יום שבת, 21 במרץ 2015

ימין צ'י ושמאל דם - הויכוח שלא נגמר

יש הרבה נושאים ברפואה הסינית שהתיאוריה שלהם מעורפלת ומבלבלת ונושא שיוך ימין ושמאל ליין ויאנג הוא מהמבלבלים ביותר. לא אחת יצא לי לקרוא הסברים סותרים שקובעים חד משמעית שצד אחד הוא יאנג והשני הוא יין. את התשובה הטובה ביותר לשאלה הזאת מצאתי בספרו של רופא מתקופת שושלת מינג, ג'וֹאוּ שֵׂן-גַ'אי (周慎斋Zhōu Shèn Zhāi 1508-1586)  וההסברים שהוספו לספרו על ידי תלמידיו. הפעם בחרתי לספק רק תרגום נאמן ככל האפשר למקור אך נהיר ככל האפשר והוספתי תרשים שנועד להבהיר את הכוונה המקורית של הכותב.
凡脉左手血中之气,右手气中之血。
בכל הנוגע לדופק, יד שמאל היא הצ'י שבתוך הדם, יד ימין הוא הדם שבתוך הצ'י.

 תלמידו מפרש:
人之左手三脉寸关尺,以胞络、胆、膀胱、小肠为腑,心、肝、肾为脏。心主血,肝藏血,肾为精血之原,是三部皆属血矣。殊不知血无气则不流,故心为君火,神明之官,火即气也。《内经》云:“少火生气。”肝胆之位,相火寄焉;且木逢阴即不生,必得阳春之气始生,至夏方盛,是肝必藉阳气而生矣。肾为藏精之所,其中有真气存焉;若无此气则为寒精死水,焉能生育哉。故知血部之脉必得气而后调也。
בשלושת הדפקים של יד שמאל באדם, צון-גואן-צ'ה, מעטפת [ערוצי] החיבור, כיס המרה, שלפוחית השתן והמעי הדק הינם [איברי] הפו, הלב, הכבד והכליות הינם [איברי] הדזאנג. הלב אחראי על דם, הכבד אוצר דם, הכליות הן המקור לתמצית ולדם, שלושת המקומות כולם משויכים לדם. [יש אנשים] שאין להם מושג שדם חסר צ'י אינו זורם, לכן הלב הינו אש הריבון, פקיד בהק-הנפש, האש היא צ'י. הקאנון הפנימי אומר "אש מעטה יוצרת צ'י". עמדות הכבד וכיס המרה הן משכן אש השר. כמו כן [כאשר] העץ פוגש ביין הוא אינו נוצר, הוא חייב לקבל את הצ'י היאנגי של האביב בשביל להתחיל להיווצר וכאשר מגיע למקום הקיץ הינו שופע, הכבד חייב לשאול את הצ'י היאנגי על מנת להיווצר. הכליות הן מקום אצירת התמצית, במרכזן נשמר הצ'י האמיתי. במידה ואין צ'י זה, אזי התמצית קרה והמים מתים, כיצד יתאפשרו הריון ולידה?! על כן יודעים שאזור הדם בדופק חייב לקבל [את השפעת] הצ'י ורק לאחר מכן הוא מווסת.
至于右手三脉寸关尺,以胸中、胃、大肠、三焦为腑,以肺、脾、命门为脏(或云两尺俱属肾,命门在两肾中央,此说亦通。而慎斋先生俱以命门配右尺。余尝以左尺作水,右尺作火,屡试屡合,固知慎斋之学有本也)。肺主气,脾为生气之原,命门与丹田合为气海,是三部皆属气矣。殊不知金能生水,水即血也,金被火克,火克则肺金燥,而不能生血矣。脾胃腐熟水谷而亦生血,又脾能摄血。命门虽属火,然无血以养之,此火必腾焰燔燎而无制矣。此火上升,则为痰为热,为喘为咳,为面红耳赤等症。故虚损、劳瘵等症,皆由肾经水少致命门火焰上升。故知气部之脉,必得血而后成也。
בכל הנוגע לשלושת הדפקים של יד ימין, צון-גואן-צ'ה, מרכז החזה, הקיבה, המעי הגס ושלושת המחממים הינם [איברי] הפו, הריאות, הטחול ושער החיים הינם [איברי] הדזאנג (או יש שאומרים ששתי [עמדות] צ'ה משויכות לכליות ושער החיים נמצא במרכז בין שתי הכליות, גם אמירה זאת מתקבלת. אך מא שן-ג'אי זיווג רק את שער החיים [לעמדת] צ'ה ימין. לעניות דעתי [עמדת] צ'ה שמאל היא מים [ועמדת] צ'ה ימי] היא אש, בחנתי זאת תכופות ומצאתיו נאות, על כן אני יודע שיש לתורתו של שן-ג'אי שורש). הריאות אחראיות על צ'י, הטחול הוא מקור יצירת הצ'י, שער החיים ושדה סם-החיים יחדיו הינם ים-הצ'י, שלושת המקומות משייכים לצ'י. אין להם מושג שהמתכת יכולה ליצור מים והמים הם דם. המתכת מרוסנת על ידי האש, [וכאשר] האש מרסנת, אז ריאות-מתכת יבשות ואין יכולת ליצור דם. טחול-קיבה מרקיבים ומבשילים את המים והדגן וגם כן יוצרים דם כמו כן הטחול יכול לספוג את הדם. שער החיים למרות שהוא משויך לאש, אך [כאשר] אין דם לטפח אותו, אש זו לבטח תנסוק, תתלקח, תצלה ותבהיק ולא תהיה לה הגבלה. אש זו עולה מעלה ואז יהיו ליחה, חום, גנחת ושיעול, פנים ואוזניים אדומות וסממנים אחרים. על כן כשיש סממנים כגון נזק מחוסר, התשה ובזבוז, כל [הסממנים הללו הם] עקב כך שיש מעט מים בערוץ הכליות שגורם לאש שער החיים להתלקח ולעלות מעלה. על כן יודעים שאזור הצ'י בדופק חייב לקבל דם ורק לאחר מכן להשלים ההתהוות.
然更有说焉,人身血气原自周流,本无界限,若据左主血、右主气之说而言,岂血皆聚于左而不及于右,气皆聚于右而不及于左哉,此不通之论也。故慎斋先生首发明此条,见部位虽呆列,而气血则未尝不相通。左脉虽属血分,而气实统之,故左脉为血中之气。右脉虽为气分,而血实生之,故右脉为气中之血。此论实发前人所未发也。
אך יש שדווקא אומרים שהצ'י והדם בגוף האדם מלכתחילה זורמים בעצמם במחזור ובמקור אין [ביניהם] גבול מפריד, אם נתלים רק על האמירה שהשמאל אחראי על הדם והימין אחראי על הצ'י, כיצד [יכול] הדם להתקבץ כולו בשמאל ולא להגיע לימין, והצ'י להתרכז כולו בימין ולא להגיע לשמאל?! זהו טיעון סתום. על כן מר שן-ג'אי ראשית המציא משפט זה, למרות שסידור העמדות פשוט אך אין זה אומר שהצ'י והדם אינם מקושרים. דופק שמאל למרות שהינו משויך לחלק הדם, אך מעשית הצ'י שולט בו ולכן דופק שמאל הינו הצ'י שבתוך הדם. דופק ימין למרות שהינו חלק הצ'י, אך מעשית הדם יוצר אותו ולכן דופק ימין הינו הדם שבתוך הצ'י. מעשית, תיאוריה זו מפתחת את מה שקודמיו לא הצליחו לפתח.
医书云:“左属血,右属气。”又云:“左主外,右主内。”心窃疑之。以为既属血则当主内,何以反主外?既属气则当主外,何以反主内?今读此论而知,左藏血而气实煦之,故可主外;右藏气,血从之而生,故可主内也。《内经》云:“营气出于中焦,卫气出于下焦。”中焦脾胃之脉升于肺而生血,故右有血;下焦肾脉气行布于心肝,故左有气。此一条独提出
ספרי הרפואה אומרים "שמאל משויך לדם וימין משויך לצ'י" כמו כן אומרים "שמאל אחראי על החוץ וימין אחראי על הפנים",  מתגנבות ספקות ללב בנוגע לכך. כי אם הינו משויך לדם אז אמור להיות אחראי על הפנים, הכיצד דווקא אחראי על החוץ? [אם] הינו משויך לצ'י אז אמור להיות אחראי על החוץ, הכיצד דווקא אחראי על הפנים? עכשיו מי שקורא תיאוריה זו מבין, שהשמאל אוצר דם אך מעשית הצ'י מחמם אותו, על כן יכול להיות אחראי על החוץ. הימין אוצר צ'י והדם עוקב אחריו [ורק] אז נוצר ולכן יכול להיות אחראי על הפנים. הקאנון הפנימי אמר "צ'י המחנה (מזין נ.א) יוצא מהמחמם האמצעי, צ'י מגן יוצא מהמחמם התחתון" כלי [הערוצים] של טחול-קיבה מהמחמם האמצעי עולים אל הריאות ויוצרים דם ולכן יש בימין דם. הצ'י בכלי [הערוצים] של הכליות מהמחמם התחתון נע ועובר אל הלב והכבד ולכן בשמאל יש צ'י.

