונים לאורך ההיסטוריה שפרשו ספר זה. רק כאשר נחשפתי לאסכולות של הרפואה הסינית גיליתי לראשונה שאין גישה אחת ויחידה המפרשת כתב זה ומוסכמת על כל הרופאים הגדולים. יותר מכך, גיליתי שבשלב מסויים הובילו חילוקי הדיעות בין הרופאים הסינים להיווצרות שלוש אסכולות הדנות בספר זה: סידור שגוי ועריכה מחדש, שמירה על הדיון הישן ואבחון סינדרומים ודיון בריפוי. למרות שבכל אחת מאסכולות אלו נכתבו ספרי פרשנות רבים, כיום אנו נחשפים רק לנקודת מבט צרה אחת ומפספסים את עושר הידע שהתפתח בכל אחת מהאסכולות.

לפני שאפרט על כל אחת מהאסכולות אני סבור שחשוב להכיר כיצד בכלל התפתח הדיון בדיון על פגיעת פתוגן מרגע הופעת הספר לראשונה לפני 1800 שנים. נהוג לחלק את התפתחות החקירה של דיון על פגיעת פתוגן לשלוש תקופות שונות לאחר חיבור כתב זה, תקופה ראשונית בה נאספו חלקי הספר שאבד, תקופת שגשוג הדיון בספר ותקופת הבשלת הדיון בספר אשר הציפה מחלוקות שהתפתחו בין הרופאים השונים ולבסוף הביאה להיווצרות שלוש אסכולות.

איסוף הספר
תקופת זמן זו בין שושלות גִ'ין וטַאנג הייתה התקופה בה אספו את הכתב המקורי וסידרו אותו מחדש כספר. הרופא המייצג תקופה זו הוא ווַאנג שוּ-חֶה (Wang Shu-He 王叔和), אשר אסף את המשפטים והמרשמים שאבדו והתפזרו ואיגדם יחדיו. את החומר שאסף סידר על פי דופק, סינדרום, מרשם ועיקרון טיפול על בסיס הבנתו את דרך אבחון הסינדרומים ודיון על ריפוי, כפי שהגה גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג. הספר מתחיל בשני פרקים על אבחון דופק ולאחריהם אבחון סינדרומים של ששת הערוצים ולבסוף שמונה פרקים על דיון האם ניתן או לא ניתן לרפא. מכיוון שהקו המנחה של ווַאנג שוּ-חֶה בסידור ואיגוד הספר היה דגש על אבחון סינדרומים ודיון על ריפוי על בסיס דופק, סינדרום, מרשם וריפוי על כן נחשב סידורו כמוצלח יחסית ומאד מוערך.

בתקופת שושלת טאנג הוסיף סוּן סֱי-מְיַאוֹ (Sun Si-Miao 孙思邈) ניתוח והשוואה בין משפטים שונים בספר. כמו כן שם דגש על שלושה מרשמים עיקריים, Gui Zhi Tang, Ma Huang Tang ו-Qing Long Tang כשלושת המרשמים העיקריים לטיפול בפתוגן בחיצון, דבר אשר השפיע מאד על הדורות הבאים, שם כונו שלושת המרשמים בשם שלושת הרגליים של הקדירה.

שגשוג הדיון בספר

תקופה זו התמקדה בעיקר בכתיבת הסברים, הבהרות והוספת הערות לתוכנו של הספר המקורי בעריכת ווַאנג שוּ-חֶה. הרופא העיקרי שמייצג תקופה זו הוא צֶ'אנג ווּ-אִי (Cheng Wu-Yi 成无已), אשר התבסס בפרשנותו על כתבים אחרים, כגון הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. כמו כן עבודתו כללה סיכום, השוואה וניתוח של 50 הסינדרומים עיקריים המופיעים בספר. בזכות עבודתו, שהינה הפעם הראשונה בה רופא מוסיף הסברים והערות לספר כולו, הפכה תפוצת הספר לגדולה ביותר. בזכות הישגיו וכמובן בזכות היות הספר בעל ערך קליני רב, קיבלה עבודתו חשיבות רבה בעיניי רופאים רבים וחקר הספר דיון על פגיעת פתוגן הפך פופולארי ביותר. בין רופאים אלו אפשר למצוא למשל את חַאן גֶ'ה-חֶה (Han Zhi-He 韩祗和) אשר הציג ניתוח של הספר על פי הדופק כיוון שנתן לו חשיבות רבה.כמו כן טען שאבחון סינדרומים של ששת הערוצים, כפי שמופיע בפרק דיון על חום בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, וסובב סביב ערוצים וערוצים מחברים, דן בדיוק בששת המחלות המופיעות בדיון על פגיעת פתוגן. לטענתו "כאב ראש ונוקשות עורף" במחלת תאי יאנג, "כאבי צלעות וחזה" במחלת שאו יאנג, "כאבי בטן" במחלת תאי יין, "כאבי גרון" במחלת שאו יין וכדומה הם מחלות הקשורות באזורים בהם עוברים ערוצים בעלי שמות אלו. למרות שלא טען בצורה ישירה שאבחון ששת הערוצים משמעו אבחון ערוצים וערוצים מחברים, אך בהחלט טען שידע זה מוכל בתוכו.

