להטוטי דופק ודיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון)

מטופל חדש נכנס אל הקליניקה. הרופא הסיני הזקן מורה לו לשבת ליד השולחן ולהניח את כף היד על גבי כרית קטנה ומאורכת על גבי השולחן. הוא לא שואל את המטופל אף שאלה, רק מניח את שלוש אצבעותיו על גבי שורש כף היד של המטופל, עיניו מצועפות בוהות בנקודה רחוקה בחלל, חודרות דרך הקירות. הוא מקשיב בשקט מרוכז בתחושה שבקצות האצבעות. נראה כאילו אצבעותיו מרפרפות על גבי מקלדת פסנתר או פורטות על גבי ציטר סיני וירטואלי, תרות אחרי מידע. הוא מורה למטופל להחליף ליד השנייה וממשש גם את הדופק שלה. כעבור מספר דקות הוא מרים את ראשו ומתחיל לספר למטופל לשם מה הגיע אל הקליניקה:

"בימים האחרונים אתה מרגיש בחילות, אפילו עליית חומציות", עיניו של המטופל נפערות 

"יש לך גם סחרחורות, כבר תקופה מאד ארוכה, זה התחיל אחרי מריבה מרה עם מישהו קרוב", המילים נעתקו מפיו של המטופל הנדהם

"בלילה קשה לך להירדם, מתהפך מצד לצד ואחרי שנרדם, אתה מתעורר באמצע הלילה ללכת לשירותים" כעת המטופל כבר נראה נבוך איך כל צרותיו נחשפו מבלי שפצה את פיו. כל הנוכחים בקליניקה נדהמים ומיכולותיו המדהימות של הרופא.

עוד לפני שהגעתי ללמוד רפואה סינית כבר יצא לי לשמוע סיפורים בנוסח זה. בסין גיליתי שהם מאד נפוצים וכאשר מישהו רוצה להמליץ על רופא טוב, הוא בדרך כלל מספר משהו בסגנון הזה. במהלך הלימודים שאלתי על כך כמה ממורי, טובי הרופאים בבית החולים של טיאנג'ין שכבר הגיעו לגיל הפנסיה ושמחו להעביר מעט מהידע שלהם לדורות הבאים. התשובה השגורה בפיהם הייתה "אי אפשר להסתמך אך ורק על דופק לשם אבחון, אתה חייב לבסס את האבחון על ארבע אופני האבחון - מגע, תשאול, התבוננות והאזנה". המורה שלי לאבחון הדגיש "יש מקרים בהם צריך להתבסס על הדופק ולזנוח את הסממנים הגופניים המטעים ויש מקרים בהם צריך לזנוח את הדופק ולהתבסס על הסממנים הגופניים, הכי חשוב זה להבין את האחד על פי השני". דוגמא טובה לצורך לנתח את הדופק ביחס לסממנים שעולים מתשאול אפשר לראות כבר בכתביו של גדול הקלינאים הסינים, ג'אנג ג'ונג-ג'ינג, מחבר הספר פגיעת פתוגן ומגוון מחלות.

משפט 357 מתאר מקרה של שלב כלשהו במחלה בו המטופל כבר קיבל טיפול כלשהו וכעת מגיע אל הקליניקה לאבחון מחדש. הרופא בוחן דופק ומתשאל על משך המחלה, הטיפולים שבוצעו וסממנים גופניים נוספים, נותן פרוגנוזה ומוציא פורמולת צמחי מרפא:

357、伤寒六七日，大下后，寸脉沉而迟，手足厥逆，下部脉不至，喉咽不利，唾脓血，泄利不止者，为难治。麻黄升麻汤主之。

פגיעת פתוגן ולאחר שישה-שבעה ימים מבוצעת הורדה גדולה שלאחריה דופק צון שוקע ומאחר, כפות ידיים ורגליים קפואות, הדופק באזור תחתון [צ'ה] אינו מורגש, כאב וקושי בבליעה בגרון, יורק דם מוגלתי, שלשול שאינו פוסק – זה [מקרה] קשה לטיפול. Ma Huang Sheng Ma Tang אחראי על [הטיפול] בכך.

במידה ומתעלמים מכל המידע שעולה מהתשאול ומתבססים אך ורק על הדופק ומשמעויותיו הנפוצות ביותר אפשר לראות שדופק שוקע ומאחר בעמדה קדמית (צון-חיצון) מבטא ברב הפעמים קור פנימי. דופק שוקע מצביע על מומנטום תנועה אל הפנים ודופק מאחר, שאיכותו הפוכה לדופק מהיר, מצביע על קור. אם נשקלל את זה עם המידע על כך שלפני לקיחת הדופק, המטופל קיבל תרופה משלשלת חזקה, אפשר להסיק שהתרופה גרמה לשלשול שניקז חום יאנגי אל מחוץ לגוף ולכן יצר קור מחוסר יאנג בתוך הגוף. דופק שכמעט ואינו מורגש בעמדה אחורית (צ'ה - פנים) מצביע לרב על כך שהצ'י היאנגי שבתוך הגוף, מאד חלש ואינו מסוגל לדחוף את הדם בגוף ולהביא לתחושת פעימה. על פי אבחון זה, על המטפל לתת פורמולה מחממת יאנג ומפזרת קור, אבל הפלא ופלא הרכב הפורמולה שמציע ג'ונג-ג'ינג הוא כלל לא פורמולה מחממת פנים.

על סמך הרכב הפורמולה ותפקוד הצמחים שבה בתוספת המידע שמגיע מהתשאול וחישת הדופק, אפשר וצריך לנתח את משמעות הדופק באופן מעט שונה. דופק הצון ששוקע ומאחר אכן מצביע על מומנטום פנימה, ובמקרה זה על כך שהפתוגן נכנס פנימה אל הגוף ותנועה זו מדכאת את הצ'י היאנגי כך שכלל אינו מסוגל להגיע החוצה ולחמם את קצוות הגוף (כפות ידיים ורגליים קפואות). כמו כן ביכולתו להצביע על כך שיאנג הטחול צנח מטה ולכן מופיעים שלשולים שאינם פוסקים. גם הדופק בעמדת צ'ה מראה לנו שהצ'י במחמם התחתון חסום ולא יכול לזרום ולכן הוא כמעט ואינו מורגש. מכיוון שכך, פיתח ג'ונג-ג'ינג פורמולה שמטרתה ראשית לשחרר את הצ'י היאנגי שמדוכא בתוך הגוף ורק אז לנקז את החום שלמעלה ולחמם את הקור שלמטה.

