דיקור סיני - נקודת הכליות - "עמק בוער" Ran Gu 然谷

נקודת רָאן גוּ (Ran Gu 然谷) הינה הנקודה השניה על גבי ערוץ הכליות. מבחינת זרימת הצ'י בערוץ היא מתוארת כמעיין ועל פי מיקומה ברצף הנקודות על גבי ערוץ ייני זה (שאו יין) היא נחשבת לנקודת אש.

מלבד השם הנפוץ כיום לנקודה זו לאורך השנים קיבלה הנקודה שמות נוספים. בחינה של שמות אלו יכולה לסייע לנו להבין את מהות הנקודה ותפקידיה.

על השם

ראן-גו 然骨 - עצם ראן (שם קדום של העצם Medial cuneiform בסינית)

הנקודה ממוקמת תחת עצם ראן זו ועל כן כונתה בשם זה. האיזור בו נמצאת הנקודה הינו איזור שקוע בין העצמות בדומה לעמק שבין ההרים ולכן ככל הנראה שונתה הסימניה הסינית "עצם" לסימניה "עמק".

ראן-גו 然谷 - עמק בוער

הסימניה ראן משמעותה הצתה או תחילתה של בערת האש, בדומה לווריאציה אחרת שלה (燃). מכיוון שהינה הנקודה השניה בערוץ הכליות ועוצמת הזרימה בה דומה למעיין מתגבר בעל זרמים חזקים ומכיוון שעוצמת זרמי מעיין חזקה יחסית בעמק שבין הנביעה ונהר על כן איזור זה של הנקודה מכונה עמק. יש המדמים נקודה זו לעמק בוער בדומה לאש הרעם והדרקון היוצאת מהתהום. הכינוי "אש הרעם והדרקון" מתייחס ברפואה הסינית לאש של הכליות (אש הדרקון - היאנג האמיתי - אש השר) ואש הרעם (אש הלב). מכיוון שמדובר בעמק המבודד בין ההרים, אש זו יכולה לבעור בשקט ואינה מבוקרת על ידי תנועת המים.

לונג-יואן 龙渊 - תהום הדרקון

יואן מתאר תהום עמוקה שלא ניתן לראות את קרקעיתה בדומה לראש הנקרה, מצוק תלול ומים בתחתיתו. בחלק מהספרים מתוארת נקודה זו לתהום ממנה נוסק ועולה דרקון ובאחרים מתואר אופיה כדרקון העומד לצלול אל התהום. תהום הדרקון "זהו היאנג חסר השורש השוכן בתוך טריגרמת המים קאן" ו"היאנג שהינו האש המעטה שבייכולתה ליצור צ'י". לנקודה זו התייחסתי בעבר ברשומה על הדרקון שבמים).

פעולת נקודת הדיקור

מהשמות של הנקודה אפשר להסיק שיש לה השפעה ישירה על אש השר (אש הדרקון) שבכליות. על פי סיווג הנקודות לחמשת המעברים (פאזות) נקודה זו הינה נקודת אש על גבי ערוץ איבר המים. שילוב זה בין מים לאש מאפשר לנקודה זו לאזן בין חום וקור. כלומר נקודה זו יכולה לחזק את אש הכליות אך גם לנקז אש זו כאשר היא בעודף. וזאת בעצם הנקודה היחידה המנקזת את הכליות. 

ברפואה הסינית למדנו שיש רק מצבי חוסר של הכליות (יין, יאנג, תמצית וצ'י) ולמעשה ברב הספרים אין כל התיחסות למצבי עודף בכליות, אז מהיכן צץ כאן מצב עודף המצריך ניקוז? מצב העודף המתואר כאן הוא כמובן של אש השר (אש הדרקון) שהינה למעשה יאנג הכליות. כאשר אש השר חזקה יחסית היא מטרידה את חדרי התמצית וגורמת לחשק יתר, זיקפה ממושכת, פליטה במהלך שינה וכדומה. כמו כן היא עולה וצפה מעלה כדרקון הנוסק מהתהום וגורמת לתחושת חום, חוסר מנוחה ולעיתים אף להזעה. במקרים כאלה לא מספיק להזין את יין הכליות על מנת להשוות כוחות, יש גם לנקז ולהוריד את האש העודפת חזרה מטה אל הכליות. ניקוז הנקודה ישיב את האש למקומה.

השפעת דיקור הנקודה על הגוף

מטיבה עם תנועת המים במחמם התחתון - לחות

מנקזת אש מחוסר, מסיגה חום מהכליות, מזינה את יין הכליות - שגשוג של אש השר.

מטהרת ומשתנת לחות חמה - לחות חמה במחממים תחתון ואמצעי.

מחלות נפש בהן אין תקשורת בין כליות ולב - הורדת האש חזרה אל הכליות.

חוסר באש הכליות - קור

הכליות אחראיות על משק המים במחמם התחתון חוסר באש שער החיוניות יביא להצטברות נוזלים ולחות, חיזוק האש יאפשר סילוק הנוזלים. יאנג הכליות אחראי בין היתר על כוח אצירת הנוזלים והתמצית של הכליות, חולשה של יאנג הכליות תביא לכך ששלפוחית השתן תאבד יכולת אצירת שתן ויופיעו טפטוף ובריחה של שתן. כמו כן הכליות יאבדו את היכולת לאצור בתוכן תמצית ותופיע בריחת זרע. 

