הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב

אין אחד שעוסק ברפואה סינית ואינו מכיר, אפילו רק בשם, את הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. ספר זה מכונה בפי מטפלים רבים בשם "התנ"ך של הרפואה הסינית" ולא בכדי. הוא אחד מארבעת הכתבים החשובים ביותר ברפואה הסינית ולמעשה החשוב מכולם. מעטים מודעים לעובדה שבתקופה בה נכתב קאנון זה, היו מספר קאנונים חשובים לא פחות אשר לא שרדו את שיני הזמן ודורסנות צבאות סין. מלבד הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב תועדו בספרי ההיסטוריה שמותיהם של עוד שישה קאנונים מאותה התקופה. קאנונים אלו היו הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב, הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה, הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה, הקאנון הפנימי של (משפחת) באי, הקאנון החיצוני של (משפחת) באי והספר פרקים נוספים. מכל שבעת הספרים שרד רק אחד אשר שימש ב-2400 השנים מאז סיום חיבורו ועד היום כבסיס של הרפואה הסינית, הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. למרות שהקאנון החיצוני נעלם מעל פני האדמה (לכו תדעו, אולי יש עותק קבור באדמה), בשנים האחרונות אפשר למצוא בחנויות ספרי הרפואה הסינית בסין ספר העונה לשם הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב, האם נמצא עותק נדיר או שאולי זוייף?

הקאנון החיצוני - האם נמצא הספר האבוד?
רק על מנת לסבר את האוזן ולהבין כמה מידע אבד עקב היעלמותם של ששת הספרים הנוספים אציין את מספר המגילות שנכתבו בכל ספר:

הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב הכיל 18 מגילות.

הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב הכיל 37 מגילות.

הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה הכיל 9 מגילות.

הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה הכיל 12 מגילות.

הקאנון הפנימי של (משפחת) באי הכיל 38 מגילות.

הקאנון החיצוני של (משפחת) באי הכיל 36 מגילות. 

פרקים נוספים הכיל 25 מגילות.

ככל הנראה, באותה התקופה התחרו ספרים אלו ביניהם על קהל הרופאים וכנראה שחלקם הפסידו בתחרות לקאנון הפנימי או שאבדו עקב מלחמות. הכינוי פנימי וחיצוני המופיע בשם נועד על מנת להבדיל בין הספרים בעלי השם הדומה ואינו בעל משמעות של רפואה פנימית או חיצונית (מושגים שנוצרו כאלף שנים לאחר חיבור ספרים אלו) בדומה להבדלה בין אמנויות לחימה פנימיות ואמנויות לחימה חיצוניות, שאינה מצביעה על כך שהאחת מתרגלת משהו פנימי יותר מהאחרת.

בשנת 1980 התגלה ספר מרוט עליו הופיע השם מילים נשגבות מהקאנון החיצוני. לספר חסרה הקדמה ודברי סיום, כריכתו חסרה גם כן ואפילו החותם שעל הספר דהה והפך לא קריא, כך שלא ניתן היה לדעת מי חיבר את הספר או היכן יצא לאור. על גבי הספר נכתב בכתב יד שונה מהכתב בו נכתב הספר, "הועבר מצ'י בו וטיאן שה, שייך לצ'אן שה-דואו מהישוב שאן-יין...". החוקרים שמצאו את הספר לקחו אותו למומחי ספרות עתיקה אשר אבחנו וזיהו שמדובר בספר שהועתק בתקופת שושלת צ'ינג (1644-1911), אך בספריה שלהם לא תועד קיומו של ספר העונה לשם מילים נשגבות מהקאנון החיצוני. לאחר שבחנו ברישומים של הישוב שאן-יין, גילו שנכתב ספר בשם זה על ידי הרופא צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ (1627-1707).

בלמעלה משמונים שנות חייו הספיק צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ לחבר כ-19 ספרי רפואה סינית, אשר המוכרים מכולם הם כתבים סודיים מחדר האבן, פרשנות על חרוזי הדופק וגם תיעוד אבחון סינדרומים ממנו תרגמתי עבורכם את הפרק על נדודי שינה. כיום יש לא מעט רופאים המכנים את הספר מילים נשגבות מהקאנון החיצוני בשם הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב ולמרות שעשוי להשתמע משם הספר שכביכול מדובר בזיוף לספר העתיק שאבד בנבכי ההיסטוריה הסינית, מדובר דווקא בספר בעל ערך רב לכל העוסקים ברפואה הסינית המעוניינים להמשיך ולהעמיק בידע המופיע בקאנון הפנימי.