דופק על פי הספר מראת הזהב אל מסורת הרפואה (Yi Zong Jin Jian) בצירוף תרשים תאי ג'י
 רן [תלמידו וממשיך דרכו] מוסיף פרשנות:
任注:木生于水而长于土,上行化为心火,乙木藏营,左路阳生阴长,由水化气,由阴化阳,所以左路为血分。血中阳气生隆,现于左手之脉,故脉左手为候血中之气。
העץ נוצר במים אך גדל באדמה, נע מעלה ומותמר לאש הלב, [גזע שמיים] אי-עץ אוצר צ׳י מחנה, במסלול השמאלי היאנג נולד והיין גדל, מתמיר צ׳י ממים, מתמיר יאנג מ-יין ולכן המסלול השמאלי הינו החלק של הדם. הצ׳י היאנגי שבתוך הדם נוצר ומשגשג ובא לידי ביטוי בדופק של יד שמאל ולכן דופק יד שמאל משמש לבחון את הצ׳י שבתוך הדם.
心火散于九天,六腑尽发为阳,阳者,卫外而固也。固则收,收为阴,阴性凉,故卫气清凉收敛。右路阳杀阴藏,胃降则肺降,卫敛金收,化为水之闭藏。金收水藏,由气敛聚为水,现于右手之脉,故脉右手为候气中之血。
אש הלב מתפזרת ברום השחקים, כל אשר ששת איברי הפו פולטים, הינו יאנג. היאנג מגן בחוץ וסוגר. הוא סוגר ולכן הוא אוסף, הוא אוסף ולכן הינו ייני, אופי היין הוא קרירות ולכן הצ׳י המגן צלול, קריר, אוסף ומכנס. במסלול הימני היאנג הורג והיין אוצר, כאשר הקיבה מורידה אז גם הריאות מורידות, המגן מכנס והמתכת אוספת, מותמר לסגירה ואצירה של המים. מתכת אוספת ומים אוצרים, מכיוון שהצ׳י מכנס ומתקבץ לכדי מים, מתבטא בדופק יד ימין ולכן הדופק של יד ימין משמש לבחון את הדם שבתוך הצ׳י.
左路阴升化阳,水散而为气;右路阳降化阴,气敛而为水。水是比喻一气敛聚流动时的象,非真的水也。例如腹水,是由人身一气流动敛聚而成,只是因故在下部暂时形成积聚,临床治疗不可放水,放水即是放掉人之一气。
במסלול השמאלי היין עולה ומותמר ליאנג, המים מתפזרים לכדי צ׳י. במסלול הימני היאנג יורד ומותמר ליין, הצי מתכנס לכדי מים. המים הם מטאפורה לתופעת הזרימה בהתכנסות והתקבצות של הצ׳י, לא מדובר במים  אמיתיים. למשל כאשר יש בטן נפוחה ממים, זאת תוצאה של זרימה והצטברות של הצ׳י שהתכנס, בגוף האדם. רק שמסיבה כלשהי נוצרה הצטברות והתקבצות זמניים בחלק התחתון, מבחינת טיפול קליני אסור להוציא את המים כי הוצאת המים היא סילוק של צ׳י האדם.
何谓阳?上升、发散、出使、卫外而固为阳;何谓阴?下降、敛聚、守定、藏精起亟为阴。阳是一个过程,阴也是一个过程,都是一气运行的象,因而阳不是气,是一气化散而似气。阴不是水,是一气敛聚而似水。
מה מוגדר יאנג? עליה למעלה, פליטה ופיזור, יציאה לשמש נציג של הפנים, הגנה על החוץ וסגירה הינם יאנג. מה מוגדר יין? ירידה למטה, כינוס והתקבצות, שמירה והתקבעות, אצירת תמצית ועליה בדחיפות הינם יין. יאנג הוא תהליך וגם יין הוא תהליך, כולם תופעה של תנועת צ׳י אחד, מכיוון שכך יאנג אינו צ׳י, הוא צ׳י אחד שמותמר ומתפזר ודומה לצ׳י. יין אינו מים, הוא צ׳י אחד שמתכנס ומתקבץ ודומה למים.
气血之称谓,只是俗称。左路乙木疏升,肝主藏血,故俗称血分。右路卫气收敛,金收水藏,肺主气,气原于胃,所以俗称气分。
הכינויים של צ'י ודם הם מושג. בדרך השמאלית גזע אי עץ מפיץ ומעלה, הכבד אחראי על אצירת דם ולכן מכונה בשם חלק הדם. בדרך הימנית הצ'י המגן אוסף ומכנס, מתכת אוספת והמים אוצרים, הריאות אחראיות על צ'י, מקור הצ'י בקיבה ולכן מכונה בשם חלק הצ'י.
血与水,有小小的不同。血泛指左路,因肝主藏血。水则指右路敛聚,因此右路除了左路来的“血”之外,还有三焦与卫分的参与。
יש הבדל קטנטן בין מים ודם. השם דם מצביע בכלליות על המסלול השמאלי מכיוון שהכבד אחראי על אצירת דם. אז מים מצביעים על המסלול המכנס ומקבץ מימין. מכיוון שכך, מלבד הדם שמגיע מהדרך השמאלית, בדרך הימנית יש גם השתתפות של שלושת המחממים וחלק הצ'י.

