יום שבת, 29 באפריל 2017

עולם אמנויות הלחימה שחלף עבר - חלק ב׳

מאסטר טאנג הקפיד ללמד שינג אי צ'ואן לפי הכללים העתיקים, ושימר כמה תרגילים "אקרובטים" מהמסורת. נהוג לכנות זאת אקרובאטיקה מכיוון שאלו מיומנויות לחימה מפתיעות, למשל צ'ין-נה (אחיזה ולכידה, אומנות הבריחים והנעילות בא"ל הסיניות- נ"א). בשינג אי צ'ואן שלימד מאסטר טאנג, ביצוע בריח עם כף היד נקרא "כריכת משי גדולה או קטנה", שימוש בזרוע כולה לביצוע בריח נקרא "לפצל את רעמת הסוס" ושימוש בגוף על מנת לבצע בריח נקרא "החמור העצל שוכב על הדרך". שימוש בכל הגוף על מנת לבצע בריח הוא דבר המייחד את שינג אי צ'ואן. מתוך 10 בריחים, 9 מצליחים.

ישנו משפט עממי שאומר :" בריח קל אינו משתווה למכה סתמית", כלומר לא משנה עד כמה אתה טוב בבריחים, לא תצליח לגבור על התקפה פראית, אך הבריחים של שינג אי כוללים נקישה (לנקוש/לחבוט דבר כנגד משהו קשה נ.א) בתוך הבריח. אח הגונג פו שלי, דינג ג'ה טאו, הוא שוחט. יום אחד מאסטר טאנג לקח אותי לראות אותו בזמן עבודתו, כאשר חבט עמוד שדרה של חזיר על גבי לוח החיתוך, העמוד התרכך והחוליות התפזרו. מאסטר טאנג טפח על שכמי ואמר  "כך בדיוק צריך להיות הצ'ין-נה שלנו.

אחי דינג רוכש תובנות מהר ממני ולכן מיד הבין. ביקשתי ממאסטר טאנג הסבר וכך הסביר "אחיזה הינה מתה (נוקשה ומקובעת נ.א), בנקישה יש חיות. אין אחיזה, רק נקישה". כלומר המפתח ללימוד של צ'ין-נה הוא היכולת ללמוד מעבר לתרגילי המשך. כמו כן הציג טכניקת ידיים, וקבע כלל- מכיוון שצ'ין-נה יכול לגרם לנכויות, אסור לנו להשתמש בו. יום אחד, קרוב משפחתי נפטר. בתום טקס הקבורה לקחתי כמה אחי גונג פו לעזור לי לסדר את הבלגאן. הדרך שבה עבדנו הבהילה את בני משפחתי. בתוך רגע או שניים סיימנו לפרק את מתקן דגלי ההלוויה הגדול. השמועה עברה בכל מחוז נינג-חה עד שהגיעה אל מאסטר טאנג שדרש "למדתם צ'ין-נה? אל תשתמשו בזה לביצוע עבודות, אחרת זה יהפוך להרגל, כך שכל תנועה תהיה בריח ובסופו של דבר תפגעו בבני משפחתכם.


בתקופות קדומות, מאסטרים רבים נהגו לחקות את קונפוציוס בקבלת תלמידים. דזה גונג עזר לקונפוציוס ליצור קשרי ידידות עם הרשויות, יאן-חוי עזר לו להפיץ ידע, ודזה-לו עזר לו לנהל אנשים. כאשר במשפחה יש 3 אנשים כאלה, הדבר יכול להיות מאד מעניין. ניתן לראות בספר האנלקטים כי כאשר אנשים שאלו את קונפוציוס שאלות, הוא ענה והסביר בסבלנות, וכאשר דזה-לו שאל, קונפוציוס מכניעו לרצפה במשפט אחד, כל זאת על מנת לאמנו לפתח את היכולת לשכנע קהל גדול במשפט אחד, על מנת שיוכל לנהל את שאר התלמידים. המורה מלמד כל תלמיד באופן שונה על מנת שכל תלמיד יוכל למלא יעוד שונה.