יאנג הטחול נתמך ומתבסס על יאנג הכליות לשם התמרה של נוזלים ומזון והפצתם. חולשה של יאנג הכליות תביא לחולשה של יאנג הטחול והופעת שילשול, חוסר תיאבון וכדומה. אצל נשים, חולשה של הכליות יכולה להוביל לאי סדירות של המחזור החודשי. חולשה של הכליות יכולה להביא גם לקושי להרות (אי פוריות).

נקודת אש - יש לחזק את הנקודה לשם חיזוק אש הכליות והזנת יין הכליות.

חום ולחות במחמם תחתון - חום

חוסר של יין הכליות יכול להוביל לעודף יחסי של יאנג הכליות ועליה של אש השר. כאשר אש השר מטרידה את חדרי התמצית תופיע בריחת זרע. לחות חמה בכליות ומחמם תחתון עשויה להביא להופעת שתן לבן עכור. לחות חמה במחמם התחתון או חולשה של מיי הכליות יכולה להביא לדלקת בערמונית.

מתאימה לטיפול בסוכרת המאובחנת כחוסר מים ואש משגשגת. למרות שנהוג לחלק את הסוכרת לשלושה מחממים מעשית שורש הבעיה בחוסר יין והופעת יובש. ניתן להשתמש בנקודה זו לטיפול בשורש (בשילוב עם נקודות נוספות 太溪，太冲，肾俞，肝俞)

נקודת אש ומעיין - ניקוז הנקודה מסלק חום מהגוף ומשיב את אש השר חזרה למקומה.

מיקום הנקודה על גבי הערוץ והגוף

כאשר הערוץ חסום, צ'י מהכליות אינו מסוגל להגיע לאיזור כף הרגל ולהזינה. חסימה מביאה לכאב והעדר הזנה מביא לניוון של הרגל. נקודה זו יכולה לפתוח את הערוץ ולהוליך את צ'י הכליות אל כף הרגל לשם הזנת הגידים והעצמות. 

עליית האש לאורך ערוץ שאו יין כליות יכולה לגרום למחלות הקשורות בלשון (לב) ובגרון (ריאות). ניקוז הנקודה יוריד את האש.

חמשת הצלילים ברפואה הסינית והשפעתם על חמשת האיברים הפנימיים

באחד מפרקי הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מוזכר שלכל אחד מחמשת האיברים יש את הקול הקשור בו והצליל המשוייך אליו "גוֹנג הינו צליל האדמה והינו נפתח אל טחול, שָאנג הינו צליל המתכת והינו נפתח אל הריאות, ג'יַאוֹ הינו צליל העץ והינו נפתח אל הכבד, גֶ'ה הינו צליל האש והינו נפתח אל הלב, יוּ הינו צליל המים והינו נפתח אל הכליות". כאשר חמשת הצלילים בהרמוניה הגוף בריא. הקדמונים הסינים הבחינו שמתוך 12 הטונים במוזיקה הסינית, חמשת הצלילים הנ"ל משפיעים על חמשת האיברים הפנימיים.

כולנו שמענו סיפורים על זמרות אופרה המסוגלות לנפץ גביע קריסטל על ידי שירה בקול גבוה. כיצד הפקת קול בקצה אחד של החדר מסוגלת להשפיע על גביע בקצה השני? כאשר אנו מקישים על גביע קריסטל אנו גורמים לקריסטל לרטוט בתדירות מסוימת ולהפיק צליל גבוה בדומה לפעמון. למעשה גביע הקריסטל מהדהד בתדירות קול זו. הדהוד זה נעשה על ידי הקשה ישירה על גוף הגביע אך ניתן לגרום לגביע להדהד גם על ידי ניגון או הפקת קול בעל תדירות קרובה לתדירות ההדהוד של גביע הקריסטל, השפעה זו נקראת תהודה סימפתטית.

הקדמונים הסינים גילו כי קולות שונים המופקים על ידי הפה או כלי נגינה יכול להדהד באיברים הפנימיים ולהרטיטם. הם חילקו את חמשת אופני הפקת הקול לחמישה סוגים שונים: שיניים קדמיות תחתונות, לשון, גרון, שיניים אחוריות (טוחנות) עליונות ושפתיים. כל אחד מחמשת הקולות מסוגל להשפיע על איבר מטרה אחר ולהשיבו לתפקוד הרמוני תקין על ידי הדהוד.

רעיון הדהוד הקול והשפעותיו המטיבות על הגוף אומץ על ידי מתרגלי מיומנויות פנימיות (内功 Nei Gong) ודאו-יין (导引 Dao Yin) ושאר תרגולות טיפוח בריאות. אחד התרגילים המתקדמים ביותר באמנות הלחימה של הצורה והכוונה, שינג אי צ'ואן (形意拳 Xing Yi Quan), מכונה צליל הרעם של הנמרים וטיגריסים בו נוצרת תהודה בכל הגוף כחלק מהתרגול. הלוחם המפורסם שַאנג יוּן-שְיַאנג (1937 - 1864) תיאר תהודה זו כרעש רעמים עמומים בשרשרת הנשמעים הרחק באופק ממש לפני שמתחיל הגשם. לדבריו דומה הדבר במעט לקול נהימת (גרגור) החתולים המאפשר להם להחלים ממחלות ופציעות אך שונה ממנו באופן הפקתו. גם תרגול דאו-יין המכונה ששת הצלילים המרפאים (六字诀 Liu Zi Jue) משתמש בעקרון ההדהוד הנוצר עקב חמשת הצלילים ומוסיף צליל נוסף המשמש לריפוי שלושת המחממים.