לעניות דעתי מדובר באחד ההסברים הטובים ביותר לנושא זה, שנותן גם מענה לויכוח האינסופי האם ימין הוא יאנג ושמאל הוא יין או בדיוק להיפך.

עוד על נושא הדופק ברפואה הסינית:
אבחון דופק - היווצרות הדופק
אבחון דופק - הדופק הרגיל
אבחון דופק - גורמי השפעה על הדופק ודפקים שונים
                                                                                                                                                          
הערות
צ'י המחנה: Ying Qi 营气. התרגום הנפוץ בארץ לצ'י זה הוא "צ'י מזין". מעשית הסימניה הסינית מתארת את המחנה הצבאי (מבנים ולידם מדורות אש) שהיה אזור האספקה והתחזוקה ממנו יוצא כח החלוץ, הצ'י המגן, אל החזית. התרגום הנכון לשם זה צריך להיות "צ'י המחנה". בכתבים עתיקים כגון דיון על פגיעת פתוגן (Shāng Hán Lùn) לא מופיע שימוש בסימניה זו אלא בסימניה אחרת, Rong 荣 פורה, כתיאור לצ'י הייני ביחס לצ'י המגן היאנגי. למשל משפט 53:

53、病常自汗出者,此为荣气和。荣气和者,外不谐,以卫气不共荣气谐和故尔。以荣行脉中,卫行脉外,复发其汗,荣卫和则愈。宜桂枝汤。
לחולה לעיתים קרובות זיעה יוצאת מעצמה – זה מצב בו הצ'י הפורה בהרמוניה. הצ'י הפורה [אמנם] בהרמוניה [אך] בחוץ אין הרמוניה, מכיוון שהצ'י המגן אינו מאפשר לצ'י הפורה להיות בהרמוניה. מכיוון שהפורה נע בתוך הכלים והמגן נע מחוץ לכלים, נייזע אותו שוב כך שהפורה והמגן [יחזרו] להרמוניה ואז יחלים. רצוי עם Gui Zhi Tang.
מכיוון שהסימניה 营 מתארת את מחנה צבאי עורפי שמספק אספקה לכח הלוחם, על כן היא משמשת בשילובים שונים להביע את רעין האספקה. כך למשל במקרה של השילוב 营养 Ying Yang שמתורגם בקצרה למילה מזין, המשמעות היא דווקא "לספק טיפוח". מכיוון שמילון משתדל לספק תרגום של מילה מול מילה, על כן נבחרה המילה להזין בתור התרגום המדוייק ביותר לרעיון של אספקת טיפוח.