אין ספק שאבחון דופק הוא כלי חשוב לאין ערוך ברפואה הסינית ומספק לנו המון מידע אובייקטיבי שהמטופל לא יכול או יודע לספק. סיפורים בהם רופא לוקח רק דופק ואז מספר למטופל ממה הוא סובל הם בעיני לא יותר מלהטוט שנועד להרשים את המטופל ביכולותיו המופלאות של הרופא, ספק קוסם ספק מכשף, אך ללא השלמה של מידע נוסף שמגיע מתשאול ואבחון לשון, לא ניתן להגיע לאבחון איכותי ומדויק. בכתביו של ג׳אנג ג׳ונג ג׳ינג אפשר לראות מקרים בהם הדופק מסייע לפצח את הסממנים הגופניים ומקרים בהם הסממנים הגופניים מפצחים את הדופק (משפט 357). 

להבנתי, הדופק מספק לנו מידע גולמי שמצביע על מגמות שמתרחשות בגוף, כמו למשל תנועה צ׳י מן החוץ פנימה או מבפנים החוצה (דופק שוקע וצף), שפע או חוסר של צ׳י ודם בעורקים (דופק עודף וחוטי), מקצב חילוף חומרים בגוף (דופק מהיר ואיטי) אך ללא מידע נוסף שמגיע ממצב הלשון וסממנים גופניים מהם סובל המטופל,  לרב לא נוכל לקבוע בוודאות מה משמעות הסממנים. נוכל לשער את המשמעות הנפוצה אך לא נוכל לקבוע בוודאות האם לא מדובר במקרים יוצאי דופן. דופק צף מהיר לרב יצביע על רוח חום בחיצון אך במקרים שונים הוא יכול להצביע על חולשת יאנג שצף אל החיצון.  דופק מאחר יכול להצביע על קור שמגביל תנועה אך יכול להופיע גם במקרים של חום מדוכא בפנים. לכן עלינו כמטפלים להימנע מללכת שולל על ידי דופק בלבד.

למעוניינים להעמיק ולחדד את הבנתם ברפואה הסינית בכלל ובשאנג חאן לון בפרט, מוזמנים להצטרף לקורס יחיד במינו בארץ.

                                                                                                                                                          

הערות
עוד מאמרים על שאנג חאן לון בבלוג זה ברשומות הבאות.
עוד מאמרים על אבחון דופק אפשר לקרוא כאן.

רפואה סינית - תיאוריה או היפותזה?

לא אחת אני שם לב שהמילה תיאוריה מעוררת קונוטציות שליליות בקרב חלק מהמטפלים ברפואה הסינית. פעמים רבות כאשר עולה טיעון שיש חשיבות רבה להכרת התאוריה של הרפואה הסינית, יש  אשר מפחיתים בערך הכרת התאוריה בטיעונים שונים, שהנפוצים ביניהם הם "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתאוריה" ו-"התיאוריות העתיקות לא מספיקות ובסופו של דבר צריך לצבור המון ניסיון קליני אישי" שבאים לטעון שהמעשי בשטח (קליניקה) שונה מהתאוריה שמתוארת בספר. זה תמיד נראה לי מוזר שנוצרת הבדלה כזאת בין התאוריה לבין הקליניקה כאשר להבנתי ברפואה הסינית, קליניקה ותאוריה חד הם והכרת התאוריה לעומקה ורוחבה רק מסייעת יותר להבנת הקליניקה ושיפור מיומנותנו כמטפלים ברפואה סינית. אז למה בדיוק התכוונו הסינים ב"תיאוריה" והאם זה באמת שונה מ"קליניקה"?

מהי תאוריה

אתר מילוג מסביר את משמעות המילה תֵּאוֹרְיָה:

1. רעיון מובנה; תורה. "הסטודנט לא הבין את תאוריית הקוונטים."
2. החלק העיוני של תחום ידע.
3. הנחה לא מבוססת; השערה. "התאוריה שלי היא שהבחירות יתקיימו בקרוב."

המקבילה למשמעות המילה תיאוריה בשפה הסינית היא 理论 - "דיון בעיקרון", כלומר הצגה עיונית של עיקרון מובנה. אפשר לראות שהמשמעות של המילה הסינית מתאימה לשתיים מהמשמעויות (ראשונה ושניה) שמופיעות במילון של אתר מילוג. התיאוריה היא החלק העיוני שמסביר ודן בתחום ידע כלשהו. במקרה של רפואה סינית, מדובר בהסברים לחוקים והרעיונות המובנים של תורות שונות (יין-יאנג, חמש פאזות וכד') שעומדים בבסיס הרפואה הסינית. החוקים האלו נוצרו בעקבות התבוננות בחוקיות שחוזרת על עצמה בטבע וניתנת לחיזוי במידה מסויימת, כך שלא מדובר בהשערות שאולי יתממשו ואולי לא. אם התיאוריה של הרפואה הסינית הייתה השערה שאולי צמח המרפא או נקודת הדיקור יפעלו ואולי לא יפעלו כלל, אז לא הייתה לנו כמטפלים כל דרך לקבוע אסטרטגית טיפול, כל שכן להצליח ולהקל על המטופל. הטיעון "הניסיון הקליני חשוב יותר מהתיאוריה" מתבסס על ההגדרה השלישית שתיאוריה היא הנחה לא מבוססת ומכיוון שכביכול הניסיון הקליני של המטפל הוא דבר מבוסס, הוא חשוב יותר מהתיאוריה.

ויקיפדיה מגדירה את המילה תאוריה כחשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסויימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.