הספר שהתגלה נכתב בשנותיו האחרונות של צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ ומסכם את תובנותיו בכל הנוגע לתיאוריה של הרפואה הסינית. הוא מורכב מ-9 מגילות המכילות 9 פרקים בכל אחת מהמגילות, סך הכל 81 פרקים בדומה לקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב. תוכנו של הספר עשיר ביותר ומבוסס על הכתוב בקאנון הפנימי ואף מתכתב עם החומר המופיע בו. בין היתר הוא עוסק באמנות טיפוח הבריאות, מפתח ומרחיב את כל נושא הקשר שבין האיברים הפנימיים וששת הצ'י ביחסי יצירה וריסון כפי שתוארו בקאנון הפנימי ואף מפרט על ששת הצ'י וערוצי הצ'י.

לסיום, דוגמא קצרה לערכו של הספר בפנינה שמצאתי בפרק שורש החיים וטיפוח הבריאות, בו הוא מסביר את הקשר שבין התמצית והלב ואת חשיבות השבת השלווה אל הלב על מנת לטפח את התמצית:

精出于水，亦出于水中之火也。精动由于火动，火不动则精安能摇乎。可见精动由于心动也，心动之极，则水火俱动矣，故安心为利精之法也

"התמצית יוצאת מן המים, היא יוצאת גם מתוך האש שבמרכז המים. תנועת התמצית מקורה בתנועת האש, אם האש אינה נעה כיצד תוכל התמצית להתנועע?! אפשר להיווכח שתנועת התמצית תלויה בתנועת הלב, כאשר הלב נע בקיצוניות אזי גם המים וגם האש נעים. לכן השקטת הלב היא עיקרון המטיב עם התמצית.

מכיוון שהתמצית קשורה בכליות מים ותנועתה מושפעת מאש השר הדרה ונאצרת בכליות, כאשר יש תנועה של רגש או תשוקה בלב, מניעה אש הלב את אש השר אשר בתורה מניעה את התמצית למפגש המיני ויצירת חיים חדשים במפגש עם תמצית הביצית. נקודה מעניינת נוספת בנוגע לתוכנו של הספר הוא הגישה של המחבר הדוגלת בשישה איברי דזאנג הכוללים את הרחם הנמצא בין איברי המים והאש (כליות ולב) ושבעה איברי פו הכוללים את מעטפת הלב.

אין ספק שספר זה נכנס לרשימת ספרי הקריאה שלי ואני מקווה שביום מן הימים יתורגם גם לאנגלית או עברית.

                                                                                                                                        

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב 黄帝内经 Huang Di Nei Jing
2. הקאנון החיצוני של הקיסר הצהוב 黄帝外经 Huang Di Wai Jing
3. הקאנון הפנימי של ביאן צ'ואה 扁鹊内经 Bian Que Nei Jing
4. הקאנון החיצוני של ביאן צ'ואה 扁鹊外经 Bian Que Wai Jing
5. הקאנון הפנימי של (משפחת) באי 白氏内经 Bai Shi Nei Jing
6. הקאנון החיצוני של (משפחת) באי 白氏外经 Bai Shi Wai Jing
7. פרקים נוספים 旁篇 Pang Pian
8. מילים נשגבות מהקאנון החיצוני 外经微言 Wai Jing Wei Yan
9. צ'י בו 岐伯 Qi Bo
10. טיאן שה 天师 Tian Shi
11. צֶ'אן שֶה-דוּאוֹ  陈士铎 Chen Shi Duo
12. כתבים סודיים מחדר האבן 石室秘录 Shi Shi Mi Lu
13. פרשנות על חרוזי הדופק 脉诀阐微 Mai Jue Chan Wei
14. תיעוד אבחון סינדרומים 辨证录 Bian Zheng Lu 

הטיפול בליחה ברפואה סינית ומהות הפתוגנים לחות, מים ונוזלים

המושגים לחות וליחה מוכרים לכל מטפל ברפואה סינית אבל רבים מתקשים להגדיר את ההבדלים המדויקים בין השניים שלא לדבר על קיומם של שני מצבי צבירה נוספים, אשר במערב נכללים לרב תחת השם לחות אבל בסין הם בעלי קטגוריה משלהם. מצבי צבירת נוזלים אלו נקראים מים ונוזלים. היכולת להבדיל בין מצבי צבירת נוזלים אלו מאפשרת לנו לספק מענה מדויק ויעיל יותר לטיפול בכל אחד מהם. באחד מספרי הפורמולות שלי מצאתי את פרשנותו של ווּ קוּן על פורמולת מרתח שני המיושנים, אשר שופכת אור על מהות ארבעת מצבי הצבירה ודרך הטיפול בהם. בחרתי לתרגם פרשנות זו מסינית מכיוון שלדעתי זה אחד ההסברים הטובים ביותר להבדלים אלו:

ווּ קוּן: מהי ליחה לחה? המקור של הליחה נוצר מהלחות. מים ונוזלים נכנסים לקיבה, חובה שייצרו לחות, הטחול חלוש ואינו יכול לרסן ולהגביל, נעצרת בתווך הסרעפת, צ'י מחמם אמצעי ותחתון מאדה לסמיכות דביקה, הדליל נקרא בשם נוזלים (Yin 饮) והסמיך נקרא ליחה. ליחה נוצרת מלחות ולכן נקראת ליחה לחה. 