יום שישי, 6 במרץ 2015

תזונת אביב סינית לניקוי רעלים מהכבד

אם אתם גרים בישראל ומתעניינים בתזונה בריאה או רפואה סינית, בטח כבר יצא לכם לשמוע על וריאציות תזונה שונות, ממשקאות של תערובות עלים ירוקים ועד נבטי מאש, שנועדו לנקות את הכבד מכל הרעלים שהוא מסנן בגוף, על פי עקרונות הרפואה הסינית.

מצטער לאכזב אבל מעשית, אין דבר כזה ברפואה הסינית. בכל שנה בסביבות סוף עונת האביב הסיני אני נתקל במאמרים כאלו על תזונה סינית אביבית לניקוי רעלים ומהכבד, ובכל שנה אני מעורר את זעמם של אותם מטפלים שמאמינים שיש טיפול כזה ברפואה הסינית. אז בשביל לחסוך לעצמי לחזור על דברי בכל שנה ושנה ועל מנת להימנע מדיונים שטוחנים מים, חשבתי שאולי כדאי להעלות את הנקודות העיקריות מדיונים אלו ולדון בהן. אם אצטרך לסכם בקצרה את הסיבות העיקריות לכך שהקונספט הזה שגוי אז אסכם זאת בכך שהאביב אינו האביב הסיני, הכבד אינו הכבד הסיני והרעלים אינם רעילות סינית. 

אביב הגיע פסח בא
אז זהו שלא. אבל לפני שאני מסביר מדוע לא, כדאי ראשית להבין שהאביב הסיני והאביב עליו מדברים החזאים בטלוויזיה, הם לא אותו האביב. האביב עליו הסינים מדברים, מבוסס על חלוקה האסטרונומית המסורתית לארבע עונות. על פי חלוקה זו, מועד שיווי האביב (יום ולילה באותו האורך) הוא אמצע האביב, מועד שיווי הסתיו הוא אמצע הסתיו, מועד היפוך הקיץ הוא אמצע הקיץ ומועד היפוך החורף הוא אמצע החורף. חלוקה זו מבוססת על כמות שעות האור לאור השנה כך שבקיץ אנו נחשפים לכמות המרבית של שעות אור ואילו בחורף לכמות המעטה ביותר. לעומת זאת האביב עליו מדברים החזאים הוא אביב שמבוסס על מזג אויר אשר מתחמם או מתקרר בפיגור אחרי שינויים בכמות הקרינה כתוצאה משינויי טמ"פ של כדור הארץ. לעיתים קרובות, כאשר החזאים מדברים על אביב, הם גם מתבססים על חלוקה אסטרונומית לארבע עונות, אך על פי חלוקה זו, עונת האביב מתחילה בשיווי האביב, עונת הקיץ מתחילה בהיפוך הקיץ, עונת הסתיו מתחילה בשיווי הסתיו ועונת החורף מתחילה בהיפוך החורף. כתוצאה מכך יוצא שהאביב עליו מדברים בישראל, מתחיל כחודש או חודש וחצי לאחר האביב הסיני ולכן בין שתי חלוקות אלו יש חפיפה של חודש וחצי בלבד ולא של שלושה חודשים, כפי שאפשר לראות בתרשים משמאל וברשומה בקישור הזה.

חג פסח יוצא בין סוף מרץ לסוף אפריל, אבל האביב הסיני מתחיל בתחילת פברואר ומסתיים בתחילת מאי. אם כך יוצא שפסח מגיע קצת אחרי שיא האביב במועד שיווי האביב (21 למרץ) ולקראת סוף האביב הסיני. אם כך, במידה ואנחנו בוחרים להתייחס לעונת האביב כפי שהסינים חילקו אותה, יותר מדויק יהיה לומר ״אביב הגיע, ראש השנה לאילנות בא״ או ״שיא האביב כבר עבר והנה פסח סוף סוף הגיע״. כאשר אומרים "אביב הגיע פסח בא" מדברים בעצם על אביב על פי החלוקה האסטרונומית (ולא המסורתית כמו הסינים) ולכן האביב הוא לא אותו אביב.