קונפוציוס אמר :"מכיוון שבין תלמידי יש את לו-דזה, אנשים לא מעזים להגיד עלי דברים רעים". אח גונג פו שלי, דינג ג'ה טאו, הגן בכל מאודו על כבודו של מאסטר טאנג ואם מישהו התנהג כלפי המאסטר בחוסר כבוד, הוא הסתבך קשות. באותה תקפה הגיעה קבוצה של שחקנים לנינג-חה. אמני הלחימה שבקבוצה זו יכלו לעשותמהשולחן סאלטה אל הקרקע. הם שמעו שבנינג-חה יש אדם בשם טאנג ווי לו, אז החלו להשמיץ אותו ולהלל את עצמם. ברגע שדינג ג'ה טאו שמע על כך החליט ללכת ולסגור איתם חשבון במכות. ניסיתי לשכנע אותו לוותר בטענה שמאד קשה לאנשים כאלה להרוויח את לחמם ברחוב (ועל כן הם מנסים למכור את עצמם כך) על מנת למנוע ממנו ללכת ולסתום להם את הפה. 

מצאתי ז'קט כותנה ישן ,קשרתי חבל סביב המותניים וחבשתי כובע קש מרופט, אופן לבוש האופייני לקבצן. יצאתי לעבר התיאטרון אך נעצרתי בכניסה.  משפחתי מגיעה במקור מנאן-ג'נג ובנינג-חה נחשבת למשפחה מכובדת. מכיוון שאני מגיע לתיאטרון לעיתים קרובות על מנת לצפות בהצגות ומוכר בכינוי "לי התמים", שומר הסף זיהה אותי ומיד שאל "מדוע אתה לבוש כך היום?". שילמתי על הכניסה ונכנסתי להתיישב בשורה ראשונה, מבלי לענות לו. ההצגה החלה ונראה היה שדעתו של השחקן/ אמן לחימה הייתה מוסחת, מבטו כל הזמן פזל לכיווני. נשארתי לשבת גם לאחר שנגמרה ההצגה. אחרי כמה זמן יצא השחקן מאחורי הבמה ושיבח בדבריו את מאסטר טאנג ואף הביע רצונו להזמינו לארוחה. ככל הנראה שומר הסף סיפר לו שאני תלמיד של מאסטר טאנג.

בבית אני הבן השני, ולאחר המקרה הנ"ל אנשים רבים החלו לכנות אותי "אדון צעיר שני", למעשה באותה תקופה עוד הייתי זאטוט בן שש עשרה בערך, ואולי מכיוון שהייתי צעיר חשבתי לפתור את הבעיה באופן זה. כעבור כמה זמן חיפש אותי שומר הסף בטענה כי הגיעו כמה חבר'ה צעירים לבושים ז'קט ישן עם חבלים על מותניהם וכובעי קש על ראשם לצפות בהצגה, מכיוון שחשב שאני שלחתי אותם לא מנע מהם להיכנס למרות שלא שילמו כניסה. צחקתי והסברתי לו שאין לזה שום קשר אלי, הצעירים בנינג-חה תחמנים.

מאסטר טאנג היה מאד לא מרוצה מהתנהגותי וכאשר השחקן הגיע להזמינו לארוחה ולהביע כבוד, מאסטר טאנג התעקש להיות זה שמזמין. מאסטר טאנג טען כי אם אכן באותו יום השחקנים היו מאמינים שאני קבצן הייתי משלם ביוקר מכיוון שאני יודע רק איך להתאמן ולא איך להלחם.