אם נסתכל לרגע על התיאוריה של הרפואה הסינית נראה שהיא עונה בדיוק להגדרה זו מכיוון שהיא תורת ריפוי, שהחלק העיוני שמסביר תחום ידע זה, מבוסס על התבוננות וניתוח שכלתני רציונלי, של תופעות בטבע ובפיזיולוגיה של האדם, שמייצרים הפשטה של המציאות (יין-יאנג, חמש פאזות, שישה צ'י, ארבע רמות, שש מערכות וכד'). לרפואה הסינית יש מספר חוקי בסיס (יין-יאנג, חמש פאזות) שמשמשים לקביעות והסברים על התופעות הנחקרות באדם ובטבע. התיאוריה של הרפואה הסינית היא המסקנות שעולות מניסויים ותצפיות בתגובות הגוף לשינויים בטבע, השפעת מחוללי מחלות על הגוף והשפעת מניפולציות שונות של צמחי מרפא, מזון, מגע ודיקור. כלומר, התיאוריה של הרפואה הסינית היא מסקנות שמבוססות על ניסיון קליני עשיר לאורך כמה אלפי שנים ולכן התיאוריה היא בעצם הפשטה של חוקיות שנצפית בקליניקה, קרי תיאוריה היא קליניקה, קליניקה היא תיאוריה. התיאוריה על מהות מחלות ואופן הטיפול בהן כפי שהיא מופיעה בכתבים, היא זיקוק מסקנות מניסוי קליני.

עוד נכתב בויקיפדיה, שבשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) שהיא הסבר לתופעה מסויימת, שטרם נוסה והוכח. למילה תיאוריה נוצרה קונוטציה של "הסבר אפשרי אבל כנראה שבמציאות יש הסבר טוב יותר". זה אולי יכול להיות נכון עבור מישהו שמסתכל מהצד על הרפואה הסינית כהסבר לפיזיולוגיה של גוף האדם כאשר יש לו את החלופה של הרפואה המודרנית, אבל זה לא יכול להיות נכון עבור העוסק ברפואה הסינית בה התיאוריה היא בעצם אקסיומה קבועה, חוקי בסיס שמסבירים את הכל. מכיוון שהתיאוריה של הרפואה הסינית נוסחה על סמך ניסויים קליניים שבעקבותם הושארו רעיונות שאוששו והוסרו רעיונות שהופרכו, אז מי שטוען שהקליניקה נכונה יותר מהתיאוריה, מתכוון בעצם לומר שהקליניקה נכונה יותר מהיפותזה.

מודל הטיפול ברפואה הסינית (Lǐ Fǎ Fāng Yào Yòng 理法方药用) קובע שעל סמך הכרת התיאוריה (עיקרון Li), נקבעת אסטרטגית טיפול (שיטה Fa) שבעקבותיה אנו בוחרים כיוון השפעה של פורמולה (פורמולה Fang) ובוחרים הרכב, כמות והתאמות צמחים (מרפא Yao) ולבסוף קובעים את אופן בישול הפורמולה ולקיחתה (שימוש Yong). ללא הכרה של התיאוריה שבבסיס הפירמידה, לא ניתן לתת טיפול נכון. אם המשמעות של תיאוריה ברפואה סינית היא "ניתוח וסיכום ממצאי ניסיון קליני", אז התיאוריה שלוטשה באלף השנים האחרונות, היא ניסיון קליני מוכח שתועד שחור על גבי לבן בכתבים. כל השוואה של ניסיון קליני אישי אל מול התיאוריה היא השוואה של ניסיון קצר יחסית אל מול ניסיון עשיר מאד. זה לא אומר שאי אפשר למצוא טעויות בתיאוריה או שאי אפשר לשפר או לחדד אותה, אבל זה כן אומר שקצת צניעות לא תזיק כאשר משווים ניסיון קליני של מטפל בודד למאות רופאים סינים מוכשרים שהצעידו את הרפואה הסינית קדימה לאורך הדורות, על אחת כמה וכמה כאשר הם מראים עקביות בתוצאות הטיפולים בקליניקה. אם הקליניקה שלנו מצביעה על כך שהתיאוריה שגוייה אז יש כמה אופציות, הראשונה היא שהידע שלנו בתיאוריה לוקה בחסר, אחרי הכל הסינים קבעו התיאוריה על סמך הקליניקה וליטשו אותה לאורך אלפי שנים. האופציה השנייה היא שלא התאמנו את התיאוריה הקדומה לעידן שלנו (הרגלי מגורים, עבודה, זיהום וכדומה) כלומר הידע שלנו בתיאוריה מושלם אבל המציאות השתנתה ולכן התיאוריה לא מתאימה לקליניקה וצריך לבצע בה התאמות. במידה ואני מוצא שממצאי הקליניקה שלי שונים מאלו שמתוארים בתיאוריה, אני ראשית יוצא מתוך הנחה שההבנה שלי בנושא אינה מספקת ועלי לחזור ולחפור בכתבים ולא ממהר לשכתב את התיאוריה שתתאים לתובנות הסובייקטיביות שלי.

ההבדל בין תיאוריה, השערה וידיעה חלקית של התיאוריה

אשת העסקים האמריקאית, מארי קיי אש, התייחסה פעם להבדל בין המשמעות של תיאורטי למשמעות של מעשי באנקדוטה נחמדה על יכולתה של הדבורה לעוף ואמרה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף - בכל מקרה".

