צינון, התקררות ושפעת - מערכת היאנג הכביר שבשמים והמים הקפואים שעל הקרקע

ברפואה הסינית ישנן אסכולות חשיבה רבות ושיטות שונות של אבחון מחלות אשר להן מערכת מושגים משלהן כגון, שש המערכות (שש שכבות), ארבע רמות של מחלות חום וכדומה. מכיוון שכך נוצר קושי רב להבין ולשלוט בכל אחת משיטות אלו או ליישב את התחושה שאין חפיפה בין גישות אלו. אחת מהשיטות המורכבות והעמוקות ביותר לדעתי לאבחון מחלות היא השיטה של אבחון כשל תפקודי של שש המערכות השונות המוצגת ב"דיון על פגיעת פתוגן" (שאנג חאן לון). ברשומה זו אנסה לפשט את המערכת הראשונה בהסתמך על תפיסתם של מספר רופאים מפורסמים ברפואה הסינית.

מה שמייחד את שיטת האבחון של דיון על פגיעת פתוגן היא שאינה מתמקדת באיבר אחד מסויים או בתנועה אחת מחמש התנועות ואף לא בחומר חיוני אחד (דם, צ'י, נוזלים, תמצית) אלא מחלקת את הגוף לשש מערכות שונות המורכבות כל אחת ממספר איברים, תפקודים, חומרים ותנועות (אדמה, מתכת, מים, עץ ואש). המערכת הראשונה והשיטחית מהשש היא מערכת היאנג הרב, הלא היא מערכת תָאי-יָאנג (Tai Yang 太阳).

השם המלא של מערכת תָאי-יָאנג הינו תָאי-יָאנג קור-מים. תָאי-יָאנג משמעו יאנג רב ובסינית הינו אחד מהכינויים של השמש (למעשה כיום היא הכינוי העיקרי של השמש). מכיוון שקור מסווג כ-יין ולא יאנג היינו מצפים שתָאי-יָאנג יהיה קשור בחום ואש ולא במים וקור, האם יש כאן סתירה? על מנת להבין מדוע אין כאן סתירה ראשית אסביר את משמעות מערכת זו כפי שהיא מופיעה במקור בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב (Huang Di Nei Jin 黄帝内经) כתיאור של תופעות טבע ובהמשך אבצע הקבלה גם למערכת שבגוף האדם.

                                                                                                                                      

תופעת טבע - תאי יאנג קור מים 

תקופת החורף - תאי יאנג קור מים ע"פ פאנג דזה-אי

פָּאנג דזֶה-אִי מסביר את תופעת תָאי-יָאנג קור-מים בהקשר של חלוקת השנה לשש עונות שונות על פי אסכולת התנועות והצ'י: "הזמן של הצ'י השישי, החום היאנגי שעל פני האדמה נע ויורד כולו ונכנס אל תוככי המים שתחת האדמה לאורך תקופת כינוס וקליטה של הצ'י בסתיו. צ'י היצירה שורשו במרכז למטה. במרכז ולמטה היאנג רב על כן נקרא תאי יאנג (יאנג רב). חום יאנגי זה יורד ונכנס אל תוך המים אשר חותמים ואוצרים מבלי לאפשר זליגתו. בזמן זה יש ירידה בלחץ של האטמוספריה ומחוץ למים יש קור. מחוץ למים יש כבר קור אזי היאנג נאצר בתוך המים מכיוון שכך נקרא קור-מים". כלומר, בתקופת עונת תָאי-יָאנג קור מים, שהינה שיא החורף, החום היאנגי נכנס אל תוך המים שבאדמה שאופיים הוא אצירה ושמירה ואילו בחוץ שורר קור עז. מכיוון שבחוץ שורר קור ובתוך המים נשמר חום יאנגי רב על כן עונה זו מכונה יאנג-רב קור מים.

גם טַאנג דזוֹנג-הָאי השתמש בדימויים מהטבע על מנת לתאר את תָאי-יָאנג, אך הקישור שהציע שונה במעט מזה של פָּאנג דזֶה-אִי. הוא דימה את מערכת תָאי-יָאנג להשפעה של השמש על מים שעל כדור הארץ: "תאי יאנג הוא היאנג הכביר שבשמיים, הידוע לכל רבבות הדברים ויש רק את הצ'י היאנגי היחיד הזה. למרות שהצ'י שלו דחוס אי שם בוואקום הגדול אך הוא משפיע ישירות על תוככי המים שבאדמה למטה. על הקרקע של העולם המים רבים מכל, מכיוון שהמים רבים כל כך על כן ההתמרת הצ'י שלהם היא רבה בקיצוניות ויכולה למלא את רבבות הדברים". 