מאסטר טאנג הסביר, ששיטת האימון ושיטת הלחימה בשינג אי צ'ואן שונות לגמרי. למשל, באימון יש להשתמש בגוף על מנת לדחוף את הכתף, הכתף דוחפת את המרפק והמרפק דוחף את היד עד שמגיעים לדרגה בה התנועה זורמת ללא הפסקה. לעומת זאת בלחימה ראשית יש להצליף עם היד כמו שוט, ואז המרפק רודף אחרי היד, הכתף רודפת אחרי המרפק והגוף רודף אחרי הכתף. כשהגיע לכאן מחא כפיים פעם אחת ברעש חזק ואמר כי לחימה היא הצלפת הגוף בכף היד ממש כמו מחיאה של כף אחת באחרת.

בכתבים הקלאסיים של שינג אי צ'ואן נאמר :"חובה ראשית שהגוף ילמד לחימה"., כלומר לפני קרב יש ללמוד את המיומנות של הגוף להצליף ביד, ולשנות את הכח של כל הגוף,אחרת בזמן הקרב יש רק גונג פו (מיומנות הגוף) אך אין מהירות, אין פריכות (פתאומיות,כמו קרקר פריך שנשבר נ.א) ולבטח תפסיד. אך אם לא נרכש הגונג פו, אזי אימון עצמי בלחימה ללא השגחת מורה יכול להביא לזעזוע מח ולפגיעה במפרקים. על כן בתחילת הלימוד "חובה ראשית לא להתאמן על לחימה.

ניקח לדוגמא את פי צ'ואן. כאשר מתרגלים באימון, "פי צ'ואן הוא כמו לדחוף הר", הגוף דוחף לאט מקטע אחרי מקטע, מאחור קדימה, וככל שהתרגול יותר מתיש כך יותר טוב, כך משפרים את הגונג פו. ואילו בתרגול לחימה פי צ'ואן הוא כמו הנפת גרזן- אנשי ההרים מניפים גרזן לחטוב עצים ממש כמו שוט בהצלפה פתאומית נקייה, אחרת ראש הגרזן רק יתקע בתוך העץ ולא יצליח לקטוע את בול העץ לשניים במכה אחת.

תלמידיו של לי צון אי בנינג-חה כללו את טאנג ווי לו, גואו דזה ג'אנג, ועוד בחור שעבר בנינג-חה לעיתים קרובות אך אינני זוכר את שמו. הבחור הזה היה שוטר שתופס פושעים, מסתובב לו לבד ותופס פושעים בגפו. פעם אחת, איזה פושע חטף לו את האקדח מהנרתיק וכבר אחז בו בידו, הצלפה אחת על הראש והפושע התיישב בהלם על הרצפה והיה מבולבל במשך כמה ימים, כנראה חטף זעזוע מח. זה אופן הלחימה, שבריר שנייה, לנצח בעזרת מהירות. פעם אחת בזמן ששהה ביאן-טאי נפצעה ידו של דוד גונג פו זה בזמן שתפס פושע. בבית החולים נאמר לו שיאלצו לכרות לו את האגודל, ומכיוון שידע שלי צון אי הוריש את מרשמיו הרפואיים הסודיים למאסטר טאנג, ביקש את עזרתו. מאסטר טאנג רקח את המרשם ושלח אותי להביא לו.

כאשר הגעתי ליאן-טאי ראיתי מישהו מנופף לי לשלום מרחוק. הסתבר שזהו תלמיד של דוד גונג פו זה. הוא סיפר לי שזיהה אותי במבט ראשון " אנחנו מגיעים מאותו הזרם, היציבה שלנו בזמן הליכה זהה". הפציעה בכף ידו של דוד זה החלימה לאט לאט. באחת מהפעמים שתפס פושע נורה למוות. יכולת הלחימה שלו הייתה ברמה גבוהה, אולי עדיין יש לו ממשיכי דרך והשינג אי שלהם ממשיך להתקיים.