זה סיפור נחמד ומצחיק אשר ללא כל צל של ספק מצביע על בורותה של הדוברת בכל הקשור לחוקי הפיזיקה. בשנות השמונים פותח מטוס ניסיוני שכונה X-29, שכנפיו משוכות קדימה במקום אחורה ומבחינה תיאורטית אווירודינמית הן אמורות להיקרע ממנו כך שהוא כלל לא אמור לטוס, מעשית הוא טס יפה. מבחינה אווירודינמית, מבנה בצורת קובייה לא אמור להצליח לעוף, אבל אם נחבר לו כדור פורח הוא ירחף ללא בעיה. כל אלו הן דוגמאות מעולות לכך שחוסר ידע בתיאוריה מקשה על הדובר להימנע מפליטת גיבוב שטויות, שמוכיח יפה ש"אם אין לך משהו חכם לומר, עדיף שתשתוק" או "עדיף לשתוק ולהיחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח זאת". הסיבה לכך שלמרות שמבחינת חוקי אווירודינמיקה כל אלו לא אמורים להצליח לעוף, צריך לקחת בחשבון גם חוקי פיזיקה נוספים ונתונים כגון משקל/מסת הדבורה, שטח פני כנפיה, חוזקן, מהירות הנפנוף, כח העילוי שנוצר כתוצאה מכך ועוד. בחינה של כל אלו תוכיח בבירור שהדבורה יכולה לעוף למרות שאשת עסקים מצליחה לא מבינה דבר בפיזיקה. זאת הסיבה שמדענים יכולים לפתח כלי תעופה כבדים מהאוויר על סמך התיאוריה של האווירודינמיקה וחוקי הפיזיקה וכלי התעופה האלו מצליחים לעוף. מארי קיי אש נפלה בהגדרת התאוריה כהיפותזה.

כמה תיאוריה צריך ללמוד, מדוע ומתי נסיים כבר?

בארבע-חמש שנות לימוד רפואה סינית מספיקים ללמות בעיקר את מה שהסינים מכנים "יסודות/בסיס התיאוריה של הרפואה הסינית" (中医基础理论 Zhong Yi Ji Chu Li Lun) שזה מה שבארץ מכונה "יסודות הרפואה הסינית". אפשר לראות שמדובר אך ורק ביסודות של התיאוריה ולא בגוף התיאוריה השלם. למעשה, בלימודים אלו לומדים הפשטה של עיקרי התיאוריה כבסיס להבנת הרפואה הסינית. תיאוריה נוספת נלמדת בצורה עקיפה דרך קורסים של אבחון, פורמולות, רפואה פנימית וכדומה. בסין נהוג ללמד גם פרקים נבחרים מהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, את רב החומר שבדיון על פגיעת פתוגן ומגוון מחלות (Shang Han Za Bing Lun) ואסכולות שונות. למרות זאת, גם בסין לא מכסים את כל גוף התיאוריה הבסיסי, שלא לדבר על המשך לימוד לתיאוריות מאוחרות. לכן לימודי הבסיס הם רק הנחת יסודות התיאוריה ועלינו להמשיך ללמוד את כל גוף התיאוריה. אני משער שבגלל השימוש בשם "יסודות הרפואה הסינית" במקום "יסודות התיאוריה של הרפואה הסינית" נוצר מצב בו יש מטפלים שמפרידים בין יסודות ותיאוריה כאילו מדובר בהבדל בין מעשי והשערה.

למעשה יש שמבלבלים בין תיאורית הבסיס, כפי שהיא מתוארת בפרוטרוט בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, שרק אחוז קטן ממנה אנו לומדים במהלך שנות הלימוד בבתי הספר לרפואה סינית, ובין תיאוריות חדשות שנוצרו על ידי פרשנים של הקלאסיקות על סמך ניסיונם הקליני ביישום התיאוריות, שם אפשר לעיתים למצוא שוני בין פרשנויות. במקרה הראשון מדובר על תיאורית חובה עליה מושתתת הרפואה הסינית ואילו במקרה השני מדובר על תיאוריה חשובה לא פחות שמקדמת רופא טוב לרמת רופא מעולה על סמך ניסיונם הקליני העשיר של רופאים סינים באלפיים השנים האחרונות. רופאים אלו היו יוצאי דופן ברמת הידע שלהם והובילו את כל התחום קדימה. אבל אל תטעו, הפרשנויות הללו לא פחות חשובות מתיאוריית הבסיס שבקלאסיקות. אלו פרשנויות שמבוססות על הבנה מעמיקה של הקלאסיקות, תורות פילוסופיות אחרות וכמובן יישום של כל אלו בניסוי וטעיה בקליניקה על מספר עצום של מטופלים. אפשר לומר שאלו תיאוריות שנכתבו בדם ולא גחמות של רופא פלספן שאוהב לשכב פרקדן בשמש החמימה של האביב ולחשוב על מהות החיים מבלי לראות מטופל אחד.

אם אנחנו רואים את הרפואה הסינית כתיאוריה שניתחה חוקיות איזון וחוסר איזון בגוף האדם על פי נקודת מבט ביקורתית מדעית, אנו בעצם רואים בה סוג של מדע. ממש כמו שאנשי מדעי צריכים להכיר את כל התיאוריות שבתחום התמחותם, כך גם עלינו לשאוף להכיר את כל התיאוריות בתחום הרפואה הסינית. פיזיקאי רציני חייב להכיר את כל חוקי הפיזיקה בתחום עיסוקו, אם הוא מכיר רק את התיאוריות של ניוטון הידע שלו לא מספיק לתאר את העולם הנגלה והוא חייב להכיר גם את תורת יחסות ואפילו את תורת הקוונטים. על מנת להיות מתמטיקאי מן השורה על כל מתמטיקאי להכיר את שיטות החישוב השונות, חיבור - חיסור - כפל - חילוק - מספרים גדולים - משוואה עם נעלם אחד - מערכת משוואות עם מספר נעלמים - משוואות עם משתנים במכנה - משוואות ממעלה שניה - משוואת דו ריבועיות - משוואות ממעלה שלישית ומעלה - משוואות עם שורשים - מספרים מרוכבים וכן הלאה וכן הלאה עד לרמות המורכבות ביותר של המתמטיקה.

אז מה אני מנסה להגיד, לעניות דעתי, חוסר הבנה שהמילה תיאוריה מתארת גוף ידע של ניסיון קליני ולא השערות לא מבוססות שהקליניקה מוכיחה שהן שגויות, מביא לכך שמטפלים מזלזלים בצורך להמשיך ללמוד ולהכיר את התיאוריה של הרפואה הסינית מעבר ליסודות שלמדו במכללה. כתוצאה מכך מתקבלת תחושה שגויה ש"תיאוריה" זה סבבה אבל הכי חשוב זה ללמוד מהקליניקה באופן סובייקטיבי ומנותק מגוף הידע.