מבחינת הפורמולה, Ban Xia חריף וחם ויכול לייבש לחות. Fu Ling מתוק ותפל ויכול לחלחל לחות, אם הלחות עוזבת אז לא יהיה מקור ליצירת הליחה, זה מה שמכונה "בריפוי מחלה חובה לתור אחר השורש". Chen Pi חריף חמים יכול להועיל לצ'י. Gan Cao מתוק ומאוזן בטעמו ויכול להטיב עם הטחול. אם מטיבים עם הטחול אז האדמה מספיקה על מנת להגביל את הלחות, עם מועילים לצ'י אז הליחה אינה יכולה להישאר ולהזדחל. הטבה עם הטחול הוא טיפול בשורש, להועיל עם הצ'י זה הטיפול בענף. 

כמו כן נאמר "יש ליחה וצמא, Ban Xia אינו רצוי, רצוי להוציא את היובש של Ban Xia ולהחליף ברטיבות של Bei Mu ו-Gua Lou". אני אומר: יש לכך אפילו טריק -  אם צמא ומשתוקק ללגום מים אז רצוי להחליפו, אם צמא ואינו מסוגל ללגום מים, למרות שהוא צמא מאד רצוי להשתמש ב- Ban xia. זאת לחות בשורש וחום בענף ולכן רואים צמא בפה, זה מה שמכונה לחות קיצונית ובו-זמנית מופיעה התמרה של "זה המנצח אותי", מעשית אין זאת תופעה אמיתית, רק הנבון יודע זאת. כאשר הצ'י זעיר נוסיף Ren Shen, Bai Zhu ואז יקרא המרשם בשם מרתח ששת האצילים".

מעבר לחלוקה של ליחה בעלת צורה (חומרית) וליחה חסרת צורה (אל חומרית), הסינים מבחינים בין מספר סוגים של ליחה. אפשר לחלק את הליחה בעלת הצורה לליחה חמה, ליחה קרה, ליחה יבשה וליחה לחה. הכתבים מסבירים שליחה נוצרת מלחות, כלומר הליחה הינה ביטוי של לחות אך בכל זאת יש הבדל בין ליחה ולחות. איכותם הבסיסית של המים היא לחות ולכן כאשר מים נכנסים לקיבה נכנסת איתם לחות. טחול-אדמה אמור לשנע ולהתמיר את הנוזלים ולהפיץ אותם בכל הגוף. הטחול השייך לפאזת האדמה אמור לרסן את פאזת המים ולכן ביכולתו לרסן ולהגביל את המים. כמו כן הינו שייך למערכת תאי יין לחות אדמה כך שפיזור והפצה של הנוזלים בגוף מתבצע על ידי מעבר של הנוזלים מהטחול אל בן זוגו במערכת זו, הריאות. כאשר טחול-אדמה חלש ואינו מסוגל לרסן ולהגביל את הלחות היא נעצרת באזור שבין הטחול והריאות, הסרעפת. כאשר לחות זו באה במגע עם חומו של הצ'י במחמם האמצעי והתחתון היא מתרכזת והופכת לסמיכה, צמיגית ודביקה ואז אנו מכנים אותה ליחה. כאשר הלחות מצטברת בנקודה מסוימת כך שכל חלקיקי הלחות נאספים ומתרכזים לכדי שלולית של מים, מכונה הפתולוגיה בשם "נוזלים". כלומר, הסינים מבדילים בין איכותה של לחות תקינה בגוף (润 Run) שהינה הרטיבות של הרקמות והדם, לחות פתוגנית (湿 Shi) שהינה תפזורת של טיפות זעירות על שטח רחב, נוזלים (饮 Yin) שהינם היאספות של טיפות הלחות הזעירות לכדי נוזל צלול כמו מים ולבסוף גם ליחה (痰 Tan) אשר הינה תוצר של התרכזות הלחות לכדי נוזלים אשר בשילוב עם חום מתרכזים והופכים לנוזל סמיך ודביק. מכיוון שהליחה נוצרת מהתרכזות של לחות, כאשר היא יחסית עשירה בלחות וקלה להוצאה היא מכונה ליחה לחה (או ליחה-לחות).