פירוש: תָאי-יָאנג (יאנג רב) בטבע הוא למעשה הגוף היאנגי הגדול שבשמיים - השמש, המוכרת וידועה לכל האדם והבריאה תחת השמיים. מכיוון שהיא מקור החום העיקרי היוצר את החיים בעולמנו על כן היא היאנג היחיד המספק לנו צ'י וחום. למרות שהשמש הינה צביר עצום של צ'י המרוכז אי שם בווקום האין סופי של החלל הרחק מהאדמה, אך היא עדיין מצליחה לאדות את מי האוקיאנוסים שעל פני כדור הארץ. מרבית שטח הפנים של עולמנו מכוסה במים ובזכות כמותם הרבה כמות הצ'י שמאודה מהם רבה מאד ויכולה ליצור ולברוא חיים על פני האדמה.

                                                                                                                                      

גוף האדם - מערכת תאי-יאנג

  

מהמים מותמר צ'י אל החיצון

טַאנג דזוֹנג-הָאי מקשר את הדימוי של מערכת תָאי-יָאנג בטבע, אותו הצגתי למעלה, לפזיולוגיה של האדם, כצ'י היאנגי היוצא מן הפנים אל החוץ, המגן בחוץ ומונע חדירה של פתוגן חיצוני. "באדם  נוצרת הקבלה ולכן תאי-יאנג שלפוחית השתן הם המעון של מים קור והמנהלים ואחראיים על המים ברחבי הגוף. הם מכונים בשם מים קור מכיוון שאופי המים הוא קור. בערוץ תאי יאנג - הצ'י מותמר בתוך המים ונע מעלה והחוצה וכך הוא מגן בחוץ בדומה ליאנג הכביר, על כן הוא מכונה ערוץ תאי יאנג".

מכיוון שערוץ תָאי-יָאנג הינו היאנג הכביר המגן בחוץ, על כן כאשר פתוגן חיצוני פולש אל השכבה החיצונית הוא תוקף ראשית את מערכת תָאי-יָאנג. מסיבה זו תחילתה של מחלה חיצונית הינה מחלת תָאי-יָאנג. לתָאי-יָאנג יש קשר הדוק עם איברים נוספים, למשל הכליות. "הכליות ושלפוחית השתן מנהלים את המים בגוף האדם, מבחינת טריגרמה (על פי תורת התמורות והשינוי) הינם קאן מים. טריגרמת קאן, קאן הוא בחוץ יין ובפנים יאנג, זהו יאנג שנכנס אל תוך היין, כך נוצר צ'י. תאי יאנג הוא מים קור, יאנג הינו אש וחום, מים נפגשים עם אש ואז הצ'י מותמר".

פרופסור לִיוּ לִי-הוֹנג ייחס את הקור דווקא לשמים שממעל ואת המים לקרקע שלמטה. הוא מתבסס על תיאור המגיע מהקאנון הפנימי ומסביר שקרינת השמש מאדה את המים שעל הקרקע. אדי המים העולים מהאדמה אל השמיים מתקררים מהקור השורר במרומים ומתעבים לעננים אשר ממטירים גשם חזרה אל הקרקע. באופן זה הוא קושר יחדיו את תאי-יאנג (שמש) עם המים שבקרקע, הקור שבשמיים ופעולת האידוי של המים ועיבוי העננים בשמיים. ההסבר שלו מתאר יפה את מערכת תָאי-יָאנג שעיקרה אידוי מים לכדי צ'י ועיבוי אדי הצ'י חזרה למים.

לתופעת טבע זו הוא מציג מקבילה בגוף האדם בה החום המגיע מהכליות מאדה את המים שבשלפוחית ויוצר צ'י המתפזר אל השכבה החיצונית של העור ומשמש לזיעה. הנוזלים שיורדים מפלג הגוף העליון אל השלפוחית מתעבים לכדי מים בשלפוחית ומופרשים כשתן. תיאור זה מסביר יפה מדוע כאשר נוצרת מחלה במערכת תאי-יאנג נפגע התפקוד הקשור בזיעה או בהפרשת שתן ואופן הריפוי כולל ייזוע (Gui Zhi Tang) או שיתון (Wu Ling San).