על מנת להכיר טוב יותר את חמשת הצלילים ואופן הפקתם יצרתי מספר תמונות המציגות את מיקום הלשון במהלך הפקת חמשת הצלילים. מכיוון שהפקת צליל נוצרת לרוב תוך כדי תנועה של לשון או שפתיים התמונות יכולות לתת מושג כללי על כל אחד מהצלילים. לכל אחד מחמשת הצלילים יש שם ספציפי (גְ'יַאוֹ, גֶ'ה, גוֹנג, שָאנג, יוּ) אך הינו למעשה שם כולל ותחתיו אפשר למצוא מספר צלילים המופקים על אותו עיקרון מנחה של תנועת הפה.

כבד - גְ'יַאוֹ

ג'יַאוֹ הינו צליל המופק על ידי הצמדת קצה הלשון לשיניים הקדמיות התחתונות וקריאת צלילים שונים כגון: גִ'י, צִ'י, שִי, אִי, גְ'יֶאן, גְ'יַה, גְ'יֲאנ(ג). צליל זה מסוגל להדהד בכבד ובכך לחזק את צ'י הכבד, להוריד אש של הכבד ולזרז השבת הכבד לאיזון על ידי איזון יין-יאנג וסילוק פתוגנים. מומלץ לבחור מספר צלילים ולבטא אותם אחד אחרי השני או לבחור צליל אחד ולבטא אותו ברצף מספר שניות ולנשוף את הצ'י העכור מהכבד החוצה. יש לשאוף אויר דרך האף ולנשוף דרך הפה תוך כדי ביטוי הצליל. צליל זה מקביל לצליל מי במוזיקה מערבית.

לב - גֶ'ה

גֶ'ה הינו צליל המופק על ידי הצמדת קצה הלשון לחך והנעתה בזמן נשיפה לשם קריאת צלילים שונים כגון: דֶה, טֶה, נֶה, לֶה, הֶה, צֶ'ה, קֶה, דִינג, דַאנג, דוּאוֹ, דִי, דוּאַן. צליל זה מסוגל להדהד בלב ולחזק את צ'י הלב, להוריד אש של הלב, לאזן יין ויאנג בלב ולסלק פתוגנים המטרידים אותו לשם השבתו לאיזון בריא. צליל זה מקביל לצליל סול במוזיקה מערבית.

טחול - גוֹנג

גוֹנג הינו צליל המופק על ידי הצמדת חלק אחורי של הלשון לחך עליון (בחלקו האחורי) וקריאת צלילים שונים כגון: הוֹנג, חוּאֲנג, חוּ, חוּן, חוּאֲן, גֶה, קֶה. צליל זה מסוגל להדהד בטחול ולחזק את תפקוד הטחול והקיבה ולסלק מהם מחלות. צליל זה מקביל לצליל דו במוזיקה מערבית.

ריאות - שָאנג

שָאנג הינו צליל המופק על ידי הצמדת חלקה האחורי של הלשון לשיניים טוחנות עליונות וקריאת צלילים שונים כגון: דזֶה, סֶה, שיֶה, גֶ'ה, חֵי, צ'וּאֲנג, צ'וּ, צַ'אן, צָ'או. צליל זה מסוגל להדהד בריאות ובכך לחזק את צ'י הריאות, להוריד אש מהריאות ולהשיבן לתפקוד תקין ומאוזן. צליל זה מקביל לצליל רה במוזיקה מערבית.

כליות - יוּ

יוּ הינו צליל המופק על ידי הצמדת השפתיים וקריאת צלילים שונים כגון: פּוֹ, בוֹ, מוֹ, פוֹ, בוֹנג, בַּאן, בַּאוֹ, בֶּיי. צליל זה מסוגל להדהד בכליות ולחזקן ולהסדיר תפקוד לא תקין. צליל זה מקביל לצליל לה במוזיקה מערבית.

על תרגול  ששת הצלילים המרפאים אפרט כבר ברשומה אחרת 

תור הזהב של הרפואה הסינית - אסכולת הקירור

כאשר ברצוננו להבין דבר מה לעומקו עלינו לתור אחר מקורות התפתחותו ולחקור כל נקודת פיצול בדרך התפתחותו וסיבותיה. על מנת להבין את מקורות הרפואה הסינית עלינו להכיר את יסודותיה דרך הקאנון הפנימי, מסה על פגיעת פתוגן בחיצון וקאנון הקושיות. על מנת להבין את התפתחות הרפואה הסינית על כל רבדיה עלינו לאתר את נקודות המפנה בהתפתחותה ולהבין את סיבותיהן. נקודות מפנה אלו הן אסכולות החשיבה השונות שהתפתחו לאורך השנים והעשירו את התיאוריה של הרפואה הסינית.

דיוקנו של ליו וואן-סו

אחת מתקופות הפריחה הגדולות ביותר של הרפואה הסינית היא תקופת גִ'ין-יוּאֱן. תקופה זו הינה נקודת התפתחות אסכולות הרפואה הסינית אשר השפעתן על התיאוריה של הרפואה הסינית ניכרת עד עצם היום הזה. באחת מרשומותי הקודמות הזכרתי ברפרוף את ארבע האסכולות החשובות, שהתפתחו בתקופה זו והרופאים שעמדו בראשן. היום אני רוצה לדבר על הרופא הנודע לִיוּ וַואן-סוּ אשר עמד בראש אסכולת הקירור ולמעשה ניתן להחשיבו כגורם העיקרי להתפתחות האסכולות האחרות בתקופתו ואסכולות בכלל ברפואה הסינית. 