מבחינת אסטרטגיית טיפול עלינו להתמקד בלחות מכיוון שהינה המקור (השורש) לליחה. לשם כך נשתמש בצמחים שמייבשים לחות וצמחים מחלחלים שמעבירים אותה אל שלפוחית השתן. כאן אנצל הזדמנות להסביר את השימוש במילה חלחול לחות (Shen Shi 渗湿) על פי הכתבים. לא בכדי אני מקפיד להשתמש במושג חלחול ולא שיתון כאשר מדובר בצמחים כגון Fu Ling. בקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18) נאמר:

"מחמם תחתון הינו היפרדות במעי העקום, מזיגה אל שלפוחית השתן, כניסה וחלחול שם. על כן מים ודגן לרב יחדיו דרים בתוך הקיבה, הופכים לפסולת ויורדים כולם אל המעי הגס והופכים למחמם התחתון, כולם מחלחלים ויורדים. מטיבים ומופרשים ונפרדים למיץ, עוקבים אחר המחמם התחתון ומחלחלים שם אל שלפוחית השתן."

הפרשן הנודע, מַה שֶֹה, מסביר את הפסקה:

"המחמם התחתון נמצא צוּן אחד תחת הטבור במפגש היין (נקודת יִין ג'יַאוֹ Ren 7). מחמם עליון נמצא בנקודת דַאן-ג'וֹנג (Ren 17), מחמם אמצעי בערך בנקודת ג'וֹנג ווַאן (Ren 12) וזהו המחמם התחתון. הקיבה קולטת מים ומזון והטחול מתמיר אותם, לאחר התמרה נכנס למעי הדק. הפתח התחתון של המעי הדק נמצא בסביבות הצד השמאלי של שלפוחית השתן, אך לשלפוחית אין פתח עליון, יש פתח תחתון. בצד ימין המעי הגס קולט את זה, בצד ימין של הטבור.....מים ונוזלים נמזגים ומחלחלים אל שלפוחית השתן ויוצאים בחזית.......מופרדים למיץ, מיץ הנוזלים והמים נע בנפרד. עוקב אחרי הצ'י של מחמם תחתון זה מחלחל אל תוך השלפוחית......"

אפשר להבין מפרשנותו של מַה שֶֹה, שהסינים לא היו מודעים לכך שלשלפוחית השתן יש פתחים עליונים ולכן הסבירו את כניסת המים אל תוך שלפוחית השתן כחלחול של הנוזלים מהמעי הדק אל שלפוחית השתן. למרות שכיום אנו מודעים לפתחים אלו והחיבור שלהם אל הכליות, מעשית אין הדבר משנה מבחינת תפקוד הצמחים המחלחלים. צמחים מחלחלים מסייעים להעביר לחות המפוזרת בגוף ישירות אל תוך השלפוחית בשונה מצמחים משתנים המטיבים עם יציאת השתן מתוך השלפוחית החוצה. למרות שבשני המקרים תיתכן התגברות של כמות השתן, הפעולה המעשית ואזורי היעד שונים לחלוטין. הבדל זה יכול לסייע לנו בבחירת צמחים מדויקת יותר.

נשוב להסבר של ווּ קוּן על מרתח שני המיושנים, התמקדנו בטיפול וסילוק של הלחות מכיוון שברגע שהלחות מסולקת מהגוף היא לא יכולה לשמש כמקור ליצירת ליחה. מכיוון שהמקור להיווצרות לחות הוא תפקוד כושל של הטחול בהפצת הנוזלים בגוף, על כן נבריא ונשקם את תפקוד הטחול, כך נמנע היווצרות לחות חדשה ונשפר את שינוע הלחות הקיימת. מכיוון שליחה נוצרת לאחר הצטברות של לחות במקום אחד, ברגע שנניע את הצ'י תנוע גם הלחות ותתפזר כך שלא יהיה נוזל ליצירת ליחה.

בנוגע לשימוש ב-Ban Xia, קיים טריק לדעת האם הוא רצוי במרשם או שעדיף להוציא אותו. הטריק הזה הוא בירור האם המטופל מרגיש צמא והאם הוא שותה על מנת להרוות צמא זה. זה אולי נשמע מוזר אבל ישנם מצבים שונים בהם למרות שמטופל חש בצמא, הוא מעדיף ללגום רק מעט מים ואף מקרים בהם הוא מעדיף רק להרטיב את הפה ולא לשתות לרוויה. כאשר המטופל צמא וכתוצאה מכך שותה הרבה מים, זה סימן שיש חום אשר מזיק לנוזלים בגוף והשתייה מפצה על חוסר זה בנוזלים. במידה ולמרות הצמא העז המטופל מעדיף ללגום מעט מאד מים אז אנו יכולים לדעת שמדובר בביטוי שקרי של צמא. כאשר נוזלים שנכנסים אל הגוף אינם הופכים לנוזלי גוף (Jin Ye) נגרם צמא, אך מכיוון שנוזלים אלו הפכו ללחות פתוגנית, כל הכנסת נוזלים נוספים בשתייה גורמת להחמרת הלחות ולכן אין רצון לשתות למרות הצמא.