עוד אפשר למצוא רופאים כגון פַּאנג אַן-שֶֹה (Pang An-Shi 庞安时) שהתמקד בהסברים על גורמי מחלה והתפתחותה ושם דגש רב על צ'י פתוגני וקור רעיל. ג'וּ גוֹנג (Zhu Gong 朱肱) שהציג את רעיון הערוצים והערוצים המחברים והעלה את נושא מהות האיכות המעשית של שלושת היין ושלושת היאנג. שֹוּ שׁוּ-ווֶי (Xu Shu-Wei 许叔微) שהעמיק בחקירה בהיבטים של התיאוריה ואימות קליני. גוּאוֹ יוֹנג (Guo Yong 郭雍) אשר חיפש ואסף דעות של רופאים שונים בנוגע לתוכנו של הספר ואיגד אותם יחדיו, ניתח את התיאוריה בצורה קפדנית והצליח להפיק מידע מרתק אף מתכנים פשוטים ביותר. אפשר לראות שבתקופה זו לכל פרשן יחוד משלו אשר תרם להתפתחות ושגשוג חקר דיון על פגיעת פתוגן בחיצון. בכלל, התאפיינה תקופה זו בקפיצת מדרגה בהתפתחות הסינית גם ברפואה (ארבע האסכולות, אסכולת הקירור) וגם בתחומי הגות חדשים.

הבשלת הדיון בספר
בשלב זה סבב הדיון בעיקר סביב הטיעון בדבר סדר המשפטים שבעריכת ווַאנג שוּ-חֶה וסידורים מחדש, שלושת עמודי התווך, טכניקת החקירה ועוד מספר בעיות שעלו והתפתח ויכוח ער בין רופאים בעלי גישות שונות. כתוצאה מכך החלו להיווצר אסכולות שונות מתוך אסכולת האם של דיון על פגיעת פתוגן אשר הביאו לדחיפה עצומה בהתפתחות חקר כתב זה.

החלוקה לאסכולות השונות החלה על ידי חוקר הכתבים פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה (Fang You-Zhi 方有执), אשר טען כי העריכה של המשפטים בספר על ידי ווַאנג שוּ-חֶה, מבולגנת, שגויה ומבולבלת ושיש לשקול את סדר המשפטים מחדש ולתקן את המעוות. פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה ערך מחדש את סדר המשפטים והפרקים ומכיוון שהושפע מגישתו של סוּן סֱי-מְיַאוֹ ורעיון שלושת רגלי הקדירה, העלה את הקשר שבין צ'י מגן והתקפת רוח והקשר שבין הצ'י המזין ופגיעת קור ואף פגיעה בו-זמנית של רוח וקור בצ'י מזין וצ'י מגן.

בעקבותיו גם יוּ גְ'יַה-יֶאן (Yu Jia-Yan 喻嘉言) תמך מאד בסידור ועריכה מחדש של הספר ואף הביע ביקורת חריפה כנגד עבודתם של ווַאנג שוּ-חֶה, צֶ'אנג ווּ-אִי ואחרים ואף הרחיב את פרשנותו של פַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה על הפרק של תאי יאנג ושלושת רגלי הקדירה של הספר כ"רוח פוגעת בצ'י מגן, קור פוגע בצ'י מזין, רוח וקור פוגעים יחד בצ'י מגן וצ'י מזין", כשלוש הפגיעות השונות בתאי יאנג. כתוצאה מכך, רעיון זה של שלושת רגלי הקדירה בעבודתם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה התפתח ויכוח סוער בין רופאים שונים בדורות הבאים והתהוותה אסכולת סידור שגוי ועריכה מחדש הדוגלת בסידור מחדש של המשפטים בספר. בין רופאים אלו אפשר למצוא את חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan-Yu 黄元御), גַ'אנג שֹוּ-גוּ (Zhang Xu-Gu 章虚谷), וצֶ'אנג גְ'יַאוֹ-צִ'יֱאן (Cheng Jiao-Qian 程郊倩).