כבד אווז בריבת צ'י ובצלים
כאשר הרפואה הסינית המתועדת הייתה עוד בחיתוליה, הסינים הכירו קיומם של איברים בשר ודם בתוך הגוף וכינו אותם בשמות שונים. מתישהו לפני כ-2000 שנה נוצר חיבור בין תיאורית הערוצים (דיקור) ותיאורית האיברים ומסלולי הערוצים שעד כה הגיעו לאזורים שונים בגוף תוארו כמתחברים לאיברים הפנימיים. ההכרות של הסינים עם הפיזיולוגיה של האיברים הפנימיים הייתה שטחית בלבד ועיקר התפתחות התיאוריה התבסס על תורת חמש הפאזות שהחלה להשפיע על הרפואה הסינית. תורת הפאזות קבעה שלכל איבר יש תכונות שמתאימות לפאזה אליה הוא משויך גם אם פיזיולוגית אין בין האיבר והפעולה כל קשר הגיוני. כתוצאה מכך, כאשר נכנסה הרפואה המודרנית לסין בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, נאלצו הרופאים הסינים להסביר את הסתירה בין תפקוד פיזיולוגי של איברים בשר ודם ותפקודים סינים ששויכו לכל איבר על סמך שיוכו לפאזות, ובסופו של דבר בחרו להסביר שמדובר בשני דברים שונים (כפי שפירטתי ברשומה בקישור הזה).

אפשר לבוא ולטעון שלחלק מהאיברים הסינים יש תפקוד פיזיולוגי זהה לאיברים הפיזיולוגים, ובמידת מה זה יהיה נכון. אחרי הכל המעיים אכן מעכלים מזון, שלפוחית השתן מפרישה שתן, הלב דוחף דם בעורקים והריאות מכניסות אויר לתוכן ומפיקות חמצן (צ'י). מצד שני, ישנם תפקודים רבים שכלל אין בינם ובין האיברים הפיזיולוגים כל קשר, למשל קשר של מחשבה ולב, תמצית וכליות, פתיחת חסימות וכבד, יצירת דם וטחול. כמו כן, תפקודים פיזיולוגים של איברים בשר ודם אינם מקבילים לתפקודי האיברים הסינים. אז אפשר לטעון שהנה, הערוצים מתחברים לאיברים הפיזיולוגים ולכן בטוח הסינים רואים באיברים הפיזיולוגים כאיברים הסינים. אבל זאת טעות נפוצה וכאשר אנחנו בוחנים את מיקום הכבד והטחול בגוף, אפשר לראות שלמרות שאיברים אלו ממוקמים בצד אחד של הגוף, הערוצים שלהם סימטריים ועוברים בשני צידי הגוף. כיצד ערוץ הכבד שעובר בצד שמאל, מגיע לכבד שנמצא בצד ימין ומדוע הכתבים לא מסבירים שערוץ זה נפרש אחרת מהערוץ הימני? אותו הדבר מבחינת הטחול שנמצא בצד שמאל. הסיבה לכך היא שלמרות שעד המאה העשרים חשבו הסינים שהאיברים הפיזיים זהים לאיברים מהרפואה הסינית, מעשית האיברים ברפואה הסינית כבר מזמן לא ייצגו את האיברים בשר ודם ותפקודיהם כלל לא היו קשורים באיברים אלו.

הרעלת חום
ברפואה הסינית קיים מושג "רעילות" בהקשר לפתולוגיה מזיקה. רעילות זו מתוארת כשלב מתקדם של פתוגן חום או אש שגורם לנזק חמור לרקמות הגוף ומרקיב אותן. כאשר החום הרעיל מרקיב את הדם הוא יוצר מוגלה וכאשר הוא מרקיב את הבשר הוא יוצר פצעים. גם בחינה של איכות הצמחים שמתוארים כמנטרלי רעילות מראה בבירור שמדובר בצמחים קרים או קרירים שמטפלים בסממנים של חום, אש ופצעים בגוף.

לעומת זאת, הרעילות שמצטברת בכבד כתוצאה מסינון של תרופות ורעלים במזון אינה מקבילה לחום רעיל בראיה סינית. אם הרעל אינו אותו הרעל, אז אין כל קשר בין ניקוי רעלים מהכבד ורעילות ברפואה סינית.

חמוץ או חריף?
למרות שכולנו מכירים את שיוך הטעם החמוץ לכבד, רובנו כלל לא מודעים לעובדה שמדובר ברק בחצי אמת. הטעם החמוץ משויך כבר אלפיים שנה לפאזת העץ, אליה גם משויך הכבד. בכתבים נאמר שהטעם החמוץ נכנס אל הכבד, אבל מה זה בדיוק אומר? האם הוא רק מוליך לשם את תמצית המזון? או שאולי הוא משפיע על תפקוד הכבד? הכבד משויך לפאזת העץ שתכונותיה הן פרישה והתמתחות לכל עבר ולכיוון מעלה. מכיוון שכך, לכבד יש תכונות שמיוחסות לעץ וביכולתו להיפרש ולהימתח ולוודא שדרכי הזרימה של הצ'י בגוף, יישארו פתוחות (הוא לא מפיץ צ'י, זה התפקיד של הריאות).

שמתם לב לפרצופים שילדים עושים כאשר הם טועמים לראשונה טעם חמוץ? אם לא, אז קראו לבן משפחה תמים ותנו לו לטעום לימון בעיניים עצומות (התגובה על אחריותכם בלבד) או בצעו חיפוש על כך בגוגל. כפי שאפשר לראות מהתמונה בצד שמאל, כל הפרצוף מתכווץ. מניסיון אפשר לומר שיש גם תחושת כיווץ בפה ובבלוטות הרוק. אז הטעם החמוץ יוצר כיווץ אבל איכות התנועה שמיוחסת לכבד-עץ היא דווקא היפרשות והתמתחות, איך זה יכול להיות? לפני כ-2000 שנה רווחה גישה נוספת לסיווג הטעמים לחמש הפאזות ושיוכם לאיברים (על כך פירטתי ברשומה הזאת) בה הטעם החריף היה משויך לכבד-עץ. כאשר אנחנו חושבים על זה, זה דווקא נשמע די הגיוני, הרי הטעם החריף יוצר תנועה ופיזור ולכן ברפואה הסינית משמש לפיזור של נוזלים במקרים של יובש עקב חוסר הפצה של נוזלים או במקרים שצריך להפיץ את הנוזלים אל החיצון על מנת ליצור הזעה ולמגר פתוגן שהתנחל שם (למשל ענפיפי קינמון או ג'ינגר). לעומת זאת , הטעם החמוץ היה משויך לפאזת המתכת שאיכות תנועתה הוא כיווץ והורדה.