למי שרוצה להמשיך לחקור וללמוד על כתבים עתיקים ופרשנויות על פורמולות קלאסיות, מוזמן להצטרף לכיתה שנפתחה במרכז ההדרכה של סינית בקהילה שבחיפה. בכיתה נתרגם, נקרא ונדון בכתבים השונים ברפואה הסינית בהנחייתי. מוזמנים ליצור קשר בעמוד קורסים והרצאות.

                                                                                                                                           

הערות
תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן

1. מרתח שני המיושנים 二陈汤 Er Chen Tang
2. ווּ קוּן 吴昆 Wu Kun
3. מרתח ששת האצילים 六君子汤 Liu Jun Zi Tang
4. מַה שֶֹה 马莳 Ma Shi
5. הפרשנות של וו קון על מרתח שני המיושנים:
   湿痰者，痰之原生于湿也。水饮入胃，无非湿化，脾弱不能克制，停于膈间，中、下二焦之气熏蒸稠粘，稀则曰饮，稠则曰痰，痰生于湿，故曰湿痰也。是方也，半夏辛热能燥湿，茯苓甘淡能渗湿，湿去则痰无由以生，所谓治病必求其本也；陈皮辛温能利气，甘草甘平能益脾，益脾则土足以制湿，利气则痰无能留滞，益脾治其本，利气治其标也。又曰∶有痰而渴，半夏非宜，宜去半夏之燥，而易贝母、栝蒌之润。余曰∶尤有诀焉，渴而喜饮水者，宜易之；渴而不能饮水者，虽渴犹宜半夏也。此湿为本，热为标，故见口渴，所谓湿极而兼胜已之化，实非真象也，惟明者知之。气弱加人参、白术，名六君子汤。 
6. הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב, ספר הציר השמימי, פרק התהוות ומפגש בין מזין ומגן (מספר 18):岐伯答曰：下焦者，别回肠，注于膀胱，而渗入焉；故水谷者，常并居于胃中，成糟粕，而俱下于大肠而成下焦，渗而俱下。济泌别汁，循下焦而渗入膀胱焉。
7. הפרשנות של מה שה:此言下焦之所司，见卫气之所生也。下焦者，在脐下一寸 阴交之处，由上焦在膻中、中焦在中脘较之，而此则为下焦也。胃纳水谷，脾乃化之，化巳入于小肠，小肠之下口左在，则膀胱 相着，但膀胱无上口而有下口 ；在右则大肠接之。按《针灸聚英》言：回肠即大肠，当脐右。本经肠胃篇言：回肠当脐左。以义推之，应当脐右，其“左”字疑误。此下焦之气，渣滓则别入于回肠，而在后以出之。水液注滲于膀胱，而在前以出之。故知水谷者，常并居于胃中，入小肠，成糟粕，以倶下于大肠。其精微之气，由上中二 焦以降于此，而成下焦。若水液则渗而俱下，济当作沬。泌姊之声。别汁，别行水液之汁。循此下焦之气，而滲入膀胱焉。但此下 焦之气，阴中有阳者，升于中上二焦，以生阳气，乃谓之卫气 也，故命之曰卫气出于下焦耳。

חשיבות האסטרטגיה להצלחת הטיפול ברפואה הסינית

המצביא הסיני הנודע ג'ו גה-ליאנג

כל מצביא טוב יודע שלאסטרטגיה יש חשיבות גדולה לשם ניצחון במערכה. כאשר שני צבאות בעלי סדר גודל דומה וכלי נשק זהים נפגשים בשדה הקרב, זה בעל האסטרטגיה הטובה יותר ינצח במערכה. לעיתים, למרות היותו של אחד הצדדים נחות מבחינה מספרית או מגוון כלי הנשק, על ידי הבנה מעמיקה באסטרטגיות צבאיות ויישום טקטיקה חכמה באפשרותו להביס את יריבו החזק. הסינים הקדמונים היו ידועים באסטרטגיות וטקטיקות המלחמה שניהלו, על כן כל מנהיג הקפיד לצרף לשורותיו מצביא טוב. כך למשל ליו ביי (Liu Bei 刘备) וסון צ'ואן (Sun Quan 孙权) הסתייעו בחכמתם הרבה של האסטרטגים ג'ו גה-ליאנג (Zhu Ge Liang 诸葛亮) וג'ואו יו (Zhou Yu 周瑜) על מנת להתמודד עם פלישת צבאו של הגנרל צ'או צ'או (Cao Cao 曹操) במערכה המפורסמת על הצוקים האדומים. אפשר להיווכח בחשיבות הרבה של האסטרטגיה בעיניי הסינים גם על סמך החיבורים הנודעים 36 התחבולות (三十六计) ואמנות המלחמה על פי סון-דזה (Sun Zi Bing Fa 孙子兵法) הנלמדים עד היום בקורסי פיקוד שונים. 