השינוי לו הביא הינו בעל חשיבות רבה מאד בהתחשב בעובדה שבמשך 800 שנים מאז כתיבת מסה על פגיעת פתוגן בחיצון על ידי הרופא הנודע גַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג, לא הופיעה התפתחות חדשה בתיאוריה של הרפואה הסינית. העדר התפתחות נובע מהעובדה, שהפורמולות המופיעות במסה היו יעילות ביותר, אך גם בשל העובדה, שאף רופא לא העז לקום ולצאת כנגד חוסר שלמותה של התיאורה המוצגת במסה. למרות שזה אולי נראה דבר של מה בכך לקום ולהתנגד לטיעון כלשהו כאשר איננו מסכימים איתו, אך לא כך הדבר בתרבות הסינית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגַ'אנג ג'וֹנג-גִ'ינג אשר כונה "הרופא הקדוש". השפעתו העצומה של לִיוּ וַואן-סוּ על כיוון התפתחות הרפואה הסינית המשיכה עוד כ-600 שנים לאחר מותו ועודדה הופעתן של אסכולות נוספות.

אסכולת הקירור (Han Liang Pai - 寒凉派)

אסכולת הקירור נוצרה בעקבות שילוב של גורמים שונים יחדיו אשר הביאו את לִיוּ וַואן-סוּ להסיק, שברפואה הסינית חסרה התייחסות והבנה מספקת למחלות הנגרמות עקב פתוגנים של חום ואש. בין גורמי ההשפעה השונים אפשר למנות את:

- הקיבעון המחשבתי של הרופאים בני תקופתו.
- בריאותם ונטיתם המולדת של תושבים באיזור מגוריו - חֶה ג'יֶאן.
- מסקנותיו של לִיוּ וַואן-סוּ לאחר חקירתו את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי.
- ספר המרשמים שפרסם הממשל מרשמי מרכז הרוקחות הקיסרי לתועלת העם בתקופת שלום וביטחון.
- תובנות הקשורות בתיאוריה של התנועות והצ'י אשר הפכה פופולארית ביותר במאות השנים לפני לידתו.
- מלחמות קשות באיזור מגוריו בין שבטי הג'וֹרְצֶ'ד בני מדינת גִ'ין, החִיטַאִיִים תושבי מדינת לִיֳאוֹ ואנשי מדינת סוֹנג בני גזע החַאן (סינים).

שלוש מאות שנה לפני הולדתו של לִיוּ וַואן-סוּ, ערך וָואנג בִּינג* את הקאנון הפנימי והוסיף לו שבעה פרקים העוסקים בתיאוריה של חמש התנועות וששת הצ'י. כאשר ליו וואן-סו למד רפואה סינית כבר היתה תיאוריה זו פופולארית ביותר בקרב הרופאים ברחבי האיזור כולו. אפשר לראות מדבריו של ליו וואן-סו כי ראה חשיבות רבה לתיאוריה זו: "גוף הידע של אנשי אסכולת השינוי הינו חמש הפאזות ושמונה הטריגרמות, של הקונפוציוניסטים הוא שלוש העקרונות וחמש הסגולות ושל הרופאים הוא חמש התנועות וששת הצ'י". תיאוריה זו השפיעה רבות על גישתו לרפואה הסינית עד כדי כך שבהמשך הסביר כיצד כל אחת מהתנועות וכל אחד מששת הצ'י יכול להפוך חום ואש.

לִיוּ וַואן-סוּ חקר במשך שנים רבות את 19 הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ובעיקר את הפתוגנזות הקשורות בחום ואש. על סמך נסיונו הקליני ותובנות שרכש במהלך החקירה, הרחיב את כמות הסינדרומים הקשורים בחום ואש ופיתח גישה חדשה לטיפול בהם. כמו כן מצא דרך לחבר בין הפתוגנזות המופיעות בקאנון הפנימי ותורת התנועות והצ'י.  

רעיון נוסף, שמקורו באיזכור קצר בקאנון הפנימי, אליו התיחס הוא רעיון ההגבלה והחלקה של נזק ההפרזה. רעיון זה מתחייס ליחסי הבקרה והיצירה של חמש הפאזות לשם שמירה על מערכת מאוזנת. בגישה הנפוצה המשתמשת בתיאוריה של חמש הפאזות קישרו בין סממנים שונים לחריגה של פאזה כלשהי או חולשה של פאזה אחרת. לִיוּ וַואן-סוּ הרחיב על המשמעויות הנובעות מחריגה של אחת מהפאזות והופעת סממנים הקשורים בפאזה שבעצם מנטרלת את החריגה. אציג כאן שתי דוגמאות של פתוגנזות שונות, האחת של אש והשניה של חום, כפי שלִיוּ וַואן-סוּ ניתח אותן:

פתוגנזת חום הגורמת לעצב

עצב הוא הרגש של ריאות-מתכת. פאזת המתכת מתמירה יובש ואילו יובש נוצר מהתמרה (יבוש) של האש. כלומר חום יוצר יובש ועל כן רגש הריאות מקבל ביטוי. אש הלב אחראית על חום וגורמת בקלות להופעת כאב פיזי אך גם רגשי. כאשר מופיעים כאב ועצב, במקרים רבים יש גם חום מטריד בלב והנפש חסרת מנוחה כך שקשה מאד להשקיט את הרגשות. כאשר אדם עצוב הוא בוכה ודמעות זולגות יחד עם נזלת. הסיבה לכך שמופיעה הפרשה של נוזלים (מים) אלו היא שמדובר בתופעה של אש משגשגת בצורה קיצוניות כך שהמים קמים להגבילה ומופיע ביטוי של מים. כלומר הביטוי של דמעות הוא בעצם פאזת המים הקמה לאזן את קיצוניות היתר של החום בלב.