ועוד מילה אחת על קריאה של ידע בכתב יד וידע מוקלד למחשב. למידה של הכתבים אינה שונה מלמידה של המלצות שנכתבות על גבי מסך המחשב ולהפך. הרופא הסיני בעידן הקדום לא הצליח לחיות עד ימינו אנו בכדי לכתוב את המלצותיו במרשתת ולכן תיעד אותם על גבי דפי ספרים. מכיוון שכך, אין מקום לטיעון "עזוב אותי ממילים מתות בספר נשכח" כאשר בעצם מספקים מידע מילולי לא פחות, רק שנכתב בעזרת מקלדת.

                                                                                                                                          

הערות
מרי קיי אש (Mary Kay Ash) :

"Aerodynamically, the bumble bee shouldn't be able to fly, but the bumble bee doesn't know it so it goes on flying anyway."

חשיבות תאריך הלידה ותאריך העיבור על בריאותנו - הרהורים על מפות לידה

החקירה המתמשכת של תורת התנועות והצ׳י והשפעות מחזורי עונות השנה הובילה אותי אל עבר זרמים ברפואה הסינית שעוסקים בחישוב מפות לידה שאמורות להצביע על נטיות מולדות באדם וחותרות לזהות הרמוניה וחוסר הרמוניה מולדים בגוף המטופל כחלק מהדרכים לזיהוי גורמי מחלה או חוסר איזון ומכך לגזור אסטרטגיות טיפול. בין אלו אפשר למנות את שיטות ארבע עמודי הגורל (חישוב שנת, חודש, יום ושעת הלידה 四柱 Si Zhu), שמונה שיטות הצב השמימי (灵龟八法 Ling Gui Ba Fa), זרימה ומזיגה [לפי גזעים] דזה וו (子午流注 Zi Wu Liu Zhu) ואחרים. כל שיטות החישוב הללו בוחנות השפעות שמימיות בלבד על נטייה מולדת באדם. אבל לא רק הסינים הקדמונים מאמינים שלאנשים שנולדו בזמנים שונים יש נטייה לחלות במחלות ספציפיות. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שאנשים שנולדו בחודשים שונים לאורך השנה נוטים לחלות במחלות שונות ואף מסוגלים להצביע על תבניות חולי כאלו. לדוגמא נטייה למחלות לב אצל אנשים שנולדו בחודשי האביב והקיץ המוקדם. אחת השאלות שעולות מכל שיטות החישוב היא, מה כל כך מיוחד ברגע בו עובר מגיח אל העולם, עד כדי כך שרגע זה יקבע את נטייתו לחולי? האם יכול להיות שדווקא רגע העיבור הוא הקובע אך מחקרית הרבה יותר פשוט לבדוק על פי רגע הלידה כי הוא זה שמתועד (מי מכם זוכר את תאריך העיבור שלו ומי זוכר את יום ההולדת?)?

להלן כמה שאלות שמבחינתי מצריכות מענה: 

• אם כל שיטות המיפוי בוחנות רק השפעות שמימיות על גוף האדם, האם השמיים משפיעים רק על היילוד או גם על העובר?  
• מה משתנה במצבו של העובר במהלך מעברו בתעלת הלידה ויציאתו אל אויר העולם, מבחינה תפקודית פיזיולוגית? 
• האם לעובר אין קיום ממשי בעולם שלנו ורק ליילוד יש משמעות וחשיבות?

אחד ההסברים השגורים ביותר בפי תומכי שיטות חישוב מפות הלידה, הוא שגוף העובר מתפקד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מוקדמים (先天八卦), שמכונה לעיתים קרובות במערב בשם בה-גואה טרום לידה, ואילו ברגע הלידה הוא עובר לתפקוד על פי עקרונות בה-גואה שמיים מאוחרים (后天八卦 Hou Tian Ba Gua), שמכונה במערב בשם בה-גואה אחרי לידה. לכן יש להסתכל על קיומו של העובר שברחם כמושפע מהשמיים ואילו התינוק שנולד כמושפע מחוקי הארץ. כמו כן נטען כי חוקי השמיים מושלמים ומאוזנים ואילו חוקי הארץ אינם כאלה, ועל כן רגע המעבר להשפעות הארץ הוא רגע ייחודי בעל השפעה מכרעת על בריאות האדם בו מוטבע חותם שישפיע של נטייה לחוסר איזון כלשהו. הרגע הזה חשוב יותר מאחרים, בהם גם קיימת השפעה מיוחדת על גוף האדם ונפשו, עד כדי כך שרק לרגע זה מחשבים מפה של השפעות השמיים על האדם.

אנסה להתייחס לכל אחד מהטיעונים הללו - על פי תורת התנועות והצ'י (运气学说 Yun Qi Xue Shuo), כל אשר תחת השמיים (天下 Tian Xia),  או מה שהסינים מכנים כאינספור הדברים או רבבות הדברים (万物 Wan Wu),  נמצא תחת השפעת כוחות שמימים שנקראים חמש התנועות וששת הצ'י (五运六气 Wu Yun Liu Qi) ונובעים מהשפעת חמישה כוחות קוסמיים שנקראים חמש הפאזות (五行 Wu Xing).  מכך יוצא שגם גוף האדם מושפע כל הזמן מחמש התנועות וששת הצ'י. אבל מכיוון שכוחות אלו משפיעים על כל הברואים, ההשפעה על הגוף אינה מוגבלת רק לגוף שמתפקד עצמאית מחוץ לרחם אימו אלא גם לגופו הפיזי של העובר מרגע בו הזרע נקשר לביצית (מפגש בין שתי תמציות1), היווצרות הזיגוטה והתפתחות העובר ברחם האם. מכיוון שהעובר הינו בעל ממשות פיזית, חוקי הטבע (כבידה וקרינה אלקטרומגנטית), אשר יוצרים את חמש התנועות וששת הצ'י, פועלים עליו כבר מרגע היווצרותו. אולי אם הרחם והשיליה היו עשויים עופרת ומשוריינים כמו מקלט אטומי ניתן היה למנוע השפעה של חלק מהכוחות הפיזיקליים ביקום, אבל בסופו של דבר גם הם אינם מסוגלים לבטל את כבידת כדור הארץ. משמעות הדבר היא שכבר בשלב בו העובר ברחם אימו הוא נתון להשפעות חמש התנועות וששת הצ'י ולכן רגע הלידה אינו שונה כלל מכל רגע שחלף לפניו לפחות בכל הנוגע לקיום השפעה של כוחות אלו. מכיוון שכך, לא יהיה נכון לטעון שרגע הלידה משמעותי, בתואנה שכביכול בו מתחילה השפעת התנועות והצ'י.
לסיכום: גם העובר וגם היילוד מושפעים מכוחות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י.