חלק א'

יום שני, 26 בדצמבר 2016

תפקודם של צמחים שבשמם מופיע שם של עונה - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 14)

בשאלה 14 בספר שאלות ותשובות על צמחי מרפא (本草问答) מתייחס טאנג דזונג-חאי להשפעת עונות השנה על האיכויות שמתפתחות בצמחי המרפא. למשל בצמחים ששמם קשור בעונות השנה:


问曰:药有以天时名者,如夏枯草、款冬花,得无以时为治乎? 
שאלה: יש [צמחי] מרפא שנקראים על שם העונות, למשל Xia Ku Cao ('עשב שקמל בקיץ', נ.א), Kuan Dong Hua ('הפרח כשמגיע החורף', נ.א), האם אין זה כך על מנת שיטפלו [בבעיה] שקשורה בעונות אלו?
התלמיד תוהה האם צמחים שזכו לשם שקשור בעונה כלשהי מעונות השנה, מיועדים לטפל בחולי שקשור לעונות השנה. שמו של הצמח Xia Ku Cao קשור בעונת הקיץ ושמו של הצמח Kuan Dong Hua קשור בעונת החורף.


答曰:然天时者,五行之流运,阴阳之分见,故凡论药,又当论其生之时,与成之候。虽不尽拘于时,而亦有以时为治者。
תשובה: עונות השמיים הן תנועת הזרימה של חמש הפאזות, ניתנות להבחנה לפי יין ויאנג. על כן כאשר דנים בנושא [צמחי] המרפא, עלינו גם לדון בעונה בה הם נובטים ובביטוי [אחד מששת הצ'י] בו הם [מסיימים] התפתחותם. למרות שאין להתקבע לחלוטין על עונות השנה, ישנם מקרים בהם [יש קשר בין] העונה לטיפול. 
夏枯草生于冬末,长于三春,是正得水木之气。遇夏则枯者,木当火令则气其退谢,故用以退肝胆经之火。款冬花生于冬月冰雪之中,而花又在根下,乃坎中含阳之象,故能引肺中阳气下行,而为利痰止咳之药。二物皆以时名,皆得其时之妙用也。 
[הצמח] Xia Ku Cao נובט בסוף החורף, הוא גדל בשלושת חודשי האביב, הוא מקבל את הצ'י של המים והעץ. כאשר [צמחים] פוגשים בקיץ הם קמלים, כאשר העץ ממלא את פקודת האש אז הצ'י נסוג. על כן יכול להסיג את האש מערוצי הכבד וכיס המרה. Kuan Dong Hua נוצר באמצע חודשי הקרח והשלג של החורף, כמו כן פרחיו נמצאים [ונובטים] מתחתית השורש, זאת התופעה המיוחסת ליאנג שמוכל במרכז טריגרמת קאן [☵ מים]. לכן הוא [צמח] מרפא שיכול להנחות את הצ'י היאנגי שבמרכז הריאות לנוע מטה ובכך להטיב עם ליחה ולהפסיק שיעול. שני דברים אלו זכו לשם הקשור בעונה ותכלית שניהם היא האיכות של העונה.


Xia Ku Cao זוכה לקבל את השפעות הצ'י של המים היוצרים את העץ וכאשר מגיע היפוך הקיץ ופקודת האש באה לידי ביטוי, אז לאחר התמרת העץ לאש, העץ קמל ומתייבש ומתקבל צ'י אש עם איכות של נסיגה של צ'י העץ. צ'י האש נסוג ונוצר יובש ולכן הוא בעל טבע של כניסה אל איברי העץ והסגת צ'י האש שבהם. הצמח Xia Ku Cao מצהיב ומתייבש בסביבות מקטע עונת היפוך הקיץ ולכן נקטף בסביבות חודשים מאי יוני ממש בזמן התייבשותו.