פתוגנזת אש הגורמת לכאב ורגישות

בעקבות חום בתנועת האש נוצר כאב. מכיוון שפאזת האש משגשגת היא מבקרת את המתכת ומונעת ממנה לתפקד באופן תקין ולהגביל את העץ. המתכת אינה יכולה לאזן את העץ ולכן העץ משגשג. מכיוון שחמוץ הוא הטעם הקשור בפאזת העץ ויש התמרה בו זמנית של אש ועץ, על כן הכאב מרגיש חמוץ (כמו שריר דואב לאחר מאמץ). חמוץ שייך לכבד עץ וכאב שייך ללב אש

בהקשר למסה על פגיעת פתוגן בחיצון יצא לִיוּ וַואן-סוּ כנגד הגישה הפופולארית, המנתחת התיאוריה המוצגת בספר כשיטת טיפול למחלות קור, והבהיר מדוע לדעתו היא למעשה מדברת על מחלות חום. כמו כן הסביר את הגורמים להתפתחות מחלות החום למרות שמדובר בפתוגן קור ובכך בעצם הסביר מדוע קור יכול להפוך לחום. 

בהתיחסותו למחלות הקשורות בחום ואש, הסביר לִיוּ וַואן-סוּ גם על הקשר בין ביטוי קיצוני של כל אחד מהרגשות ופתוגנים אלו. כמו כן הציע דרך לטיפל במחלות הנובעות מפתוגנים אלו בחיצון ובפנים. בין טכניקות הטיפול שהציג אפשר למצוא צמחי מרפא, דיקור ואף שימוש במוקסה שלרב נאסר במחלות חום. 

למרות שמקריאת ספריו מתקבל הרושם שלִיוּ וַואן-סוּ התיחס בעיקר לקירור מחלות חום, בחקירה מעמיקה אפשר לראות שבין היתר הרחיב גם את התיאוריות העוסקת ברפואת נשים, במחלות מסובכות ובטיפול בטחול-קיבה.

                                                                                                                           

קורס אסכולת הקירור

מכיוון שאני רואה בלימוד אסכולות החשיבה השונות ברפואה הסינית חלק חשוב בהתפתחות של מטפל והעמקתו ברפואה הסינית, בחרתי באסכולת הקירור כקורס הראשון שאעביר במרכז ההדרכה החדש, שפתחו חברי תום ואריאל מסינית בקהילה שבחיפה. תוכן הקורס כולל תרגום של חלקים נכבדים מתוכן ספריו של לִיוּ וַואן-סוּ לראשונה בשפה מערבית ובעברית.

מטרות הקורס

העמקה בקלאסיקות של הרפואה הסינית.
הכרת אחת האסכולות החשובות ביותר ברפואה הסינית.
הבנת הגורמים לחום ואש ודרכי הטיפול בהם.
העשרת הידע על התפתחות הרפואה הסינית.
חשיבות הקורס
הכרת הקלאסיקות כחלק חשוב בהתפתחות של המטפל.
שיפור והרחבת אחד מכלי האבחון החשובים ביותר - תיאוריה.
לימוד גישות טיפול חדשות בקליניקה.
 

תוכן הקורס

רקע היסטורי, מדיני, גיאוגרפי ורפואי להתפתחות אסכולת הקירור.
רקע על ראש האסכולה – לִיוּ וַואן-סוּ.
הבדלים בין אש וחום ברפואה הסינית.
הגורמים להיווצרות מחלות חום – יאנג צ'י מדוכא ורוגז.
אופן הטיפול במחלות חום בעזרת צמחי מרפא.
טיפול בדיקור ומוקסה למחלות חום ע"פ אסכולת הקירור.
שאנג חאן לון מנקודת מבט של מחלות חום בחיצון ולא מחלות קור בחיצון.
חמש הפאזות ואופן יישום רעיון הגבלת נזק ההפרזה להשבת הרמוניה.
ששת הצ'י והתמרתם לחום ואש.
קשר בין ביטוי ריגשי קיצוני וחום ואש.
19 הפתוגנזות של הקאנון הפנימי לראשונה בעברית כמו גם העריכה והתוספות של לִיוּ וַואן-סוּ.
הפתוגנזות המורחבות של לִיוּ וַואן-סוּ.
רפואת נשים (שלושת האיסורים אחרי לידה, פיזיולוגיה).
טחול קיבה.

צינון, התקררות ושפעת - מערכת היאנג הכביר שבשמים והמים הקפואים שעל הקרקע

ברפואה הסינית ישנן אסכולות חשיבה רבות ושיטות שונות של אבחון מחלות אשר להן מערכת מושגים משלהן כגון, שש המערכות (שש שכבות), ארבע רמות של מחלות חום וכדומה. מכיוון שכך נוצר קושי רב להבין ולשלוט בכל אחת משיטות אלו או ליישב את התחושה שאין חפיפה בין גישות אלו. אחת מהשיטות המורכבות והעמוקות ביותר לדעתי לאבחון מחלות היא השיטה של אבחון כשל תפקודי של שש המערכות השונות המוצגת ב"דיון על פגיעת פתוגן" (שאנג חאן לון). ברשומה זו אנסה לפשט את המערכת הראשונה בהסתמך על תפיסתם של מספר רופאים מפורסמים ברפואה הסינית.