חשיבותה של אסטרטגיה טובה אינה מוגבלת רק לשדה הקרב הצבאי אלא גם לתחום הטיפול הרפואי. מבחינת הרופא הסיני, היכולת לתכנן אסטרטגית התמודדות על מחלה מבוססת בראש ובראשונה על עד כמה הוא העמיק והרחיב את ידיעותיו בתיאוריה של הרפואה הסינית. ככל שהבסיס עליו הוא מבסס את הבנתו על הפיזיולוגיה של גוף האדם והפתולוגיות האפשריות, כך דיוק אבחון המחלה גדל והיכולת לבחור באסטרטגית טיפול הטובה ביותר עולה.

לא אחת כאשר מטפלים מגיעים למבוי סתום בטיפוליהם ואינם מצליחים לסייע למטופל הם פונים לחפש אחר כלים מעשיים חדשים במקום לחפש אחר קרקע רחבה יותר של תיאוריה. בסופו של דבר, גם אם נגדיל את כמות הכלים המעשיים לטיפול, כל עוד אסטרטגית הטיפול אינה נכונה או מדויקת מספיק, כלים אלו יהיו חסרי ערך.

מה הקשר של אסטרטגיה לרפואה סינית?
לנו, העוסקים ברפואה הסינית, מגוון כלים פיזיים המשמשים לטיפול. בין היתר אפשר למנות את נקודות הדיקור על תריסר הערוצים ושמונה הכלים, מאגר גדול של צמחי מרפא, כוסות רוח ועוד. למרות שלאורך ההיסטוריה התווספו נקודות דיקור על גבי הערוצים ונמצאו נקודות אמפיריות מחוץ להם ולמרות שכמות צמחי המרפא הגיעה לכמה אלפים ועשרות אלפים, בסופו של דבר בממוצע רב הרופאים משתמשים בעיקר בנקודות הדיקור המסורתיות ובכ-350 סוגי צמחי מרפא. כלומר, למרות שהרפואה הסינית המתועדת התפתחה לאורך 2500 שנים, מעשית כמות הכלים הפיזיים המשמשים את הרופא לא השתנתה בהרבה. אם כן עולה השאלה, אם כמות הכלים לא השתנתה הרבה לאורך 2500 שנה באיזה אופן התפתחה הרפואה הסינית?

ברפואת הצמחים הסינית התהווה עיקרון המנחה את תהליך הטיפול ומוכר כ"תיאוריה - אסטרטגיה - פורמולה - צמח - שימוש" (או Li - Fa - Fang - Yao - Yong). משמעות עיקרון זה היא שעל בסיס הבנת התיאוריה של הרפואה הסינית בקוסמולוגיה, פיזיולוגיה, אטיולוגיה, פתומכניזם, פתולוגיה ואבחון של מצב המטופל נקבעת אסטרטגית טיפול שעל פיה נבחרת הפורמולה המתאימה ביותר. את הפורמולה משנים ומתאימים על ידי הסרה או הוספה של צמחים בודדים על מנת להתאימה למצב האישי של המטופל באותו ברגע האבחון ונקבע אופן נטילה היעיל ביותר. למרות שעיקרון מנחה זה מגיע מתחום צמחי המרפא הוא מתאים גם לטיפול בדיקור, שם אפשר לשנותו ל"תיאוריה - אסטרטגיה - קומבינציה - נקודה - טפלול". מכיוון שכמות נקודות הדיקור או הצמחים, שאנו כמטפלים מכירים, אינה משתנה ומכיוון שטכניקות הטפלול או הבישול יחסית קבועות, על כן עיקר התפתחות הרפואה הסינית סבבה סביב תיאוריות הבסיס ופיתוח אסטרטגיות טיפול חדשות על בסיס אותה תיאוריה. כלומר, למרות שמתקופת שושלות ג'ין-יואן (1000 לספירה) ועד לימינו אנו התפתחה הרפואה הסינית בתנופה אדירה, עיקר ההתפתחות עסק בהרחבה והעמקה של התיאוריה ויצירת אסטרטגיות טיפול חדשות.