Kuan Dong Hua חריף מתוח וחמים ומסוגל להתנגד לקור של השלג והקרח בחורף. הטעם החריף נכנס אל הריאות ומכיוון שהפרח גדל מהשורש אז הוא יכול להיכנס אל הכליות ולחמם את יאנג הכליות ולהוריד אליו את צ'י הריאות אל השורש בכליות. הפרחים של Kuang Dong Hua גדלים ישירות מהשורש של הצמח ופורחים בשיא החורף וכאשר מגיע האביב הוא בין הצמחים הראשונים שגדלים. כצמח מרפא, נוהגים לקטוף את ניצני הפרחים שלו מסוף אוקטובר ועד דצמבר לפני שהם מנצים. נחשב צמח חריף חמים. שני הצמחים נקטפים בסביבות מועדי היפוך הקיץ והיפוך החורף.


麦冬、天冬、忍冬、冬青,皆凌冬不凋,感水津之气,故二冬能清肺,金忍冬能清风热,冬青子滋肾,其分别处又以根白者入肝。藤蔓草走经络,冬青子色黑,则入肾滋阴。 
הצמחים Mai Dong, Tian Dong, Ren Dong, Dong Qing כולם אינם קמלים למרות החורף המקפיא, הם מקבלים את צ'י נוזלי המים ולכן שני ה-Dong [Tian ו-Mai] מסוגלים להצליל את [החום] בריאות, Jin Ren Dong מסוגל להצליל רוח וחום, Dong Qing Zi מזין כליות, ומבחינת חלקיו, השורש הלבן פונה גם להיכנס אל הכבד. [הגפן] המטפס נע בתוך הערוצים והחיבורים, וזרעי Dong Qing Zi צבעם שחור אזי נכנסים אל הכליות ומזינים יין.
כל אלו מסוגלים להתמודד עם הקור העז של חודשי החורף. היינו מצפים שהם יהיו חריפים חמימים על מנת לעשות זאת אך הם דווקא מעט קרים. הסיבה לכך היא שהם צומחים בזכות הצ'י של המים והמתכת והמים הם הצ'י השורשי של החורף וגם המתכת אינה חוששת מקור כי הצ'י שלה קריר ולכן הם צומחים וירוקים. שני ה-Dong, הלא הם Tian Men Dong ו-Mai Men Dong בעלי נוזלים רבים והם מקררים ומלחלחים, זאת מכיוון שהמים יכולים להטיב עם האש, הם מסוגלים להזין את היין של המים ולהצליל את האש. כאשר צ'י האש רגוע אז צ'י המתכת יכול להוריד ולכן הם יכולים להצליל את ריאות מתכת ולהפסיק שיעול.

Ren Dong הוא שם כללי לפרחים, העלים והענפים של Jin Yin Hua. כל אלו יכולים להצליל רוח חמה, לנטרל רעילות חום, למוסס נפיחות ובצקת, לפתוח ערוצים ולהיות התנועה בערוצי החיבור. הם מקבלים את האיכות הגסה של צ'י המתכת והמים. Dong Qing Zi (זרעים ירוקים בחורף) הוא הצמח Nu Zhen Zi שמשגשג בחורף ואינו קמל. זרעיו סגולים שחורים בדומה לצבע הכליות ולכן יכולים להיכנס את הכליות ולהזין יין.


至于半夏,虽当夏之半,而其根成于秋时,得燥金辛烈之气味,故主降利水饮,为阳明之药。此又不可循半夏之名,而失其实也。 
בנוגע ל-Ban Xia, למרות שאמור להיות במחצית הקיץ אך שורשיו מתהווים בעונת הסתיו, הוא מקבל את הטעם והצ'י העזים של יובש מתכת [גזע] שין, מכיוון שכך אחראי על הורדה והטבה עם מים ונוזלים והינו [צמח] מרפא של יאנג מינג. כאן שוב לא ניתן להסתמך אך ורק על [משמעות] השם Ban Xia (מחצית הקיץ) ולהתעלם [מהשימוש] המעשי.
הצמח Ban Xia ('מחצית הקיץ') צומח במחצית הראשונה של הקיץ ומכאן שמו. השורש שלו מתהווה בחודש אוגוסט כך שהוא מקבל את השפעת צ'י האש ואז צומח ולאחר מכן מקבל את השפעת צ'י המתכת ואז מתהווה (מסיים לגדול), הטעם שלו חריף והצ'י חמים שזה בדיוק שילוב של טעם המתכת עם צ'י האש. מועד היפוך הקיץ שמתחולל באמצע הקיץ הוא הזמן בו היאנג מסיים עלייתו ומתחיל לרדת ולהיכנס אל עבר היין ולכן במחלות בהן היאנג אינו נכנס אל היין אפשר להשתמש בו. זהו צמח בעל איכות של חריפות מתכתית ומרירות של אש ולכן יכול להוריד ולפזר.