מה שמייחד את שיטת האבחון של דיון על פגיעת פתוגן היא שאינה מתמקדת באיבר אחד מסויים או בתנועה אחת מחמש התנועות ואף לא בחומר חיוני אחד (דם, צ'י, נוזלים, תמצית) אלא מחלקת את הגוף לשש מערכות שונות המורכבות כל אחת ממספר איברים, תפקודים, חומרים ותנועות (אדמה, מתכת, מים, עץ ואש). המערכת הראשונה והשיטחית מהשש היא מערכת היאנג הרב, הלא היא מערכת תָאי-יָאנג (Tai Yang 太阳).

השם המלא של מערכת תָאי-יָאנג הינו תָאי-יָאנג קור-מים. תָאי-יָאנג משמעו יאנג רב ובסינית הינו אחד מהכינויים של השמש (למעשה כיום היא הכינוי העיקרי של השמש). מכיוון שקור מסווג כ-יין ולא יאנג היינו מצפים שתָאי-יָאנג יהיה קשור בחום ואש ולא במים וקור, האם יש כאן סתירה? על מנת להבין מדוע אין כאן סתירה ראשית אסביר את משמעות מערכת זו כפי שהיא מופיעה במקור בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huang Di Nei Jin 黄帝内经) כתיאור של תופעות טבע ובהמשך אבצע הקבלה גם למערכת שבגוף האדם.

                                                                                                                                      

תופעת טבע - תאי יאנג קור מים 

תקופת החורף - תאי יאנג קור מים ע"פ פאנג דזה-אי

פָּאנג דזֶה-אִי מסביר את תופעת תָאי-יָאנג קור-מים בהקשר של חלוקת השנה לשש עונות שונות על פי אסכולת התנועות והצ'י: "הזמן של הצ'י השישי, החום היאנגי שעל פני האדמה נע ויורד כולו ונכנס אל תוככי המים שתחת האדמה לאורך תקופת כינוס וקליטה של הצ'י בסתיו. צ'י היצירה שורשו במרכז למטה. במרכז ולמטה היאנג רב על כן נקרא תאי יאנג (יאנג רב). חום יאנגי זה יורד ונכנס אל תוך המים אשר חותמים ואוצרים מבלי לאפשר זליגתו. בזמן זה יש ירידה בלחץ של האטמוספריה ומחוץ למים יש קור. מחוץ למים יש כבר קור אזי היאנג נאצר בתוך המים מכיוון שכך נקרא קור-מים". כלומר, בתקופת עונת תָאי-יָאנג קור מים, שהינה שיא החורף, החום היאנגי נכנס אל תוך המים שבאדמה שאופיים הוא אצירה ושמירה ואילו בחוץ שורר קור עז. מכיוון שבחוץ שורר קור ובתוך המים נשמר חום יאנגי רב על כן עונה זו מכונה יאנג-רב קור מים.

גם טַאנג דזוֹנג-הָאי השתמש בדימויים מהטבע על מנת לתאר את תָאי-יָאנג, אך הקישור שהציע שונה במעט מזה של פָּאנג דזֶה-אִי. הוא דימה את מערכת תָאי-יָאנג להשפעה של השמש על מים שעל כדור הארץ: "תאי יאנג הוא היאנג הכביר שבשמיים, הידוע לכל רבבות הדברים ויש רק את הצ'י היאנגי היחיד הזה. למרות שהצ'י שלו דחוס אי שם בוואקום הגדול אך הוא משפיע ישירות על תוככי המים שבאדמה למטה. על הקרקע של העולם המים רבים מכל, מכיוון שהמים רבים כל כך על כן ההתמרת הצ'י שלהם היא רבה בקיצוניות ויכולה למלא את רבבות הדברים". 

פירוש: תָאי-יָאנג (יאנג רב) בטבע הוא למעשה הגוף היאנגי הגדול שבשמיים - השמש, המוכרת וידועה לכל האדם והבריאה תחת השמיים. מכיוון שהיא מקור החום העיקרי היוצר את החיים בעולמנו על כן היא היאנג היחיד המספק לנו צ'י וחום. למרות שהשמש הינה צביר עצום של צ'י המרוכז אי שם בווקום האין סופי של החלל הרחק מהאדמה, אך היא עדיין מצליחה לאדות את מי האוקיאנוסים שעל פני כדור הארץ. מרבית שטח הפנים של עולמנו מכוסה במים ובזכות כמותם הרבה כמות הצ'י שמאודה מהם רבה מאד ויכולה ליצור ולברוא חיים על פני האדמה.

                                                                                                                                      

גוף האדם - מערכת תאי-יאנג

  

מהמים מותמר צ'י אל החיצון

טַאנג דזוֹנג-הָאי מקשר את הדימוי של מערכת תָאי-יָאנג בטבע, אותו הצגתי למעלה, לפזיולוגיה של האדם, כצ'י היאנגי היוצא מן הפנים אל החוץ, המגן בחוץ ומונע חדירה של פתוגן חיצוני. "באדם  נוצרת הקבלה ולכן תאי-יאנג שלפוחית השתן הם המעון של מים קור והמנהלים ואחראיים על המים ברחבי הגוף. הם מכונים בשם מים קור מכיוון שאופי המים הוא קור. בערוץ תאי יאנג - הצ'י מותמר בתוך המים ונע מעלה והחוצה וכך הוא מגן בחוץ בדומה ליאנג הכביר, על כן הוא מכונה ערוץ תאי יאנג".