התפתחויות באסטרטגיה של הרפואה הסינית
חוּאֲנג פוּ-מִי (Huang Fu-Mi 皇甫谧), יַאנג שַאנג-שַאן (Yang  Shang Shan 杨上善), יַאנג גִ'י-ג'וֹאוּ (Yang Ji Zhou 杨继洲) ואחרים השתמשו באותן נקודות דיקור בדיוק, אז מה בדיוק ההבדל בדרכי הטיפול שלהם? סוּן סִה-מיַאוֹ (Sun Si Miao 孙思邈), לִיוּ וַואן-סוּ (Liu Wan Su 刘完素), גַ'אנג גִ'ינג-יוּאֱה (Zhang Jing Yue 张景岳), חוּאֲנג יוּאֱן-יוּ (Huang Yuan Yu 黄元御) וטַאנג דזוֹנג-חַאי (Tang Zong Hai 唐宗海) השתמשו באותם צמחי מרפא, אז מה ההבדל בין גישות הטיפול שלהם ומדוע צריך בכלל להכיר את פועלם וכתביהם? אם כולם השתמשו באותם כלים בדיוק, מדוע עלינו לטרוח וללמוד את כתביהם וגישותיהם השונים?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שיש הבדלים בין התובנות אליהם הגיעו כל אחד מרופאים שציינתי למעלה, על סמך התיאוריה הבסיסית של הרפואה הסינית. כל אחד מהם לקח את התיאוריה של הרפואה הסינית צעד אחד קדימה, אך בכיוונים שונים. כתוצאה מכך יצר כל אחד מהם אסטרטגית טיפול שונה להתמודדות עם מחלות או לשמירה על הבריאות בעזרת אותם הכלים בדיוק. בין האסטרטגיות השונות אפשר למצוא התייחסות לדיקור על פי מחזור זרימת הצ'י המזין בערוצים ושגשוגו בשעות שונות, שימוש ביחסי היצירה או הריסון של חמש הפאזות, הקזת דם וכדומה. גם מבחינת הטיפול בצמחי מרפא אפשר לראות אסטרטגיות טיפול כגון שש המערכות, ארבע הרמות, חמש הפאזות, שימוש בצמחים קרים ומרים לטיפול באש פנימית או בדיוק להפך שימוש בצמחים חריפים חמים, שנועדו למגר חיצון, בטיפול באש פנימית ועוד מגוון של גישות שלמראית עיין אף סותרות אחת את השנייה ועל חלקן פירטתי במטוטלת שבין חום וקור לאורך ההיסטוריה של הרפואה הסינית.

אותן אסטרטגיות חדשות נוצרו לאחר גיבוש של תיאוריות חדשות ברפואה הסינית בכלל ופתולוגיה ופיזיולוגיה בפרט. אם ניקח לדוגמא את התפתחות התיאוריה בנוגע לגורמים לאירוע מוחי לאורך השנים, נראה שתחילה סברו שמדובר בפתוגן רוח חיצון ולכן אסטרטגית הטיפול התמקדה בסילוק ומיגור פתוגן רוח מהחיצון. בהמשך הוחלפה התיאוריה של רוח בחיצון להיווצרות רוח פנימית עקב אש חזקה ומשגשת, דבר שהצריך שינוי באסטרטגית הטיפול לניקוז אש הלב ואף לעיתים להזנת יין הכליות. לִי דוֹנג-יוּאֱן (Li Dong Yuan 李东垣) הרחיב את התיאוריה לחוסר צ׳י וג׳וּ דַאן-שִי (Zhu Dan Xi 朱丹溪) סבר שמדובר דווקא בפתוגן ליחה. כתוצאה מהתפתחות זו בתיאוריה שמאחורי פתולוגית האירוע המוחי ומהבנת גורמי המחלה, התפתחו אסטרטגיות הטיפול המודרניות. רופאים אלו הכירו את אותו מאגר צמחים ונקודות שכולנו מכירים, אך במקום לחפש אחר נקודות דיקור חדשות ומופלאות או צמחים נדירים ייעודיים למחלה הם שקדו על לימוד וחקירה של הכתבים העתיקים, הסיקו מסקנות על סמך ידע זה וניסיונם הקליני, הרחיבו את התיאוריה ולבסוף אף פיתחו אסטרטגיות חדשות על מנת להתמודד עם המחלה.

בעקבות התפתחות התיאוריה של חלוקת צ'י האש בגוף לשני ביטויים, אש קיסר ואש שר, בתקופת שושלות ג'ין-יואן, השתנתה אסטרטגית הטיפול בפתולוגיות של צ'י האש בגוף. רופאים החלו להבדיל בין מצבים של אש עודפת ומצבים של אש שצפה אל החיצון או איבדה את השורש שלה ועלתה מעלה. על סמך קביעת ההבדלים בין אש הקיסר ואש השר, מבחינה פיזיולוגית ופתולוגית, יכלו לקבוע האם כאשר יש פתולוגיה של אש יש לגדוע אותה עם צמחים מרים וקרים, להזין את המים עם צמחים מתוקים קרים או אולי דווקא להנחות אותה לשוב אל מקומה בעזרת צמחים חריפים חמים.ברשומה דיון על החלוקה של אש הקיסר ואש השר בגוף לשמיים מוקדמים ומאוחרים הצגתי את הסבריו של ג'אנג שִי-צ'וּן (Zhang Xi Chun 张锡纯) להבדלים בין שני סוגי האש מבחינת השפעה על מערכת העיכול ואף על אופן הטיפול בכל אחד מהמצבים האלו.