בצירים היעילים (灵枢 Líng Shū), פרק 10, פתוגן מתארח (邪客), מתואר שימוש בצמח Ban Xia לטיפול בקשיי שינה שנגרמים עקב העדר ירידה וכניסה של היאנג אל תוך היין:
卫气独卫其外,行于阳不得入于阴。行于阳则阳气盛,阳气盛则阳跷陷,不得入于阴,阴虚,故目不瞑。 
הצ'י המגן מגן לבדו בחוץ, נע ביאנג ואינו נכנס אל היין. [מכיוון שהוא] נע ביאנג, אז הצ'י היאנגי שופע, [מכיוון] שהצ'י היאנגי שופע אז Yang Qiao צונח, אינו יכול להיכנס אל הין. היין בחוסר ולכן העיניים אינן נעצמות.

על מנת לסייע ליאנג לרדת אל תוך היין, נעשה שימוש בפורמולה (Ban Xia Shu Mi Tang 半夏秫米汤) :
饮以半夏汤一剂,阴阳已通,其卧立至。 
לגום פורמולה אחת של Ban Xia Tang, היין והיאנג כבר יפתחו לתנועה [האחד עם השני], והשינה תבוא מיד.
טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא

                                                                                                                                                               

הערות
  1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
  2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海

יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים - טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא (שאלה 18)

גם לטַאנג דְזוֹנג-חָאי קרה הקטע הזה, שכל מורה יצא לו להיתקל באחד השיעורים, כשפתאום אחד התלמידים אומר: "רגע, רגע, רגע. אבל בשיעור שעבר אמרת שהצמחים המרים דווקא בעלי איכות מים, איך פתאום עכשיו אתה אומר את ההפך". חלק מהמורים נכנסים לחרדות משאלות כאלו, אבל לא טַאנג דְזוֹנג-חָאי, שכנראה צפה את השאלה מבעוד מועד וידע לענות עליה ללא קושי או הסתבכות מיותרת או תשובה בסגנון "תפסיק כבר לחפור לי... לך לשנן את הנקודות של ערוץ שלפוחית השתן, מחר בוחן פתע!".

问曰∶得苦之火味者,皆得水之寒性,能清火矣,何以艾叶、故纸、巴戟、远志,其味皆苦,而皆能补火,何哉?
שאלה: כל [הצמחים] שזוכים לטעם המר של האש, מקבלים את הטבע הקר של המים ויכולים לצלל [עודף] באש, אז כיצדAi Ye, Bu Gu Zhi, Ba Ji Tian ו-Yuan Zhi, שטעמם מר, מסוגלים להטליא [חוסר] באש, איך זה יכול להיות?!
הקאנון הפנימי של הקיסר הצהוב מלמד אותנו, שטעם מר מקושר ללב ולכן טעם זה אמור כביכול לתמוך ולמלא חוסר בלב, אבל קיימים צמחים בעלי טעם מר,  שדווקא מנקזים עודף בלב במקום למלא חוסר. בתשובה לשאלה מספר 16, טַאנג דְזוֹנג-חָאי הסביר לתלמידו מדוע, כנגד ההיגיון הבריא, צמחים בעלי טעם מר, זוכים לאופי של מים, כך שבמקום למלא חוסר באש, הם דווקא מנקזים עודף ומצללים חום (משיבים את הצלילות שחום האש גזל). עכשיו, תלמידו חד המחשבה זיהה קושי בהסבר של מורו ומתקיל אותו עם צמחים בעלי טעם מר, שדווקא כן ממלאים חוסר בלב-אש. האם מצא כאן סתירה בדבריו של מורו?