שמיים מוקדמים מתארים תהליך בריאה על פי חוקיות יחסי יין-יאנג ויצירת גופו של העובר. לעומת זאת שמיים מאוחרים מתארים את תפקוד איברי הגוף על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. בעודו עובר, מקור ההזנה הבלעדי עבורו הוא תמצית ההורים. ברגע הלידה התינוק לומד לנשום בכוחות עצמו בעזרת ריאותיו ולהזין את עצמו בעזרת טחול-קיבה ומערכת העיכול. בשלב זה כבר אינו מסתמך בלעדית על תמצית ההורים לשם יצירת גופו, שכבר נוצר, אלא על מיצוי עצמאי של מזון ואוויר לשם תפקוד גופו. כלומר, רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיי האדם בו נוצר מעבר מיצירה של גוף פיזי לפי חוקי יין-יאנג אל עבר תפקוד עצמאי על בסיס יחסי איזון של חמש הפאזות. מכיוון שבשני המקרים משתמשים במונחים של עץ-אש-אדמה-מתכת-מים, יש שמחברים בין תפקוד חמש פאזות לבין חמש התנועות וששת הצ'י. למראית עין מדובר בתשובה מוחצת שמסבירה היטב את ההיגיון מאחורי חשיבות רגע הלידה - לאחר הלידה, הגוף מושפע מחמש התנועות וששת הצ'י ולכן האיברים מאוזנים על פי יחסי יצירה וריסון של חמש הפאזות. מעשית, חיבור זה הוא טעות חמורה בין שתי תיאוריות שונות ואין לערבב בין חמש הפאזות ככוחות אוניברסליים ביקום, חמש הפאזות כיחסי איזון איברים בגוף האדם וחמש התנועות ככוחות השמיים.

מרגע שהתוהו ובוהו של המרק הקוסמי, שנקרא דאו, התפצל ליין ויאנג הוכתבו חוקים שמניעים את היקום. חמש הפאזות מתארות כוחות יסוד שנמצאים מאחורי כל הבריאה מרגע שהסתיימה, בדומה לכוחות היסוד בפיזיקה המודרנית - כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. חמש התנועות הן תוצר של השפעת כוחות היסוד של חמש הפאזות על כדור הארץ לאורך שנה שמשית אחת (קרינת השמש, כבידת השמש והירח וסיבוב כדור הארץ). כוחות חמש התנועות פועלים במחזוריות אינסופית על כל הגופים הפיזיים בעולמנו. אלו גם הכוחות המשפיעים על העובר אשר משאירים את חותמם בעת יצירת איברי גופו ומכתיבים לכל איבר איכות תפקודית ייחודית שמתארת את כוחות אלו. כך איכות תפקוד הכבד דומה לאיכות כח פאזת העץ, איכות תפקוד הלב דומה לאיכות חה פאזת האש וכן הלאה.

חמש הפאזות בגוף האדם הן תיאור יחסי איזון של איברי הגוף שהינו מוחלט ואינו משתנה בצורה קיצונית ביחס לזמן למעט השפעות קלות לאורך מחזור היום והשנה (קיים בלעדיהם אך מושפע מקיומם). כלומר, הלב תמיד נשאר בעל איכות של אש והכבד תמיד בעל איכות של עץ. התנועות משפיעות על התפקוד של האיברים עוד במהלך יצירתם והרבה לפני שהם מתחילים לתפקד עצמאית ולאזן האחד את השני על פי יחסי יצירה וריסון של חוקי הפאזות. כלומר מדובר כאן בהבדל בין השפעה קוסמולוגית על ההתפתחות הפיזית של האיברים ואיכות תפקודם, לעומת יחסי איזון לפי חמש הפאזות בין האיברים עצמם לאחר שכבר קיבל כל אחד מהם איכות של פאזה. במילים אחרות, לפני הלידה חמש התנועות משפיעות על התפתחות האיברים בעובר ומכתיבות להם את תפקודיהם העתידיים. לאחר הלידה הן משפיעות על האיזון בין איברים אלו (איזון שמבוסס על חוקיות יציאה וריסון של חמש הפאזות) על ידי השראות של כל איבר לשינוי חמש התנועות לאורך השנה, כך שהן יכולות לשבש את האיזון בין האיברים שנובע מתכונותיהם שנקבעו לפני הלידה. במקרה הראשון יש הכתבה על אופיים של האיברים בזמן יצירתם ובמקרה השני ערעור האיזון של אופיים בהתאם לפאזת העונה. לדוגמא - הכבד נברא בצלם פאזת העץ ותפקודו מאוזן על ידי שאר האיברים, אך בתקופת עונת תנועת העץ (ג'ואה יין רוח עץ) הוא נוטה להיות חזק משאר האיברים ובמקרים שונים אף עלול לצאת לחלוטין מאיזון ולהביא לחולי.
לסיכום: אין קשר בין תפקוד איברים לפי חמש פאזות והשפעת חמש התנועות וששת הצ'י