כאשר יֶה טיֶאן-שֶה (Ye Tian Shi 叶天士) בחן את התפתחות מחלות החום, הוא הגה את התיאוריה המתארת את חדירת הצ׳י הפתוגני דרך ארבע הרמות מגן, צ׳י, מזין ודם. על סמך זה קבע גם שאסטרטגית הטיפול ברמה של הצ'י המגן כוללת מיגור של הפתוגן בחיצון בעזרת צמחים בעלי איכות חריפה וקרירה. כאשר הפתוגן חודר לרמת הצ'י אסטרטגית הטיפול משתנה מחמצים חריפים קרירים לשילוב של צמחים קרירים וקרים. הוא גם טרח להזהיר כי במקרים בהם חלק מהפתוגן עדיין ברמת הצ'י המגן, יש להימנע משימוש בצמחים קרים אשר עשויים לסגור את החיצון ולמנוע הפצה והפרשה של הפתוגן שבחיצון, על כן שימוש במטהר צ'י חייב להתבצע רק כאשר הפתוגן כולו נכנס אל רמת הצ'י. הצמחים בהם הציע להשתמש היו בשימוש אלפי שנים לפני שנולד אבל עד שלא התפתחה התיאוריה של מחלות החום ועד שלא התפתחה תיאוריית ארבע הרמות, לא יכלו להציע אסטרטגיה יעילה לטיפול במחלות אלו.


האם האסטרטגיה שלמדנו באוניברסיטה מספיקה?
יש מטפלים ברפואה סינית שמחפשים להרחיב את הידע שלהם ולשפר את תוצאות טיפוליהם בקליניקה, הם תרים אחר טריקים, פטנטים, קיצורי דרך ושיטות ייחודיות שיוסיפו כלים המפיקים יעילות מיידית לארגז הכלים שברשותם. כאשר הם מגלים שאין עוד כלים חדשים ברפואה הסינית, הם פונים לחפש כלים כאלה בשיטות רפואה אחרות. לעניות דעתי, מה שהם לא מבינים זה שלא משנה כמה כלים חדשים ישיגו, הדבר היחיד שהם צריכים לחפש הוא התיאוריות שהתפתחו ברפואה הסינית ואינן נלמדות כחלק מלימודי הליבה ברפואה הסינית ואיתן גם את האסטרטגיות שפותחו על בסיס תיאוריות אלו. ארבע הרמות ושש המערכות ("שכבות") הן רק שתי גישות ידועות וחשובות אך מעבר להן יש עוד אוקיאנוס של תיאוריה ואסטרטגיה שאינו מוכר למי שלא בוחר להמשיך ולהעמיק בחקר הרפואה הסינית. במהלך לימוד הרפואה הסינית, אם זה במכללות בארץ או אוניברסיטאות בסין, נלמד הבסיס התיאורטי והמינימלי בלבד המאפשר למטפל להשתמש בכלים של הרפואה הסינית (צמחים, דיקור, מגע) על מנת לטפל בהצלחה במגוון שלם של בעיות. התלמיד יוצא אל העולם עם רב הכלים הנחוצים לטיפול אך עם רק עם הסיס צר של התיאוריה והאסטרטגיות של הרפואה הסינית. למעשה, על התלמיד להמשיך בעצמו את לימודיו במקביל להתנסותו הקלינית. לדעתי קיימת סתירה בגישתם של חלק מהמטפלים, המלינים מצד אחד על כל אותם קורסי דיקור מקוצרים המלמדים רק "נקודות יעילות" ושימוש שלהן תוך מספר חודשים, אך נמנעים מלימודי המשך של הרפואה הסינית וקופצים לקורסי הרחבה בשיטות חיצוניות על מנת לקבל כלי טיפול נוספים מן הצד השני. לפני שאנחנו מביטים בהם בביקורתיות ומצקצקים על כל אותם תלמידי לימודי-בזק, כדאי שכל אחד מאיתנו יסתכל על עצמו היטב וישאל את עצמו אם אינו פועל באותו אופן בדיוק. הדרך היחידה בה הרפואה הסינית תוכל להתפתח יותר בארץ היא אם נלמד אותה לעומק ולא לרוחב.