מכיוון שערוץ תָאי-יָאנג הינו היאנג הכביר המגן בחוץ, על כן כאשר פתוגן חיצוני פולש אל השכבה החיצונית הוא תוקף ראשית את מערכת תָאי-יָאנג. מסיבה זו תחילתה של מחלה חיצונית הינה מחלת תָאי-יָאנג. לתָאי-יָאנג יש קשר הדוק עם איברים נוספים, למשל הכליות. "הכליות ושלפוחית השתן מנהלים את המים בגוף האדם, מבחינת טריגרמה (על פי תורת התמורות והשינוי) הינם קאן מים. טריגרמת קאן, קאן הוא בחוץ יין ובפנים יאנג, זהו יאנג שנכנס אל תוך היין, כך נוצר צ'י. תאי יאנג הוא מים קור, יאנג הינו אש וחום, מים נפגשים עם אש ואז הצ'י מותמר".

פרופסור לִיוּ לִי-הוֹנג ייחס את הקור דווקא לשמים שממעל ואת המים לקרקע שלמטה. הוא מתבסס על תיאור המגיע מהקאנון הפנימי ומסביר שקרינת השמש מאדה את המים שעל הקרקע. אדי המים העולים מהאדמה אל השמיים מתקררים מהקור השורר במרומים ומתעבים לעננים אשר ממטירים גשם חזרה אל הקרקע. באופן זה הוא קושר יחדיו את תאי-יאנג (שמש) עם המים שבקרקע, הקור שבשמיים ופעולת האידוי של המים ועיבוי העננים בשמיים. ההסבר שלו מתאר יפה את מערכת תָאי-יָאנג שעיקרה אידוי מים לכדי צ'י ועיבוי אדי הצ'י חזרה למים.

לתופעת טבע זו הוא מציג מקבילה בגוף האדם בה החום המגיע מהכליות מאדה את המים שבשלפוחית ויוצר צ'י המתפזר אל השכבה החיצונית של העור ומשמש לזיעה. הנוזלים שיורדים מפלג הגוף העליון אל השלפוחית מתעבים לכדי מים בשלפוחית ומופרשים כשתן. תיאור זה מסביר יפה מדוע כאשר נוצרת מחלה במערכת תאי-יאנג נפגע התפקוד הקשור בזיעה או בהפרשת שתן ואופן הריפוי כולל ייזוע (Gui Zhi Tang) או שיתון (Wu Ling San).

טַאנג דזוֹנג-הָאי ממשיך ומסביר את הקשר בין מחלת תָאי-יָאנג לפגיעה בצ'י מזין ובצ'י מגן. הוא מבסס את ההסבר על שלפוחית השתן (ערוץ תָאי-יָאנג) והכליות כצמד איברי יין ויאנג של תנועת המים, יחסי הלב והכליות כיחסים בין האש והמים (תכונות התופעות אליהן משויכים איברים אלו) וכמובן היחסים בין הלב - האחראי על הדם, ושלפוחית השתן - האחראית על התמרת צ'י, ומכך גם ליחסי צ'י ודם: "בגוף האדם הלב אחראי על האש, הכליות אחראיות על מים, כל הצ'י (אויר) שנשאף פנימה, עובר מהריאות ודרך הלב והושט, מהלב יורד מטה בצמוד לעמוד השדרה, ממערכת הכליות נכנס לרשת המחברת (שלושת המחממים - פדר) ומגיע אל שדה האליקסיר (דאן טיאן - אזור תחת הטבור). הלב הוא איבר האש, צ'י השמיים (אויר) שנשאף פנימה הינו צ'י קליל, הצ'י היאנגי ואש הלב הינם מאותו סוג, גם הוא יורד דרך צינורות הלב ואז נכנס אל תוך הכליות עד שמגיע ישירות אל שדה האליקסיר לשם אידוי שלפוחית השתן, זהו המפגש של אש ומים". בריאוּת הגוף היא איזון תקין בין הצמדים איבר-יין ואיבר-יאנג, דם וצ'י, אש ומים. ברגע שמופיעה מחלה נפגע האיזון בין צ'י, דם, מים, אש. כתוצאה מכך יכולה להופיע מחלה בערוץ תָאי-יָאנג או באיבר תָאי-יָאנג המרכיבים את מערכת תָאי-יָאנג. מכיוון שכך אפשר לראות שמחלה של ערוץ תָאי-יָאנג יכולה להשפיע על צ'י מזין (דם) צ'י מגן (צ'י) ומחלה של איבר תאי-יאנג גורמת להצטברות מים או הצטברות דם. 

חוּאֳנג יוּאֱן-יוּ מסביר, בפרשנותו על הדיון על פגיעת פתוגן, את הקשר בין צ'י מגן וצ'י מזין אל תָאי-יָאנג באופן הבא: "הכבד אחראי על (צ'י) מזין ודם הזורמים בערוצים וקישורים, הריאות אחראיות על צ׳י ו(צ'י) מגן הנעים בעור ושערותיו, כולם יחדיו נשלטים על ידי היאנג הרב (תָאי-יָאנג). אם יש רוח אז הצ׳י המגן נפגע, אם יש קור אז הצ׳י המזין נפגע, כאשר צ׳י מגן או צ׳י מזין נפגעים נוצרת מחלה של תאי יאנג".

מקור החום המאדה את המים בגוף
המקור לכל הצ׳י היאנגי בגוף האדם מגיע ממקום איכסונו בכליות. ביכולתו של יאנג זה להפיק חיים ותנועה ובלעדיו איברי הגוף, הערוצים והצ׳י אינם מסוגלים לתפקד. הכליות בעלות קשר הדוק עם שלפוחית השתן שהינה בין הזוג היאנגי של הכליות בתנועת המים (ע"פ חמש התנועות) ושלושת המחממים המשמשים רשת הפצה של הצ'י המקורי שבכליות ונוזלי הגוף. שלושת המחממים ושלפוחית השתן מקושרים לרקמות הקמטים והבקעים הזעירים אשר תחת העור (צ'וֹאוּ-לִי) ולפלומת השיער שעל פניו. שלושת המחממים הינם רשת דרכי התנועה של הנוזלים בגוף ושלפוחית השתן נחשבת למעון נוזלי הגוף. כאשר יאנג הכליות מחמם ומאדה (מתמיר) את הנוזלים הם מופצים דרך רשת שינוע הנוזלים של שלושת המחממים החוצה אל עבר העור שם ישמשו כזיעה, ומופצים מטה אל עבר שלפוחית השתן לשמש כשתן.