למעשה, כל הטעמים משפיעים על כל האיברים. הטעם החריף מסייע לתפקוד כבד-עץ בהפצה והפרשה ופתיחה של דרכי זרימת הצ'י ואילו הטעם החמוץ מסייע לכבד באיסוף וכינוס של דם ואצירתו בכבד. בסיכומו של דבר, למרות שהכבד משויך לעץ, מעשית קיים בו ביטוי של פאזות נוספות ולעיתים מנוגדות. מכיוון שבעונת האביב יש ביטוי חזק של פאזת העץ, תפקוד הכבד יחסית שופע ויש לוודא שהכבד אכן מתפקד בהרמוניה עם העונה שלו.

כולנו אינדיבידואלים, חוץ ממני
אז הבנו שהכבד משויך לפאזת העץ ממש כמו עונת האביב ושבתקופת האביב תפקוד הכבד שופע ומושפע משינויים בטבע. כמו כן הבהרנו שיש שני טעמים עיקריים שמשפיעים על תפקוד הכבד. אנחנו גם יודעים שאנשים שונים יכולים לסבול מחוסר איזון בתפקוד הכבד, כך שחלק סובלים מתפקוד יתר של הכבד בהפצה והפרשה ואילו אחרים סובלים מדיכוי של תפקוד ההפצה וההפרשה של הכבד. כתוצאה מכך, בתקופת האביב, יכול להיות מצב שהמטופל נוטה להפצה מוגזמת או דווקא לדיכוי של ההפצה בגוף ובכל אחד מהמקרים הללו עלינו לבחור צמחים בעלי טעם שונה, החמוץ להגביל את הפצת היתר והחריף לעודד שחרור של דיכוי ההפצה בכבד. מכיוון שכולנו אינדיבידואלים שונים האחד מהשני (וכולנו גם מסכימים פה אחד שאנחנו אינדיבידואלים), אז לא ניתן לקבוע טיפול תזונתי אחד ויחיד שיתאים לכולנו ועלינו לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים לו את התזונה האידאלית להשבת האיזון. לכן, למרות שבראיה סינית יש מקום לאופי מסוים של מזון בכל עונה, כפי שפירטתי ברשומה על תזונה באביב, עדיין חשוב להתייחס לכל אדם בפני עצמו ולוודא שהתזונה אכן מתאימה לו או לבצע בה התאמות.

אקורד סיום

אחד הדברים שלמדתי בשנים האחרונות בנוגע לדיונים בנושאים כאלה הוא שקשה מאד לשנות הרגלים שהשתרשו והתקבעו היטב אצל רובנו. דוגמא טובה לכך אני מוצא בעובדה שבכך שנה בסביבות האביב אני שב וחוזר לדיון המעגלי בנוגע לתזונה אביב סינית וסילוק רעילות מהכבד. לא אחת מתקבלת התחושה שמדובר במאבק שנועד לכישלון כנגד תחנות רוח. בסופו של דבר, הסינים לא מבצעים סילוק של רעלים מהכבד בתקופת האביב מכיוון שלא הכירו את הרעלים שמצטברים בכבד, כל שכן כבד בשר ודם. אינני יודע מה מקורות שיטות סילוק הרעלים מהכבד, יש שטוענים שקיים טיפול כזה ברפואה סינית ויש שטוענים שהוא מגיע משיטות טיהור גוף פרוטסטנטיות מהמאה ה-19, מה שבטוח זה שהמקור אינו רפואה סינית.










לרכישת הספרים שלי ברפואה סינית לחצו כאן

יום שבת, 20 בדצמבר 2014

הלב - תפקיד האש באזור האדמה

כל מי שעוסק ברפואה סינית מכיר את השיוך הנפוץ של חמשת האיברים לחמש הפאזות, כבד-עץ, לב-אש, טחול-אדמה, ריאות-מתכת וכליות-מים. אבל מדי פעם יוצא לנו להיתקל במקורות שמציגים צימודים פחות מוכרים שהנפוץ בהם הוא הצימוד של ריאות-אש, כבד-מתכת, כליות-מים, טחול-עץ ולב-אדמה. לא אחת יצא לי להיתקל במטפלים שממהרים לטעון שמדובר בצימוד העתיק ביותר או הנכון יותר ושיש עומק נוסף וגאוני לכל הנושא. קל מאד למי שלא מכיר את ההיסטוריה הסינית והתפתחות הפילוסופיות הסיניות להיסחף אחר גל ההתלהבות מרעיונות עתיקים כאילו היו נכונים יותר ממה שמודרני (לא יודע מדוע, אולי זאת התרפקות רומנטית על האמונה שהקדמונים היו יותר חכמים מאתנו). פעמים רבות זה נעשה ללא העמקת חקירה והבנה מדוע הופיעו צימודים נוספים ומה ההיגיון שמאחוריהם.