השפעות השמיים והארץ נוכחים תמיד ללא קשר לתפקוד הגוף ושלב התפתחותו

חמש התנועות וששת הצ'י מתארים שינויים עונתיים בצ'י האוויר והסביבה לאורך שנה אחת. את תנועת הצ'י לאורך השנה אפשר להסביר בארבע מילים - כניסה, יציאה, עליה וירידה. זהו המחזור המעגלי הקבוע בטבע ואפשר לחזות ולהרגיש אותו היטב לאורך השנה כולה אך גם במחזור קטן יותר, היממה. זאת פעימת הצ'י היאנגי שיורד, נכנס ונאצר בתוך הגוף בלילה/חורף ועולה, יוצא ומופץ בחיצוניות הגוף ביום/קיץ. ומכיוון שכוחות אלו חלים גם על גופה של האישה ההרה, גם העובר שברחמה נתון להשפעות אלו וגם בו יש תנועה של הצ'י היאנגי. כלומר, כבר בתקופת העוברות אנו נתונים באופן פאסיבי להשפעות השמיים והארץ, חמש התנועות וששת הצ'י, בדיוק כמו אדם בוגר. ברגע הלידה אין כל העצמה של השפעת ששת הצ'י וחמש הפאזות. אם כך, כוחותיהם והשפעתם על הגוף לא משתנים אלא נשארים זהים לפני ואחרי הלידה. השינוי בין טרום לידה לאחרי לידה מקבל ביטוי אחר בגוף (לדוגמא שינויים שחלים באש השר ואש הקיסר). המעבר מתפקוד הגוף כטרום לידה ולאחרי לידה היה מתקיים גם אם לא הייתה קיימת השפעה של תנועות וצ'י ולכן אינו תלוי בהם ואין להם שום השפעה ייחודית ברגע זה.
לסיכום: אין משמעות למועד הלידה מבחינת השפעות של חמש התנועות וששת הצ'י.

לא רק שהעובר נתון להשפעה ישירה של השמיים והארץ, הוא גם מושפע באופן עקיף דרך ארוחות הגורמה (ניסויים קולינאריים?!) של מלפפון חמוץ בשוקולד וגלידת קוקוס שאימו צורכת ואויר ערים צלול כסיגריות וגזי פליטה שהיא נושמת במהלך ההיריון. גופה ממצה את הצ'י הצלול שבאוויר וצ'י השמיים והארץ שבמזון, יוצר צ'י אמתי וממיר אותו לתמצית שמזינה את העובר. ועל כל אלו מתווסף גם צונאמי הורמונאלי שיוצר מצב רוח טייפוני ושינויים רגשיים ונפשיים שבמידה ואינם אשמתו של בן הזוג אז בטוח נחשבים למכה מהשמיים. כלומר, לא משנה איך נסתכל על זה, העובר נתון להשפעות השמיים והארץ בכל תקופת העוברות.

מעבר לכל זה אל לנו לשכוח שההשפעה הראשונית החשובה ביותר לנטייה המולדת של האדם (לא, לא נטייה מינית) היא הגנטיקה, או כמו שהסינים קראו לה - תמצית מקורית. אותו מפגש בין שתי תמציות שבורא את העובר ומקנה לו את אש השר ואש הריבון הוא אותו הרגע בו נוצרת הנפש של העובר ותכונותיו הגופניות נחקקות בגנים שלו, הוא רגע חשוב לעין ערוך לקביעת בריאותו של התינוק. השפעות התנועות והצ'י פשוט מוסיפות על זה טוויסט. עד כמה זה טוויסט משמעותי? זאת שאלה לרשומה אחרת.
לסיכום: בין ההשפעות הרבות על העובר יש השפעות חזקות יותר מחמש התנועות וששת הצ'י כגון תמצית מקורית ומצב נפשי וגופני של האם.

אז הצידוק הנפוץ הוא שאת רגע הלידה אנחנו יודעים בבירור ואילו את רגע העיבור אנחנו רק משערים. זה נכון במידה והחישוב שלנו אכן מבוסס על שעה ויום לידה כפי שדורשת שיטת ארבעת עמודה הגורל, אבל לשאר השיטות, גם קירוב של חודש סיני אמור להספיק ובכל זאת מפה זו לא מחושבת.

תקופת העוברות היא תקופה ממושכת שמשפיעה לכל אורכה על אופיו ומצבו הבריאותי של התינוק העתידי. רגע הלידה, ארוך ככל שיהיה, אינו משתווה באורכו ל-40 שבועות התפתחות העובר ולכן משך השפעתו על העובר, גם אם אכן קיים, הינו יחסית שולי ומשני. האם לא יהיה זה נכון שנחקור דווקא את ההפצצה הקוסמית הממושכת על העובר במהלך ההיריון במקום את רגע הלידה? או אולי דווקא את הרגע הקסום בו זרע אחד איטי הצליח לחלוף על פני חבריו המהירים שהתעייפו בחפירה ממושכת ולחבור ולהתאחד עם הביצית?

אבל רגע, אכן יש שינוי משמעותי כלשהו ברגע הלידה. כאשר התינוק נולד הוא משתמש בריאותיו לראשונה ללקט את הצ'י הצלול של האוויר. זאת הפעם הראשונה בה הוא ממצה ומזקק בעצמו צ'י אמתי שאינו חלק ממחסן התמצית המקורית אותה קיבל מהוריו ואגר במהלך ההיריון. אבל לא רק הריאות מתחילות לתפקד, גם טחול-קיבה ומערכת העיכול, שהינם היצרנים החשובים ביותר של צ'י המזון שמשמש לייצור צ'י אמתי לאחר צירוף לצ'י הצלול מהאוויר. רק שהעולל הצעיר עדיין לא מבסס את מיצוי הצ'י האמתי על תזונה פליאוליתית קרניבורית של סטייק סינטה Medium Rear במרינדה של יין אדום או תזונה טבעונית של כוסמת, קינואה, פירות וירקות שאוצרים בתוכם את צ'י השמיים (טמ"פ צ'י) וצ'י הארץ (טעמים). לא, הוא לרב צורך את מנת הצ'י שלו משד אימו, כך שבמקרה זה הוא עדיין לא ממש בא במגע עם צ'י השמיים והארץ שלאחר הלידה. למעשה, מערכת העיכול שלו כלל לא בשלה לתפקד עצמאית ולספק לו את מיצוי המזון כך שרגע הלידה אינו שינוי כזה גדול מבחינת השפעות השמיים והארץ על מערכת העיכול.
לסיכום: השינוי העיקרי בעובר בעת הלידה הוא מעבר לנשימה עצמונית - תפקוד עצמאי של הריאות.