答曰∶苦之极者,反得水之性。若微苦者,则犹存火之本性,故补火。
תשובה: [צמחים] מרים בקיצוניות [אמורים לקבל את טבעה של האש,  אך] דווקא מקבלים את טבע המים. במידה [והם] רק מרירים קלות, אז דומה הדבר לכך ששימרו את הטבע שבשורש האש ולכן [צמחים מרירים קלות] מטליאים [חוסר] באש.
על סמך תורת יין-יאנג, כאשר יין או יאנג גדלים עד דרגה קיצונית, בנקודת השיא נוצר היפוך בו האחד הופך לשני. כאשר יאנג מגיע לשיא הוא יהפוך ליין וכאשר יין מגיע לשיא הוא יהפוך ליאנג. בפתולוגיה אפשר לראות שחום עודף (יאנג) יכול לאורך זמן לכלות את הצ'י של הגוף,  כך שהמחלה תהפוך  בהדרגה למחלה של קור מחוסר. דוגמא נוספת, חוסר צ'י (יין) לאורך זמן יכול להפוך לעימדון דם, שהינו סינדרום עודף (יאנג). לכן, למרות שהטעם המר אמור למלא את האש, כאשר טעם זה קיצוני, כלומר צמח מר מאד, הוא מציג איכות הפוכה לטבע הצפוי ולכן זוכה לתכונות שמשוייכות למים במקום לאש. במידה ומדובר רק בטעם מריר בדרגה נמוכה, לא יווצר היפוך זה מיאנג ליין ולכן נשמר טבעו המקורי, קרי טבע האש, וביכולתם של צמחים כאלו למלא חוסר באש.

故纸、巴戟苦兼辛温,故纸色黑而子坚,则温肾。
Bu Gu Zhi ו-Ba Ji Tian מרים ובו-זמנית גם חריפים וחמימים ולכן Bu Gu Zhi שצבעו שחור וזרעיו קשיחים, מחמם את הכליות. 
מעבר לתכונות של הצמח המבוססות על עוצמת טעמו, קיימת גם השפעה לקיומם של טעמים נוספים, לצ'י (טמ"פ) של הצמח ואף למראה וצבע הצמח. למשל במקרה של Bu Gu Zhi ו-Ba Ji Tian, שניהם בעלי טעם נוסף, חריף, ואיכות חמימה. מכיוון שהצ'י של צמחים  אלו חמים, הם אינם יכולים לקרר חום ואש. מכיוון שיש לצמחים אלו גם טעם חריף, שטבעו פיזור והפצה, שהפוכים באופיים לטבע המנקז של הטעם המר, על כן בהבנת פעולתם לא ניתן להסתמך אך ורק על תכונות הטעם המר. 

צבעו של Bu Gu Zhi הוא הצבע השחור, שמשוייך לכליות-מים, צורתו דומה במראה למראה הכליות. שילוב של אלו עם טעמו החריף והצ'י החמים, מאפשרים לו לחמם את הכליות.