לצימוד המוזר שתיארתי למעלה יש הסבר מאד פשוט והגיוני. חשוב להבין שבתקופה בה החלו להיווצר צימודים שונים כאלה (בסביבות 500 לפני הספירה) תורת חמש הפאזות (כן כן, זו הייתה תורה פילוסופית לפני שצומצמה לתיאוריה, ממש כמו תורת יין-יאנג) הייתה בחיתוליה. נושא מהות חמש הפאזות עדיין התפתח וזיגזג מרעיון של חמישה חומרים בסיסיים בשימוש האדם (עץ ומתכת שמשמשים ככלים בבנייה או מסחר, אש ומים שמשמשים לחימום ובישול ואדמה שמניבה יבול) או כחומרי בסיס מהם מורכבת הבריאה כולה במינונים שונים, לכדי רעיון מופשט יותר שעדיין לא ממש התגבש לפאזות ומשמעותן. בתקופה זו החלו לסווג הרבה רעיונות לקבוצות של חמש, שש וכדומה. כך נוצרו קבוצות של חמש מידות, חמישה צבעים, חמישה טעמים, חמישה כיוונים, חמש ריחות, חמישה איברים, חמישה חומרים וכדומה. גם תיעוד כתוב של ההיסטוריה הקדומה החל להיערם ונערך תחת ספרות היסטורית כגון דברי המדינות (国语Guóyǔ) או ספר המסמכים (尚书Shàngshū) שמתעדים בין היתר היבטים שונים בהתפתחות של חמש הפאזות או חמשת החומרים. למשל הספר קוֹרוֹת דזוּאוֹ [על עידן] האביב והסתיו (春秋左传) מדבר על חמישה חומרים שמשמשים את האדם בחיי היום יום:
天生五材,民并用之,废一不可。
"השמיים יוצרים את חמשת החומרים, האדם משתמש בהם, אי אפשר [להתקיים] אף ללא אחד מהם".
לעומת זאת בספר ההיסטוריה דברי המדינות (国语), שמתעד את ההיסטוריה מתקופת שושלת ג'ואו המערבית (1046-771 לפנה"ס西周 ), מוזכרים אותם חמישה חומרי בסיס דווקא כחומרים מהם מורכבת הבריאה:
以土与金、木、水、火杂,以成万物。
"ערבוב של אדמה עם מתכת, עץ, מים ואש מביא להתהוות רבבות הדברים".
אבל יום אחד בא איזה קיסר נחמד של מדינת צ'ין שהתעקש לאחד את סין, הכתב והתרבות שלה תחת מרותו של שליט אחד ויחיד, הוא עצמו. איך מאחדים את כל המדינות תחת ריבון אחד ותרבות אחת? פשוט מאד, כובשים את כל המדינות שמסביב, שורפים את כל הספרים שלא מסתדרים עם הרעיונות שמקובלים על הקיסר, שיש לו כמובן מנדט מהשמיים למשול והוא לא צריך פריימריז או בחירות, וקוברים את כל הפילוסופים הקונפוציאנים בחיים כדי שלא יבלבלו את השכל. וכך בשנת 213 לפנה״ס הועלו באש רבים מהכתבים החשובים לקונפוציאנים, באירוע המכונן והטראומטי של שריפת הספרים וקבירת הקונפוציאנים (焚书坑儒). מכיוון שהקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב נערך לאורך תקופה מאד ארוכה ושככל הנראה הסתיימה רק בסביבות שנת 26 לפנה״ס, יש לנו מזל גדול שהידע שבקאנון זה שרד והגיע אלינו. בין הספרים שנפגעו היה גם ספר המסמכים, שחלקים ממנו שרדו, אם בעקבות נטיית השינון (מי אמר ששינון זה לא טוב) של המלומדים הקונפוציאניים שלא נקברו חיים על ידי הקיסר הנחמד, או מכיוון שהיו מספר כתבים שכנראה הוסתרו. 13 שנים לאחר מכן שאריות הספר אוגדו יחדיו על ידי פוּ שֶֹנג (伏胜) ומכיוון שנכתבו בכתב החדש שאוחד על ידי הקיסר, נקרא הספר הכתב החדש של ספר המסמכים (今文经-尚书). זמן לא רב לאחר מכן ״נמצא״ כביכול העתק של הספר המקורי שהוסתר ונשמר בקיר של צאצא של קונפוציוס. מכיוון שהכתב היה כתוב בכתב טרם איחוד הכתב על ידי הקיסר החדש, על כן עותק זה כונה הכתב העתיק של ספר המסמכים (古文经-尚书). למה ״נמצא״ אתם שואלים? כי בדיעבד אנחנו יודעים שהוא פוברק. אחד ההבדלים בין שני הספרים הוא צימוד האיברים לחמש הפאזות. הקאנון הפנימי מסתמך על הצימוד שמופיע בכתב החדש של ספר המסמכים שהינו העתיק ומבוסס על המקור. אז על מה בדיוק הסתמך הכתב העתיק של ספר המסמכים? על כמה ספרים שעסקו במסורות זביחת זבחים.
הסינים נוטים להסתכל על העולם אחרת מאתנו. לנו יש מצפן ומבחינתנו המפה ישרה רק כאשר היא מוצפנת (הצפון נמצא בראש המפה למעלה) אבל הסינים (שהמציאו את המצפן) קראו לו דווקא.... מדרם, או ״המחט שמצביעה על הדרום״ (指南针). הסינים נוהגים הסתכל על הכל מנקודת מבט בה הדובר מסתכל לכיוון דרום שם עוברת השמש, כך שהמערב מימינו והמזרח לשמאלו. מכיוון שסיווג העולם ומרכיביו לקבוצות של חמש הושפע מאד מתרשים הנהר (河图) על כן רצוי שנזכיר לרגע גם את התרשים הנ"ל. תרשים הנהר הוא תרשים של עשר ספרות בחמישה מיקומים שונים שהיה משורטט על גבי גופו של סוס-דרקון, בו חזה פו שי (伏羲) יוצא מן הנהר הצהוב.