אפשר לראות שלצ׳י היאנגי חשיבות רבה בהפצה של נוזלים כמו גם בהפחת חיים בצ׳י המגן של הגוף. שטח העור של הגוף גדול מאד והינו השכבה השטחית ביותר של גופנו. מכיוון שתָאי-יָאנג אחראי על השכבה השטחית והחיצונית ביותר על כן הוא נחשב החיצון של החיצון (החיצון ביותר). ערוץ תָאי-יָאנג עובר בחלקו העיקרי לאורך הגב (גב הוא יאנג, חזה הוא יין). כאשר הצ׳י היאנגי מופץ אל השכבה החיצונית (חיצון) הוא סוגר את פתחי הנקבוביות ומונע פלישת פתוגן מן החוץ. מכיוון ששטח הפנים אליו נשלח הצ׳י היאנגי הינו כה גדול כמות היאנג הנשלח אליו הינה גדולה ועל כן הוא מכונה תָאי-יָאנג (יאנג רב). 

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג* הסביר שששת הצ'י שבגוף האדם נוצרים באיברים הפנימיים ומשם הם נפרשים החוצה אל השכבות החיצוניות: "מקור הפצתם של שני האש, קיסר ושר, בכליות. הצ'י של תאי-יאנג נוצר בשלפוחית השתן. שורש צ'י הרוח בכבד עץ, שורש צ'י הלחות בטחול אדמה, שורש צ'י היובש בריאות מתכת". לאחר מכן הצ'י זורם במקביל לערוצים ומתפזר באיזורים שונים על העור, תאי יאנג נפרש בגב, יאנג מינג נפרש בחזה, שאו יאנג נפרש בצידי הצלעות, תאי-יין נפרש בבטן עליונה, שאו -יין נפרש תחת הטבור, ג'ואה-יין נפרש בצידי הבטן והצלעות. למרות זאת, תאי-יאנג עדיין אחראי גם על הגוף כולו והצ'י של תאי-יאנג נפרש וממלא את כל שטחיות הגוף (עור). הצ'י של תאי-יאנג נפרש בשכבה השטחית מכל ובשכבה שתחתיו נפרשים ששת הצ'י. מכיוון שששת הצ'י קרובים מאד לחיצון על כן תאי-יאנג אחראי עליהם גם כן. על מנת שההקבלה שלו תהיה ברורה יותר הוא דימה את ששת הצ'י לשש עונות השנה (צ'י מארח) ואילו תאי-יאנג הוא השמש המקיפה את העולם כולו מחוץ לשש העונות ומשפיעה על הצ'י השולט בשמיים (Si Tian 司天) והצ'י השולט באדמה (Zai Quan 在泉). מכיוון שכך אף חילק את מחלת תאי-יאנג למחלה של תאי-יאנג כללי ומחלת תאי-יאנג אזורי. 

נקודות למחשבה ושאלה לדיון:

תאי יאנג מים קור כולל שני איברים - שלפוחית השתן והמעי הדק, מדוע קיימת התייחסות רק לשלפוחית השתן והמעי הדק כמעט ולא מוזכר?

                                                                                                                                       

הערות 

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

טאנג דזונג-חאי     Tang Zong-Hai

טַאנג דזוֹנג-הָאי (Tang Zong-Hai 唐宗海) - ידוע גם בשמו השני טַאנג רוֹנג-צ'וּאן (Tang Rong-Chuan 唐容川) -  יליד פרובינציאת סצ'ואן שבמערב סין. חי בתקופת סוף שושלת צ'ינג בין השנים 1846-1897. דזוֹנג-הָאי היה בעל ידע נרחב ברפואה סינית ורפואה מערבית והשתייך לאסכולה ששאפה לחבר בין ידע רפואי ממזרח וממערב וכיום נחשב אבי אסכולת האיחוד בין מזרח ומערב. כרופא נודע בעיקר בזכות מיומנותו ותרומתו הרבה לרפואה הסינית בטיפול בסינדרומים הקשורים במחלות דם עליהם פירט בספרו דיון בסינדרום דם. למרות שאיפתו ותמיכתו בלימוד הגישה הרפואית המודרנית (מערבית), שחדרה לסין, במקביל לרפואה הסינית ונסיונו להסביר תהליכים מהרפואה הסינית בעזרת פיזיולוגיה מודרנית, הוא עדיין היה בקיא בתורות ופילוסופיות סיניות מסורתיות עתיקות, למשל תורת השינוי המוצגת בספר התמורות, עליה חיבר ספר המקשר בינה לרפואה סינית, ותורת חמש התנועות וששת הצ'י. מבחינת גישתו לדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון) הוא משוייך לאסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים (עליה כתבתי ברשומה קודמת) המזהה את ששת המחלות המתוארות במסה זו לששת הצ'י, בשונה מהאסכולה הנגדית, הפופולארית והמובילה יותר המתעקשת שאין כל קשר בינייהם. עוד על טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לקרוא כאן, רשומה על הפרק הראשון מדיון על סינדרום דם אפשר למצוא כאן.