טַאנג דזוֹנג-הָאי ממשיך ומסביר את הקשר בין מחלת תָאי-יָאנג לפגיעה בצ'י מזין ובצ'י מגן. הוא מבסס את ההסבר על שלפוחית השתן (ערוץ תָאי-יָאנג) והכליות כצמד איברי יין ויאנג של תנועת המים, יחסי הלב והכליות כיחסים בין האש והמים (תכונות התופעות אליהן משויכים איברים אלו) וכמובן היחסים בין הלב - האחראי על הדם, ושלפוחית השתן - האחראית על התמרת צ'י, ומכך גם ליחסי צ'י ודם: "בגוף האדם הלב אחראי על האש, הכליות אחראיות על מים, כל הצ'י (אויר) שנשאף פנימה, עובר מהריאות ודרך הלב והושט, מהלב יורד מטה בצמוד לעמוד השדרה, ממערכת הכליות נכנס לרשת המחברת (שלושת המחממים - פדר) ומגיע אל שדה האליקסיר (דאן טיאן - אזור תחת הטבור). הלב הוא איבר האש, צ'י השמיים (אויר) שנשאף פנימה הינו צ'י קליל, הצ'י היאנגי ואש הלב הינם מאותו סוג, גם הוא יורד דרך צינורות הלב ואז נכנס אל תוך הכליות עד שמגיע ישירות אל שדה האליקסיר לשם אידוי שלפוחית השתן, זהו המפגש של אש ומים". בריאוּת הגוף היא איזון תקין בין הצמדים איבר-יין ואיבר-יאנג, דם וצ'י, אש ומים. ברגע שמופיעה מחלה נפגע האיזון בין צ'י, דם, מים, אש. כתוצאה מכך יכולה להופיע מחלה בערוץ תָאי-יָאנג או באיבר תָאי-יָאנג המרכיבים את מערכת תָאי-יָאנג. מכיוון שכך אפשר לראות שמחלה של ערוץ תָאי-יָאנג יכולה להשפיע על צ'י מזין (דם) צ'י מגן (צ'י) ומחלה של איבר תאי-יאנג גורמת להצטברות מים או הצטברות דם. 

חוּאֳנג יוּאֱן-יוּ מסביר, בפרשנותו על הדיון על פגיעת פתוגן, את הקשר בין צ'י מגן וצ'י מזין אל תָאי-יָאנג באופן הבא: "הכבד אחראי על (צ'י) מזין ודם הזורמים בערוצים וקישורים, הריאות אחראיות על צ׳י ו(צ'י) מגן הנעים בעור ושערותיו, כולם יחדיו נשלטים על ידי היאנג הרב (תָאי-יָאנג). אם יש רוח אז הצ׳י המגן נפגע, אם יש קור אז הצ׳י המזין נפגע, כאשר צ׳י מגן או צ׳י מזין נפגעים נוצרת מחלה של תאי יאנג".

מקור החום המאדה את המים בגוף
המקור לכל הצ׳י היאנגי בגוף האדם מגיע ממקום איכסונו בכליות. ביכולתו של יאנג זה להפיק חיים ותנועה ובלעדיו איברי הגוף, הערוצים והצ׳י אינם מסוגלים לתפקד. הכליות בעלות קשר הדוק עם שלפוחית השתן שהינה בין הזוג היאנגי של הכליות בתנועת המים (ע"פ חמש התנועות) ושלושת המחממים המשמשים רשת הפצה של הצ'י המקורי שבכליות ונוזלי הגוף. שלושת המחממים ושלפוחית השתן מקושרים לרקמות הקמטים והבקעים הזעירים אשר תחת העור (צ'וֹאוּ-לִי) ולפלומת השיער שעל פניו. שלושת המחממים הינם רשת דרכי התנועה של הנוזלים בגוף ושלפוחית השתן נחשבת למעון נוזלי הגוף. כאשר יאנג הכליות מחמם ומאדה (מתמיר) את הנוזלים הם מופצים דרך רשת שינוע הנוזלים של שלושת המחממים החוצה אל עבר העור שם ישמשו כזיעה, ומופצים מטה אל עבר שלפוחית השתן לשמש כשתן.

אפשר לראות שלצ׳י היאנגי חשיבות רבה בהפצה של נוזלים כמו גם בהפחת חיים בצ׳י המגן של הגוף. שטח העור של הגוף גדול מאד והינו השכבה השטחית ביותר של גופנו. מכיוון שתָאי-יָאנג אחראי על השכבה השטחית והחיצונית ביותר על כן הוא נחשב החיצון של החיצון (החיצון ביותר). ערוץ תָאי-יָאנג עובר בחלקו העיקרי לאורך הגב (גב הוא יאנג, חזה הוא יין). כאשר הצ׳י היאנגי מופץ אל השכבה החיצונית (חיצון) הוא סוגר את פתחי הנקבוביות ומונע פלישת פתוגן מן החוץ. מכיוון ששטח הפנים אליו נשלח הצ׳י היאנגי הינו כה גדול כמות היאנג הנשלח אליו הינה גדולה ועל כן הוא מכונה תָאי-יָאנג (יאנג רב). 