פוּ שֶֹנג הוסיף לספר המסמכים גם פרשנות (尚书大传) בה הציג חיבור בין רעיון תרשים הנהר מ[קאנון] תמורות [שושלת] ג'ואו (周易) ורעיון חמש הפאזות שהופיע בספר המסמכים:
天一生水,地二生火,天三生木,地四生金。地六成水,天七成火,地八成木,天九成金,天五生土。
"שמיים-אחד יוצר מים, ארץ-שניים יוצר אש, שמיים-שלושה יוצר עץ, ארץ-ארבעה יוצר מתכת. ארץ-שישה משלים את המים, שמיים-שבעה משלים את האש, ארץ-שמונה משלים את העץ, שמיים-תשעה משלים את המתכת, ארץ-חמישה יוצר אדמה".





תרשים הנהר שימש במרוצת השנים גם להבנת התיאוריה של ספר התמורות ושרטוט תרשימי שמונה הטריגרמות של שמיים מאוחרים ומוקדמים ואף על התפתחות תיאוריית חמש הפאזות. ציורים של אותו חיזיון מראים שאת תרשים הנהר ממקמים כך שכיוון דרום נמצא באזור הראש, כיוון צפון נמצא באזור הזנב, כיוון מערב בצד ימין של הגוף וכיוון מזרח בצד שמאל. הקו המקווקו שעובר מדרום לצפון על גבי ציור הסוס-דרקון הוא עמוד השדרה של היצור. עכשיו דמיינו סיני קדמון (לא זה עם צמה ארוכה, זה שושל צ׳ינג 1644-1911, כזה עם שיער אסוף בכוס עם צ׳ופסטיק נעוץ באמצע), שעומד כשפניו לדרום ולפניו מזבח עם עולה, במקרה הטוב היא זבח חיה כלשהי וברע היא אדם. את העולה מניחים כאשר הגב פונה למעלה, הראש בכיוון דרום והרגליים בכיוון צפון. כאשר מתבוננים על הזבח בצורה כזאת, אז הריאות נמצאות בצד דרום (אש), הכליות בצד צפון (מים), הכבד מימין בצד מערב (מתכת), הטחול משמאל בצד מזרח (עץ) והלב באמצע בין החמישה (אדמה). מכאן אנחנו יכולים להבין שסיווג האיברים לפאזות על פי גישה זו מבוסס על מיקום פיזי של איברים מתים ולא על רעיון המתאר את תפקוד האיברים ואופיים, כפי שנהוג ברפואה הסינית.














כשמחפשים הסבר אטימולוגי על הסימניות הסיניות נהוג להסתמך על הספר הקדום ביותר בנושא פירוש וניתוח הסימניות (说文解字). כאשר בודקים את האטימולוגיה של חמשת האיברים אפשר לראות שהכותב מסביר שאיבר הלב הוא אדמה ושזהו דימוי לצורתו אבל המלומדים הסינים מתקופת שושלת חאן הקבילו אותו דווקא לאש. מכיוון שבתקופת חיבור ספר זה כבר הופיעו שתי הגרסאות לספר המסמכים, הוא לא ידע לקבוע איזה פירוש נכון ולכן סיפק את שני הפירושים.

נקודה אחרונה לסיום, אם למישהו לא מסתדר מיקום האיברים לפי מיקום הפאזות, או במילים אחרות, מדוע המים למטה והאש למעלה, העץ משמאל והמתכת מימין ולבסוף האדמה במרכז, כל שצריך לעשות זה להתבונן בתרשים הנהר, שם נקבע סדר נקודות ייניות (זוג) ויאנגיות (פרט) בסדר עולה מאחד לעשר בחמישה מיקומים. הסבר זה מאפשר לנו להבין את שיוך האיברים של הזבח לחמש הפאזות מבחינת מיקום וגם פותר לנו בעיה נוספת בנוגע לסדר הפאזות. אנחנו מכירים את הסדר ״עץ אש אדמה מתכת מים״ אבל כאן מוצג הסדר ״מים אש עץ מתכת אדמה״ שמבוסס על סדר הבריאה כפי שהוא מתואר בתרשים הנהר ומוזכר גם בספר המסמכים בפרק התוכנית הגדולה (洪范), מתוארות הפאזות בסדר מסוים ולכל פאזה משויכת תכונה:
五行,一曰水,二曰火,三曰木,四曰金,五曰土。水曰润下,火曰炎上,木曰曲直,金曰从革,土爰稼穑。

"חמש פאזות – אחד נקרא מים, שניים נקרא אש, שלוש נקרא עץ, ארבע נקרא מתכת, חמש נקרא אדמה. נאמר שהמים מרטיבים למטה, נאמר שהאש משלהבת למעלה, נאמר שהעץ מתכופף ומתיישר,  נאמר שהמתכת נאותה [לקבל] שינוי ועל כן האדמה נזרעת ונקצרת".