אז האיברים הסינים נוצרים בגלל השפעת ששת הצ'י וחמש התנועות עוד בתקופת העוברות וברגע הלידה חלקם כבר מתפקד, אחרים כבר קיימים אך בדיוק מתחילים לתפקד, וחלק מתפקדים חלקית ואינם בשלים לתפקוד עצמאי. בקאנון הפנימי נאמר שמפגש בין שתי תמציות יוצר את הנפש, כך שרגע העיבור הוא רגע משמעותי מבחינת נפש האדם. מספר ימים לאחר לידת העולל, הוא מקבל מאביו את הנפש האתרית (魄 Po) וגם זה רגע חשוב מאד מבחינת נפש היילוד. אם ניקח בחשבון שהרבה תפקודים מוחיים נחשבים תפקודים של איבר הלב, על סמך העובדה שמוח העובר מתחיל לתפקד הרבה לפני לידתו, אנו מבינים שהלב הסיני מתחיל לתפקד לפני הלידה וכך גם איברים רבים אחרים. למרות זאת, אין אף אחד שמחשב ועורך מפת לידה לכל אחד מאלו על מנת לברר כיצד רגעים אלו הושפעו מהשמיים. האם לריאות חשיבות רבה יותר מאשר לנפש, ללב או לאיברים אחרים?
לסיכום: יש רגעים חשובים לא פחות, אם לא יותר, על התינוק ונפשו שאינם קורים ברגע הלידה.

גם רעיון מושלמות השמיים לעומת הארץ הוא בעייתי למדי. לעניות דעתי אין בשמיים כל מושלמות, מסלולי הקפת הפלנטות את השמש אינם עגולים כי אם מעגליים אליפטיים ולמעשה הם גם לא על אותו מישור. כמו כן אין אחדות או סימטריה בין משך הקפת הפלנטות לבין מחזורים על גבי כדור הארץ, כלומר, מבחינת האדם אין כל סימטריה בשמיים. על כך נוסיף שגם נצחיות הפלנטות ומערכת השמש הם יחסיים למשך חיינו אך ביחס לגיל היקום הם שבריר שניה שלא לדבר על כך שגם סופם יגיע כנראה בעוד כ-5 מיליארד שנים. גם במסלול הקפת כדור הארץ את השמש אין סימטריה והוא כלל אינו עיגול, דבר שמשפיע על אורך עונות השנה והמרחק מהשמש. בשמיים יש את האי סדר שלהם, סערות רוח וסופות למיניהן, שרבים חמים, סערות ברקים ורעמים. אלו הפתולוגיות של השמיים שיכולות להופיע בתקופות שאינן אופייניות לצ'י התקופתי. על אחת כמה וכמה רעיון תורת התנועות והצ'י בו קיימים ששת הצ'י האורחים וחמש התנועות האורחות שמשתנים בכל שנה ומערערים את איזון העונות ואף גורמים לפתולוגיות נפוצות על גבי הארץ. זאת הפתולוגיה שמקורה בשמיים.
לסיכום: גם אם זה נכון שהעובר מושפע מאד מהשמיים ואילו התינוק פחות, השפעת השמיים כלל אינה מושלמת או עדיפה על השפעות אחרות.

לסיכום

עד כה טרם מצאתי תשובה מספקת לשאלה מדוע רגע הלידה חשוב יותר מכל רגע אחר בשלבי התפתחות העובר ונפשו על אחת כמה וכמה רגע העיבור. הסינים בחרו לקבוע את חישוב מועד הלידה כבעל חשיבות ומחוסר בתשובות אני יכול להגיע כרגע רק לשתי מסקנות אפשריות, האחרת היא שרב האנשים פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה והשניה היא שנפלה טעות כאשר נקבע שמועד הלידה חשוב. אולי ביום מן הימים כאשר יגיע לידי מיידע חדש או יתעכל ישן אשוב לחשוב על נושא זה.

ברור לי שאנשים שעוסקים במפות לידה לא יוותרו על שיטתם ויפסיקו לחשב מפות לידה על סמך הרשומה הזאת, אני גם לא מכוון לכך. אם הצלחתם להתגבר על הרצון לסגור את המחשב וצלחתם את הרשומה הארוכה הזאת, אני מקווה שהיא מעלה בכם שאלות ורצון להמשיך ולמצוא תשובות, אם לא עבורי אז לפחות עבורכם. זאת הדרך הטובה ביותר על מנת לשפר את ההבנה שלנו של הנושא הזה. במידה ולדעתכם יש בידיכם תשובות לשאלות שהעלתי וטרם התייחסתי אליהן, אתם מוזמנים להגיב או להעלות טיעונים בעד ונגד.

לעניות דעתי, בדומה לצמחי מרפא ומזון, שזוכים לאיכות מסויימת (טעם וצ'י) בין היתר על סמך זמן נביטתם, גדילתם וקצירם, כך גם האדם זוכה לשלל השפעות מהטבע מרגע העיבור ועד הלידה כך שיש לשקול את כל טווח הזמן הזה על מנת להבין את האיכויות שהשפיעו על התפתחות התינוק ולא להסתמך רק על רגע בודד אחד של עיבור או לידה.

תודה מיוחדת לחברי קבוצת דיון מקרים ברפואה סינית שבפייסבוק ששמחו להביע את דעתם על הנושא ולחלוק מהידע שלהם לדיון ולשאלותי.

                                                                                                                                                     

הערות
מפגש בין שתי תמציות - פרק 8 שורש הנפש, הציר השמימי, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (黄帝内经·灵枢·本神第八): "המפגש בין שתי תמציות נקרא נפש" (两精相搏谓之神), כאשר גבר ואישה מזדווגים, התמציות שלהם נפגשות ויוצרות נפש חדשה, חיים חדשים.