מצידו בשני של המתרס עמדו רופאים, אשר הוקיעו את טענותיהם של יוּ גְ'יַה-יֶאן ופַאנג יוֹאוּ-גֶ'ה, הגנו על הכרך הישן בו השתמשו ווַאנג שוּ-חֶה וצֶ'אנג ווּ-אִי ותמכו בשימור העריכה העתיקה וכתוצאה מכך נוצרה אסכולת שמירה על הדיון הישן. בין רופאים אלו אפשר למצוא את גַ'אנג צִ'ינג-דזֱה (Zhang Qing-Zi 张卿子), שני תלמידיו גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג (Zhang Zhi-Cong 张志聪) וגַ'אנג לִינג-שַאוֹ (Zhang Ling-Shao 张令韶) ומאוחר יותר אף את צֶ'אן שְיוּ-יוּאֱן (Chen Xiu-Yuan 陈修园). כמו כן דגלו רופאים אלו בגישה המשתמשת בתיאוריה של התמרת הצ'י על מנת לפרש את תוכנו של הספר. תיאוריה זו נהגתה על ידי גַ'אנג גֶ'ה-צוֹנג והמשיכה להתפתח על ידי רופאים כגון צֶ'אן שֹיוּ-יוּאֱן ואף חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ, שהיה שייך דווקא לאסכולה היריבה, סידור שגוי ועריכה מחדש. התיאוריה של התמרת הצ'י נוצרה על סמך שבעת הפרקים של חמש התנועות וששת הצ'י שבקאנון הפנימי. תיאוריה זו משתמשת במחזוריות של צ'י האוויר והסביבה על מנת לנתח התפתחות מחלות ונפוצות מגיפות בתקופות שונות לאורך השנה. מכיוון שדיון על פגיעת פתוגן דן בפגיעה חיצונית בששת הערוצים, ניתן בנקל לקשר בינו לבין התיאוריה של התמרת הצ'י. למרות זאת, לא ניתן לחבר בין תיאורית חמש התנועות וששת הצ'י ודיון על פגיעת פתוגן בחיצון באופן מושלם לחלוטין כך שגם בגישה קיימת מגבלה.

במקביל לשתי אסכולות אלו התפתחה אסכולה נוספת, אשר לא רדפה בעקשנות אחר חקירה האם משפטי דיון על פגיעת פתוגן אכן נערכו בצורה לא נכונה, אלא התמקדה דווקא בחקירת חוקיות אבחון סינדרומים ודיון על אסטרטגית ריפוי ויצרו את אסכולת אבחון סינדרומים ודיון בריפוי. בראש אסכולה זו אפשר למצוא את קֶה צִ'ין (Ke Qin 可琴) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של פורמולות (סינדרום Gui Zhi Tang, סינדרום Bai Hu Tang וכדומה). רופא זה פיתח את התיאוריה של טריטוריות השטח המניחה שששת הערוצים הם בעצם חלוקה כוללת של גוף האדם לשישה אזורים הכוללים ערוצים, איברים פנימיים וחלקי גוף. בגדול, עיקרון החלוקה הינו מן החיצון אל הפנים, מן השטחי אל העמוק, מהעור אל השרירים ובעומק מהחזה אל הבטן ומאיברי פו אל איברי דזאנג.

רופאים נוספים באסכולה זו כללו את יוֹאוּ דזַאי-גִ'ינג (You Zai-Jing 尤在泾) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של עקרונות טיפול (עיקרון טיפול נכון בתאי יאנג, עיקרון טיפול בסינדרום דופק לאחר ייזוע), צְ'יֵאן חוּאֲנג (Huang Qian 钱璜) שמייצג את סידור הספר לפי סינדרומים של גורמי מחלה ובַּאוֹ שִֹינג-יֶאן שמייצג את סידור הספר לפי חלוקה לערוצים ובחינת סינדרומים. כל אלו חקרו את עיקרון האבחון סינדרומים ודיון על טיפול המופיעים בדיון על פגיעת פתוגן מזוויות ראיה שונות, ובסופו של דבר הביאו להתפתחות של התחום מן החוץ פנימה, מאבחון של סינדרום פגיעה בחיצון ועד אבחון סינדרומים של פגיעה פנימית במגוון מחלות.

במסגרת אדומה - אנשי אסכולת התמרת הצ'י

אחד הדברים שהפנמתי מקריאת הפרשנויות של כל אסכולה היה, שספר הלימוד בקורס על דיון על פגיעת פתוגן, כמו גם ספרים העוסקים בכתב זה ופורסמו בשפות מערביות, הינם ניסיון לאגד דעות שונות של מספר פרשנים ולאחדן לכדי הסבר אחד מעמיק ומפורט. החיסרון העיקרי הנובע מפעולה זו הוא העובדה, שלרב הפרשנים היה הסבר משלהם לתוכנו של הכתב המקורי ופרשנות, אשר חתרה ליצור תמונה ברורה ייחודית של תפיסתם את הכתב המקורי וכוונת המשורר, אך מכיוון שספר הלימוד רק ליקט ציטוטים אחדים מכל רופא, לא ניתן לגלות את העושר הרב מגישתו של אותו רופא. אחת הגישות שנפגעה מכך יותר מכל הייתה הגישה, שהושפעה מתיאוריית התמרת הצ'י ותיאוריית חמש התנועות וששת הצ'י, אשר שגשגה בתקופת השושלת הקיסרית האחרונה בסין, שושלת צ'ינג. מכיוון שמצאתי את אותה גישה מרתקת ומעשירה ביותר, בחרתי לתרגם לעברית את עיקרי הפרשנויות שחיברו הרופאים באסכולה זו, אשר אינם בנמצא בספרים, שעוסקים בדיון על פגיעת פתוגן בשפה האנגלית.

                                                                                                                                                   

הערות
המורה שלי לשאנג חאן לון בסין - פרופסור ג'אנג גואו-ג'ון