גָ׳אנג גֶ׳ה-צוֹנג* הסביר שששת הצ'י שבגוף האדם נוצרים באיברים הפנימיים ומשם הם נפרשים החוצה אל השכבות החיצוניות: "מקור הפצתם של שני האש, קיסר ושר, בכליות. הצ'י של תאי-יאנג נוצר בשלפוחית השתן. שורש צ'י הרוח בכבד עץ, שורש צ'י הלחות בטחול אדמה, שורש צ'י היובש בריאות מתכת". לאחר מכן הצ'י זורם במקביל לערוצים ומתפזר באיזורים שונים על העור, תאי יאנג נפרש בגב, יאנג מינג נפרש בחזה, שאו יאנג נפרש בצידי הצלעות, תאי-יין נפרש בבטן עליונה, שאו -יין נפרש תחת הטבור, ג'ואה-יין נפרש בצידי הבטן והצלעות. למרות זאת, תאי-יאנג עדיין אחראי גם על הגוף כולו והצ'י של תאי-יאנג נפרש וממלא את כל שטחיות הגוף (עור). הצ'י של תאי-יאנג נפרש בשכבה השטחית מכל ובשכבה שתחתיו נפרשים ששת הצ'י. מכיוון שששת הצ'י קרובים מאד לחיצון על כן תאי-יאנג אחראי עליהם גם כן. על מנת שההקבלה שלו תהיה ברורה יותר הוא דימה את ששת הצ'י לשש עונות השנה (צ'י מארח) ואילו תאי-יאנג הוא השמש המקיפה את העולם כולו מחוץ לשש העונות ומשפיעה על הצ'י השולט בשמיים (Si Tian 司天) והצ'י השולט באדמה (Zai Quan 在泉). מכיוון שכך אף חילק את מחלת תאי-יאנג למחלה של תאי-יאנג כללי ומחלת תאי-יאנג אזורי. 

נקודות למחשבה ושאלה לדיון:

תאי יאנג מים קור כולל שני איברים - שלפוחית השתן והמעי הדק, מדוע קיימת התייחסות רק לשלפוחית השתן והמעי הדק כמעט ולא מוזכר?

                                                                                                                                       

הערות 

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

טאנג דזונג-חאי     Tang Zong-Hai

טַאנג דזוֹנג-הָאי (Tang Zong-Hai 唐宗海) - ידוע גם בשמו השני טַאנג רוֹנג-צ'וּאן (Tang Rong-Chuan 唐容川) -  יליד פרובינציאת סצ'ואן שבמערב סין. חי בתקופת סוף שושלת צ'ינג בין השנים 1846-1897. דזוֹנג-הָאי היה בעל ידע נרחב ברפואה סינית ורפואה מערבית והשתייך לאסכולה ששאפה לחבר בין ידע רפואי ממזרח וממערב וכיום נחשב אבי אסכולת האיחוד בין מזרח ומערב. כרופא נודע בעיקר בזכות מיומנותו ותרומתו הרבה לרפואה הסינית בטיפול בסינדרומים הקשורים במחלות דם עליהם פירט בספרו דיון בסינדרום דם. למרות שאיפתו ותמיכתו בלימוד הגישה הרפואית המודרנית (מערבית), שחדרה לסין, במקביל לרפואה הסינית ונסיונו להסביר תהליכים מהרפואה הסינית בעזרת פיזיולוגיה מודרנית, הוא עדיין היה בקיא בתורות ופילוסופיות סיניות מסורתיות עתיקות, למשל תורת השינוי המוצגת בספר התמורות, עליה חיבר ספר המקשר בינה לרפואה סינית, ותורת חמש התנועות וששת הצ'י. מבחינת גישתו לדיון על פגיעת פתוגן (שאנג חאן לון) הוא משוייך לאסכולת התמרת צ׳י של ששת הערוצים (עליה כתבתי ברשומה קודמת) המזהה את ששת המחלות המתוארות במסה זו לששת הצ'י, בשונה מהאסכולה הנגדית, הפופולארית והמובילה יותר המתעקשת שאין כל קשר בינייהם. עוד על טַאנג דזוֹנג-הָאי אפשר לקרוא כאן, רשומה על הפרק הראשון מדיון על סינדרום דם אפשר למצוא כאן.