הצמח Bu Gu Zhi


巴戟色紫而根实,则温肝。远志形极细,故入心,味带苦,亦入心然兼辛温,故补心火。
צבעו של Ba Ji Tian הוא סגול ושורשו מלא ולכן הוא מחמם את הכבד. מבנהו של Yuan Zhi חוטי מאד ולכן הוא נכנס אל הלב, טעמו מכיל מעט מרירות שגם הוא מכניס ללב, אך ]טעמו] גם חריף וחמים ולכן הוא מטליא [חוסר] באש הלב. 
השורש של Ba Ji Tian מוצק ובעל גוון סגלגל, שהינו שילוב של צבע כחול/ירוק שמשוייך לכבד-עץ, עם הצבע האדום שמשוייך ללב-אש, לכן שילוב הצבעים מקנה לו יכולת להיכנס אל הכבד ולחמם אותו. כנראה שיש קשר לאיכות הדקיקה של הצמח Yuan Zhi ללב, אבל לא זיהיתי קשר זה. כמו כן יש לו טעם מריר שמכניס אותו אל הלב וטעם חריף עם צ'י חמים שיחדיו מאפשרים לו לחמם את הלב ולמלא את אש הלב. אפשר לראות, כפי שטַאנג דְזוֹנג-חָאי ציין כבר בתשובות לשאלות קודמות, שלצבע הצמח ומראהו ולא רק לטעמיו ואיכות הצ'י שלו, יש השפעה על תכונותיו.


הצמח Ba Ji Tian
הצמח Yuan Zhi





















盖有间味者即有间气,不得以纯于苦者论矣!
הסיבה לכך היא שיש [לצמח] טעם נלווה, והוא בעל צ'י נלווה, [על כן] לא ניתן לדון בו כאילו [טעמו] מר בלבד.
ברגע שלצמח יש יותר מטעם אחד או שיש לו צ'י (חום-קור) מסויים, אי אפשר להתעלם מהם ולהסתמך אך ורק על טעמו העיקרי, מכיוון שיש להם השפעה. לכן חשוב לבחון את הצמח כמכלול שלם של טעם, צ'י, צבע, מראה, זמן גדילה, זמן קטיף וכדומה. בסיכומו של דבר, כאשר לצמח יש טעם אחד בלבד, יש לטעם זה השפעה שתואמת את שיוך הטעם לפאזה. במידה והטעם הזה עז בצורה קיצונית, הוא עשוי לזכות בתכונות הפוכות לגמרי. במידה ויש יותר מטעם אחד, בהחלט יכול להיות שהשפעתו לא תתאים לשיוך הטעם הראשי לפאזה שלו. הטעם בעיקר משפיע על איכות תנועה שיוצר הצמח ואילו הצ'י משפיע על חימום או קירור. לכן טעם מר יכול לנקז או למלא את האש, אבל בשילוב עם איכות חמימה הוא יחמם את האש ובשילוב עם איכות קרה הוא יקרר אותה.


טאנג דזונג-חאי בספרו שאלות ותשובות על צמחי מרפא
כיצד קליפת גזע הקינמון שנכנסת לדם משפיעה על היבט הצ'י (שאלה 8)
צמחים שנכנסים להיבט הדם וצמחים שנכנסים להיבט הצ'י (שאלה 9א')
תכונות צמחי מרפא שנכנסים להיבט הדם (שאלה 9ב')
צמחים בעלי טעם מתוק והשפעת שילובי טעמים (שאלה 15)
מדוע הטעם המר של האש לא ממלא אותה אלא דווקא מנקז אותה (שאלה 16)
מדוע הצבע של צמחים מנקזי אש הוא צהוב (שאלה 17)
אם צמחים מרים מכילים איכות מים, מדוע חלקם מחממים (שאלה 18)

תרגום מסינית לעברית - ניצן אורן
                                                                                                                                                               

הערות
לצלל חום - בראיה סינית, חום ואש יוצרים חוסר צלילות, כמו מים רותחים או להבת האש. קירור חום משיב את הצלילות ולכן הטיפול בחום נקרא בסינית צילול חום. שווה ערך למונח שהשתרש בעברית, טיהור חום.

  1. שאלות ותשובות על צמחי מרפא Ben Cao Wen Da 本草问答
  2. טַאנג דְזוֹנג-חָאי Tang Zong Hai 唐宗海